הסלמה בעזה-2
מחול האש נפתח
איך בדיוק החלה ההסלמה? למרות שזה קרה רק בשבוע האחרון, לגמרי לא ברור איך בדיוק זה התחיל, והפרשנים מתווכחים מי היה הראשון שירה ומי הגיב, ולמה, ומי בדיוק רצה בזה (אם בכלל מישהו באמת רצה, מצד זה או אחר של הגבול).
אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של ידיעות אחרונות שלרשותו מקורות מידע טובים מאד בתוך הצבא כתב לפני שבוע תיאור מפורט ודי ביקורתי בכותרת "אמרו לירות – אז יורים":
"זה התחיל בטעות בשיקול דעת, בתגובה מופרזת על ירי קסאם, וזה מאיים להתפתח לעוד עימות מקיף. עכשיו כבר מדביקים לשרשרת האירועים הזו, בשני הצדדים, נימוקים מדיניים וביטחוניים כבדי משקל. שני הצדדים מחממים את עצמם ומובילים את עזה לפיצוץ בלתי מבוקר. באמתחתו של צה"ל מונחות עדיין מנות גדושות של תגובות על תגובות על תגובות, וחוזר חלילה. (...) המסר האגרסיבי שירד מהממשלה נקלט היטב בצבא – מעכשיו תגובה של כסאח על כל אירוע. אחרי שנורה קסאם על ידי ארגון קיקיוני לעבר שדה פתוח, תקף צה"ל בנצרים והרג שני אנשי חמאס, אחד מהם ככל הנראה בכיר. מישהו בפיקוד דרום הלך צעד אחד רחוק מדי בתרגום הלך הרוח של הדרג המדיני. אומרים לירות – אז יורים.(...)
הצבא חיכה לתגובה וקיווה שגם הפעם זה יגמר באיזה ירי של טיל נ"ט. ביום שישי צה"ל היה בכוננות בשל הערפל ששרר בגזרה. ואז פותחים החמאס והג'יהאד בירי מרגמות 120 מ"מ לעבר שישה מוקדים בתוך שטח ישראל – בדגש על מחנות צבאיים. צה"ל מגיב בירי טילים, מרגמות ותותחי טנקים לעבר מטרות ידועות מראש. בצהרים, כשמתפזר הערפל, נכנסים לפעילות גם מסוקי תקיפה. מחול האש נפתח".
כך כתב אלכס פישמן מעל דפי ידיעות אחרונות ביום ראשון שעבר (20 למרסI) ובימים שאחר כך מחול האש התגבר והסתחרר, והטילים נפלו עד באר שבע ואשדוד, והתלמידים נשארו בבית מחשש לחייהם בבתי הספר הבלתי ממוגנים. והפוליטיקאים התחרו זה בזה בקריאות למלחמה ומלחמה ומלחמה עד הסוף המר. ובשכונת סג'עיה בעזה, נהרגו ארבעת בני משפחת אל חילו כאשר פגז ישראלי נחת על ביתם בטעות, בהחלט טעות מצערת של הצבא. הצבא הסביר שלמרבה הצער השתמש במערכת מרגמות בלתי מדויקת מכיוון שבאותו רגע לא עמדו לרשותו כלים מדויקים יותר, וממשלת ישראל מיהרה להביע את צערה הפגיעה בחפים מפשע, והבעת הצער לא ממש נקלטה, בעזה שם שודרה בטלויזיה שוב ושוב תמונת גופתו של מוחמד ג'יהאד אל-חילו בן ה-11 שנהרג מן הפגז. ולמחרת היום התפוצצה פצצה ברחוב הומה בירושלים, והרגה במקום בריטית נוצריה שבאה לירושלים ללמוד עברית כדי לתרגם טוב יותר את התנ"ך, ופצעה שלושים עוברי אורח שחלקם ישאו את הצלקות הרבה אחרי שכולנו נשכח. ובכותרות העיתונים נאמר בכותרות ענק שהטרור חזר, וצילומי ענק מחרידים מזירת הפיגוע, וביתר שאת התחרו הפוליטיקאים זה בזה בקריאות למלחמה ומלחמה ומלחמה עד הסוף המר. והצבא יצא להרוג עוד פלסטינים בעזה, ומכיוון שאלה זוהו כמחבלים הממשלה לא הביעה צער על הריגתם ומבידה מסוימת אף התגאתה בכך.
ובידיעות אחרונות התנבא אותו אלכס פישמן בלשון אחרת לגמרי ממה שכתב הוא עצמו בתחילת השבוע:
"הצבא דוחף להסלמה. בדיון הערכת מצב שקיים ראש הממשלה אתמול בבוקר, הקרין הצבא גישה מאד לוחמנית. בעיני הצבא, העימות עם ממשלת החמאס ברצועת עזה הוא כמעט גזירה משמיים. אם לא עכשיו, א בעוד שנה או שנתיים. אם לא נפעל היום, נשלם את מחיר ההסלמה המדורגת עד לעימות הכולל. ישראל, אומר הצבא, צריכה לתחזק את ההרתעה שנשחקה מאז ימי "עופרת יצוקה". היינו צריכים להכות בחמאס כבר לפני כחודש, כשירדה בפעם הראשונה רקטת גראד על באר שבע. עכשיו המכה צריכה להיות עוד יותר כואבת. והשלב המתבקש הבא בסולם האלימות , אם לא מכה צבאית כוללת או פעולה יבשתית חלקית, הוא חזרה לעידן הסיכול הממוקד של ההנהגה החמאסית והג'יהאדית. על פי הראיה הצה"לית זהו המהלך הכי אפקטיבי, את השפה הזאת ההנהגה הפלסטינית מבינה הכי טוב".
עד כאן דברו, נכון ליום רביעי 23 למרס, של אלכס פישמן - האיש המכהן מזה שנים די רבות כדובר צה"ל הבלתי רשמי.
" על פי הראיה הצה"לית זהו המהלך הכי אפקטיבי, את השפה הזאת ההנהגה הפלסטינית מבינה הכי טוב". הבעיה שכבר דיברו בשפה הזאת כמה וכמה פעמים בעבר - ולאן זה הוביל אותנו?
