הכפר והיער (וגם משהו על אלוהים)
כבר שתים עשרה פעמים הוחרב הכפר אל עראקיב במשך פחות משנה, ובכל פעם שבו אליו התושבים והקימו בקתות וסוכות במקום בו עמדו בתיהם. אתמול הגיעה הפעם השלוש עשרה.
כוחות המשטרה הקיפו את השטח מכל צדדיו, כדי למנוע כל אפשרות שתושבי הכפר או פעילי זכויות אדם יפריעו לפעולות ההריסה. אנשי אגודת "במקום" – אדריכלים ומתכנני ערים המנסים לגבש תכניות שונות מאלה של הממסד התכנוני והפוליטי – עוכבו בידי המשטרה ותעודות הזהות שלהם נלקחו, ונמסר להם כי "השטח סגור והכניסה אסורה".
"מה גודלו של השטח הסגור" שאל הפעיל אלון כהן-ליפשיץ ונענה "מאופק עד אופק". הוא לא הסתפק בתשובה וציין: "אם אתם סוגרים שטח, אתם צריכים להציג מפה מדויקת". התגובה לכך הייתה מיידית ונחרצת: הפעיל נגרר מיד לניידת ולשבע שעות מעצר, בחשד "העלבת שוטר" ו"אי ציות להוראת שוטר".
בינתיים, מעבר לחגורת השוטרים, המשיכו הדחפורים בעבודתם. 12 סוכות שהוקמו למגורים די עלובים נהרסו, וגם סוכת המחאה בה נהגו התושבים לקבל את האורחים שהגיעו לבקר אותם מישראל ומחו"ל. כל השרידים מן ההרס הזה ואלה שלפניו הועמסו על עשר משאיות ונלקחו מהמקום, לבל ישתמשו בהם תושבי אל עראקיב בבניה חוזרת. התושבים צפו בחורבן משטח בית הקברות שם נקברו אבותיהם במאה השנים האחרונות, ובו (בינתיים?) לא נגעו הדחפורים. המסגד שבבית הקברות נותר המבנה היחיד שלא נחרב עד כה, והוא נותן מקלט לילדי אל עראקיב מקלט מסוים מלילות החורף הקרים בנגב.
למשטרה אין די כוחות לשמור את השטח סגור כל הזמן. מחר או מחרתיים השוטרים יצאו והתושבים יחזרו לאדמה שעליה אין להם שום כוונה לוותר. ושוב הם יבנו סוכות דלות ושוב יגורו בהן עד החורבן הבא, בעוד חודש או חודשיים.
על מה ולמה מתעקשת ממשלת ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון (?), להחריב בעקשנות, שוב ושוב, כפר קטן שהיה קיים הרבה לפני שקמה מדינת ישראל עצמה? ישנה תשובה ברורה וידועה: כדי להפריח את השממה. כן, הקרן הקיימת לישראל מתכוונת לנטוע במקום הזה יער, והכפר הבלתי מוכר המרגיז הזה שנקרא אל ערקיב מאד מפריע לתכניות היעור האצילות שלהם.
יער? האם באמת אפשר להצמיח יער של ממש בשטח הצחיח הזה, אפילו אם יזרימו לשם הרבה הרבה מים מאזורים אחרים? ספק, אבל כמה עצים הקק"ל תוכל אולי לנטוע אם אי פעם תצליח המשטרה לפטור אותם מן הכפריים העקשנים. אולי איזו חורשה קטנה.
למעשה, הקרן הקיימת תכננה לקיים את הנטיעות כבר בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אבל תושבי הכפר מאד הפריעו ועכבו את הפרחת השממה - בבניה חוזרת של הסוכות שנהרסו בכפרם ובהפגנה מול מטה הקק"ל בירושלים וגם בפניה לבית המשפט בבאר שבע.
השופטת נחמה נצר שלום נמנעה מלהורות לקרן הקיימת להפסיק את העבודות, למרות שציינה כי " ראוי שקק"ל תימנע מנטיעות במקום, משום שספק אם נטיעות כאלה הן בגדר שימור המצב הקיים", וכמו כן אמרה כי "אין ספק כי הגיעה העת להסדיר את בעיית הבנייה, כך שגם אנשים דוגמת הבדואים של אל-עראקיב יוכלו לבנות באופן חוקי, להקים יישובים מבלי שבעוד שנים רבות יוכתרו יישוביהם כיישובים בלתי מוכרים". אבל כל זה הינו בגדר המלצות בלבד, בלי תוקף של פסק דין – ובמדינה הדמוקרטית הנאורה הזאת, מתמהמהות הרשויות לממש גם פסקי דין ברורים וחד משמעיים. (תושבי בילעין כבר מחכים יותר משלוש שנים למימוש צו בג"צ להזזת "גדר ההפרדה" – אבל זה כבר סיפור אחר...)
וגם אלוהים מעורב בסיפור – לפחות, "הטלויזיה של אלוהים" שאותה מפעילות כנסיות אוונגליסטיות מארצות הברית והיא המעניקה מימון נדיב למפעל נטיעת העצים. "זוהי פעולה נבואית של שליחות נוצרית, לצבוע את המדבר בירוק בוהק כפי שהיה פעם, להפוך אותו למקום שבו אפשר לחיות (!), ובכך להכין את ארץ הקודש לחזרתו של מלך המלכים" – כך הבהיר אלוהים אתמול באמצעות הודעה לעיתונות שפורסמה באתר האינטרנט של הטלויזיה שלו. ומה עם עקירת תושבי הכפר אל-עראקיב מבתיהם ואדמתם? זה כבר בין התושבים לבין ממשלת ישראל, לטלוויזיה של אלוהים אין עניין בנושא הזה. מה ערכם של כמה כפריים לעומת חזרתו של מלך המלכים אל ארץ הקודש?
http://www.god.tv/negev
מבט אל ההיסטוריה
מבין היבטים רבים של שלטון הדיכוי שהנהיגו הנורמנים, אחד הפך ידוע לשמצה במיוחד, והוזכר בחלחלה במשך מאות שנים לאחר מכן: הריסת כפרים סקסוניים במחוז המפשייר, כדי לנטוע במקומם יער - "היער החדש" - שם יכלו המלך הכובש ואנשיו לצאת לציד צבאים כאוות נפשם.
שניים מבניו של המלך ויליאם - ריצ 'רד וויליאם רופוס – מצאו את מותם ביער החדש שניטע על חורבות הכפרים החרבים. התושבים באזור האמינו כי היה זה עונש משמיים על חטאו של המלך מחריב הכפרים. כך כתב במאה השבע עשרה הסופר ריצ 'רד בלום:
"לשם יצירת היער החדש החריב ויליאם הכובש את הכנסיות וכל בתי הקהילה שסביבם, עקר את התושבים מבתיהם והותירם חסרי ישע וחסרי כל. אך לא עבר זמן רב בטרם בא העונש על החטא הנורא. שני בניו של ויליאם מתו, ריצ 'רד נדבק במחלה קשה ורופוס פולח בחץ. אפילו בהנרי, בן נכדו של ויליאם, פגע העונש וכאשר רדף אחר חיות ביער הזה נתפסו שערותיו בעץ והוא נתלה בין הענפים וכך מת".
באנגליה זהו היום סיפור זוועה מן ההיסטוריה העתיקה. בלב היער, שעודו קיים, מצביעים מדריכי התיירים על האבן שהוקמה במקום בו פילח חץ מיסטורי את ליבו של המלך ויליאם רופוס, בנו של ויליאם הכובש.
ועל מה יצביעו מדריכי התיירות בנגב בעוד אלף שנה?
דיווח וידאו על הפגנה נגד התנכלות קק"ל לתושבי אל-ארקיב
הטלוויזיה החברתית, דובר עברית
הטלוויזיה החברתית, דובר עברית
קישורים אחרים:
