השתנה סדר היום?
מישהו שם בסיני הפרועה החליט וגם ביצע, שלח חוליה גדולה ומצוידת היטב לחדור אל הנגב ולתקוף אוטובוסים ומכוניות ולנהל קרבות עם חיילים ולירות ולהרוג ולהרוג מכל הבא ליד. ומיד תוך דקה אחת השתנה סדר היום והשתנה מצב הרוח הציבורי ויש מצב חירום ומלחמה בשער ומכל אמצעי התקשורת נעלמה ואיננה המחאה חברתית ובמקומה הטרור והצבא והביטחון.
חודש קשה עבר על ראש הממשלה – ממש ממש קשה. ראש ממשלה במצור, במלכוד. מאהלים ומאהלים ומאהלים ועוד מאהלים, הפגנות והפגנות ועוד הפגנות, ודרישות במפגיע לדיור בר השגה ולצדק חברתי ולמדינת רווחה תופסות את מכרז הבמה, וכל מדיניות השוק החופשי עליה טרח ועמל נתניהו עוד מאז היה שר האוצר עומדת בסימן שאלה. ומה לא ניסה? ניסה מקלות וניסה גזרים, ניסה לפתות את המוחים בכל מיני ועדות והטבות ושפנים שנשלפו מהכובע וניסה לגנות אותם כשמאלנים ומפונקים ואוכלי סושי והם ממשיכים ומוחים ומפגינים ומרחיבים עוד ועוד את המאהלים ומגבירים את ההפגנות עד לשלוש מאות האלפים במרכז תל אביב. רק אתמול בבוקר עוד הגיעו המוחים אל ביתו של אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוא הבהיר להם ששיטת השוק החופשי לא תשתנה ומסים על העשירים לא יהיו ומדינת רווחה לא תקום בישראל, והצעירים החצופים האלה לא קיבלו את ההבהרה הברורה של ממשלתם ורק הודיעו שיגבירו עוד יותר את המחאות וההפגנות.
ואיך לשנות את המוקד והפוקוס ולהזיז את סדר היום הציבורי לכיוון אחר? אולי אולי סוף סוף יגיע ספטמבר והפלסטינים ויפנו לאו"ם וידרשו מדינה ויעזרו להסיח את דעת הקהל בישראל? אבל ההצגה הגדולה באו"ם תהיה רק בעשרים לספטמבר, איך מושכים עוד חודש שלם עד אז? וחוץ מזה, האם בטוח שאפילו זה ישנה את נטיות דעת הקהל? מה יהיה אם הפלסטינים יערכו בסוף ספטמבר הפגנות המוניות ללא כל אלימות ויעלו את הדרישה לקבל גם הם קצת צדק חברתי, להיות עם חופשי בארצם ולא עוד לחיות תחת כיבוש – האם זה יספיק כדי לשנות את האג'נדה? אולי זה אפילו יעורר קצת סימפטיה בקרב אזרחים ישראלים?
אבל לא אלמן ישראל, רווח והצלה עמדו לבנימין נתניהו ממקום אחר, וממרחבי סיני באה היוזמה לשנות את סדר היום בישראל. וקרה המקרה וכבר מזמן הכינו הבחורים המצוינים בשירותי הביטחון המעולים של מדינת ישראל תכנית לפעולת חיסול מנהיגים ברצועת עזה ואפשר היה להוציא אותה לפועל במיידי וכבר מיד מיד יצא חיל האויר של מדינת ישראל לרפיח וביצע את החיסול בהצלחה מיידית ואדירה וכבר מיד יכול ראש הממשלה להופיע בנאום חם ופטריוטי לעם בכל אמצעי התקשורת ולברך את החיילים האמיצים והטייסים האמיצים ואנשי השב"כ האמיצים ולהזהיר את הפלסטינים באזהרות חמורות וכמובן להשתתף בצער המשפחות ולאחל החלמה לפצועים וכמה טוב איזה יופי שסוף סוף כמו בימים הטובים אפשר לעבור נאום שלם בתקשורת הישראלית ולא לדבר אפילו מלה אחת על בעיות חברתיות. וכמובן ברגע שרק בוצע החיסול המפואר ידעו בכל הדרום שעכשיו הרגע להיכנס לכוננות ספיגה ואכן הקסאמים והגראדים לא אחרו לבוא ויצא חיל האויר לתקוף בעוד תקיפות על עוד יעדים והתקיפות כמובן הביאו עוד טילים וכבר יש הסלמה הדדית ומי יעז עכשיו לדרוש לקצץ את תקציב הביטחון לקידום מטרות חברתיות?
ומה יגידו ומה יעשו עכשיו אנשי המחאה החברתית ויושבי האוהלים? יקבלו בשקט את שינוי סדר היום הציבורי וייעלמו בהכנעה מהשטח? אם זה מה שחושב נתניהו, כדאי שיחשוב שוב.
הקול מהשטח
רציתי לתת כאן את רשות הדיבור לפעילי המחאה החברתית, במבחר קטן מתוך הדיונים שהתנהלו ביממה האחרונה בעמוד הפייסבוק ב' זה אוהל – העמוד הרשמי של מאבק הדיור.
יגאל כהן: לא ניתן לטרור לנצח!
.איתי הרצברג: קראתי עכשיו הידיעה הזאת:
סגן השר איוב קרא פנה למפגיני האוהלים וקרא להם לפרק את המחאה כהזדהות עם פצועי הפיגוע, "זה זמן להיות מאוחדים סביב המאבק בטרור".
איוב קרא, אין לך עוד פגישה מתוכננת עם נאו נאצים באוסטריה?
ארנון שקד: כמה עצוב, הסתדר לביבי וממשלתו הפיגועים בדיוק בזמן. רק חסר איזה מבצע קטן והוא מאושר, זה מה שהם חושבים על חיי אדם, זה כמו משחק בשבילם.
יוסי לוי: כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק, את המחאה הזו אי אפשר להפסיק. מוכרחים להמשיך ולמחות, מוכרחים להמשיך ולמחות. כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק!!!
חברים, לא צריך לרדת נמוך, פשוט להתעלם ולהוכיח שאפשר לכבד את הנפגעים, עם עצרות שקטות, ועדיין לצאת ולמחות, גם למען הפצועים שיחלימו ויבריאו ויקומו ממיטת חולים למערכת בריאות אחרת. .
למען החיילים שישתחררו למערכת השכלה גבוהה טובה יותר
ולמען מדינת ישראל טובה יותר לאזרחיה.
ממשיכים במ-ה-פ-כ-ה
.
תמר אביביה: מתחייבים להמשיך את המחאה גם אם תהיה פעולה צבאית. מחאה בכל הארץ.
אבי חברוני: בסוף נלמד להפגין גם לאחר אירועים כאלה. אין ברירה. זה לא יכול להפסק. עד כמה שזה נשמע חסר רגישות, זה מאד מתחשב כי אין דרך אחרת שבה אפשר לשמור על נושא כזה במדינה שלא קיימת בה ודאות לשקט מדיני ובטחוני.
אבישי אדנבורג: זוהי שעתה החשובה ביותר כנראה של התנועה הזו. בכולנו ניקרה המחשבה הצינית הזו, שאנחנו כולנו נקפל את הכל ונחזור הביתה כמו ילדים טובים, באם יעלה הענין הבטחוני. לא. אנחנו לא נתקפל עד שלא יענו על הצרכים שלנו.
שלמה אוחנה: חבריה, דקת דומיה על מחאת הדיור
היה נחמד ,אבל נגמר.
ביקוש ביק: שלמה, אם טוב לך עם המצב כפי שהוא אז אתה באמת לא צריך למחות... אבל אתה לא יכול להחליט בשביל אנשים אחרים מה טוב להם ומה לא.
*
אשקר אלדן כהן:להמשיך במחאה במלוא העוצמה.
מה שקרה היום הוא טרגדיה למשפחות ההרוגים ולפצועים אבל גם מות א-נשים ממחלה בגלל קושי לרכוש תרופות גם פגיעה בבריאות בגלל קושי לרכוש מזון גם חיים של נכים במחסור מתמשך גם שיחרור א-נשים מבית חולים טרם הזמן בגלל מחסור במיטות שיקום, ילדים שאין להוריהם כסף לקניית ספרי לימוד, מחסור במיטות טיפול נימרץ שגורם למוות- אלו טרגדיות. צבא וממשלה שמתרשלים בתפקידם להגן על הגבול מוביל לטרגדיה. ולכן המחאה חייבת להימשך למען אלה שעדין מצליחים לשרוד ורוצים לחיות.
!מאיר בן אור:אדוני ראש הממשלה
אחרי הפיגוע בדרום, קרוב לוודאי שתשלח צווי 8 לכל אותם יושבי אוהלים שמאלנים אוכלי סושי ומעשני נרגילות כמו לימניים בהתנחלויות ולשאר אזרחים
טובים שעדיין נשארו בארץ, לצאת לפעולה בעזה שכנראה תביא את המלחמה הכוללת הבאה ומי יודע לאן זה יוביל. אני מבקש ממך מר נתניהו רק בקשה אחת קטנה, אם גם הפעם נצא מזה בשלום, תזכור את אלו ששמרו עליך ועל שרה, על שריך וחברי הכנסת הנכבדה, את אלו שאכלו אבק (במקום סושי) ואפילו סיגריה לא היה להם זמן לעשן תזכור ואל תשכח.
אגב אם במלחמה הזאת אכלנו אותה ונגמרנו, אתה פטור מהכל...
אשקר אלדן כהן: אל תלכו למלחמה היזומה ההזויה הזו . אתם לא חייבים!
נאורה ברק: אין להפסיק את המחאה בשום מצב, אנחנו לא ערלי לב, אנחנו עקביים, נחושים ויש לנו סבלנות ארוכה למי ימצמץ ראשון!
אנושיות כאב והזדהות עם משפחות החללים אין פירושה ויתור על מומנטום שכבר נוצר. על זה בדיוק בונה הממשלה, אל תשכחו שבכל פעם יש כאן צרות ממלכתיות חדשות. מה, עם כל צרה נבטל? אסור לנו ליצור תקדים מסוכן, אנחנו יכולים להדגיש שצדק חברתי לא סותר צדק בטחוני, צדק חברתי לא!! סותר את שיחרורו של שליט, פתאום יש בזכותנו פלפל בתחת לשחררו ולנסוע למצריים לנסות למצא פיתרון - צריך לא לוותר, ולהמשיך.
!!יש רוב דומם שנושא עיניים בתקווה למחאה הזו, אל תשכחו את זה
אלעד שכטר:הממשלה רוצה שנשכח מהמחאה, היא פנתה למאהל הירושלים בבקשה לבטל את ההפגנה ולפזר את המאהל בירושלים ובארץ כולה (מראה כמה הממשלה חושבת רק על האינטרסים של עצמה), לכן חשוב להפגין נוכחות ולהראות שעם כל הצער והכאב האזרחים נלחמים גם על מנת לשפר את חיינו ולחיות במדינה טובה יותר!
לא רק שהמחאה אינה מפלגת את העם - היא מאחדת אותו לראשונה מזה עשרות שנים. המאהל מחזק אותנו נגד אוייבים מבחוץ, כמו מבפנים. אין סתירה בין הגנה על המדינה לבין תיקונה: לפני 48 הצליחו להילחם תוך כדי ניסוח אידיאולוגיה ולכן אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם בימינו. זו מלחמת העצמאות שלנו.
אם המארגנים מונעים את המחאה אנחנו נקיים אותה גם לבד!
סיוון וולצ'ינסקי:
נכון מאוד! בק"ש תיערך צעדה בעיר שתסתיים בעצרת מרכזית. אין ספק שאחד לא בא על חשבון השני ואסור לנו לתת לתפיסה כזו לחלחל. צריך לזכור את הימים שאחרי פיגועים כאלו ואת האחריות של המדינה בסיוע לפצועים, אם זה באחוזי נכות (פיזיים ונפשיים..) ותשלומי ביטוח לאומי שקשה מאוד לקבל ולא תמיד בצדק! זה המבחן האמיתי- חשוב, במיוחד עכשיו, לצאת לרחובות!
*
צ'רלס ארתור ג'יימס:
אני מציע פתרון קצת "מפאיניקי" שיהיה גם וגם - גם אבל וגם מחאה. במוצא"ש לא יוצאים להפגנות המוניות. יתקיימו אירועים במאהלים, מעגלי לימוד, הדלקת נרות לזכר ההרוגים וכתיבת מכתבי ברכה לפצועים, החזקת ידיים ויצירת שרשרת אנושית לאורך כל שדרות רוטשילד ועוד פעילויות מהסוג הזה. בזה אנו נראה שאנחנו מאוחדים בכאב, אך לא נותנים לטרור להרוס לנו את המאבק על איכות החיים שלנו כאן.
אייל אפ:
מדיניות הכיבוש וההתנחלויות הן חלק ממה שיוצר את הסיטואציה שאי אפשר להוביל כאן "מחאה נורמלית" שלא נוגעת בסכסוך. זו בדיוק הסיבה לדרוש את סיום הסכסוך, בטחון ושלום של אמת.
ביקוש ביק:
אייל, לא בהכרח.. אפשר גם לאמץ מדיניות מחאה שאומרת שהמצב החברתי והכלכלי לא פחות חשוב מהמצב הבטחוני... מבלי להיכנס לויכוח הבלתי פתור לגבי הסכסוך.
מתן בר:
כואב ומתאבל על מותם של חפים מפשע. הצעקה שלנו תהיה המשך המחאה, למרות הכל. בשבילנו, בשביל ההרוגים, ובשביל האבלים. עוד "עופרת יצוקה" אחת? שוב קידוש חאקי, מדים, בטחון והשתקת הקולות לחינוך, שוויון, רווחה? נתאבל ונכבד את ההרוגים, אך גם נמשיך את המחאה שודאי גם הם היו שותפים לה ולתקווה הטמונה בה. לא נשתף פעולה עם יהיה ניסיון למהלך מלחמתי של ביבי-ברק-ליברמן! לא נרוץ שוב להרוג ולהיהרג בעזה תחת דגל ה"מצב הבטחוני" השחוק. נצעד בעצרת דממה במוצאי שבת, נזכור את ההרוגים, ונמשיך לדרוש מהשרים ומראש הממשלה!
