מי בכלל צריך הפסקת אש?
קצת היסטוריה של השבוע האחרון: אחרי מספר ימים של התלקחות והסלמה בגבול עזה, הוכרזה הפסקת אש בגבול רצועת עזה. ממשלת ישראל אישרה את הפסקת האש לאחר ישיבה של "השמיניה" שנמשכה עד שלוש בלילה, ולמחרת הבוקר נמסר לעיתונות כי "גובשה מדיניות לפיה ישראל תיבחן את המצב בשטח ואם הירי נמשך או לא, ובהתאם לכך ייקבע המשך פעולות צה"ל".
למחרת היום נבחנה בקפדנות התנהגות הפלסטינים בעזה, והפלא ופלא – הפסקת האש כובדה, הירי אכן נפסק, תושבי הדרום החלו לצאת מהמקלטים, ובגן הלאומי אשקלון החלו ההכנות לפסטיבל בריזה 2011, אירוע ענק של מוזיקה ישראלית תחת כיפת השמיים שתושבי העיר והאזור כולו חיכו לו זמן רב.
אבל כמה שעות לפני שעמד הפסטיבל להתקיים החליט מי שהחליט, בממשלת ישראל ובצה"ל ובשירותי הביטחון, לשלוח את מטוסי חיל האוויר לבצע פעולת "חיסול" ברצועת עזה. החיסול התבצע כמתוכנן, המכונית שנסעה בכביש הראשי של הרצועה הושמדה והנוסע נהרג במקום. ביצוע נקי וחלק, בדיוק לפי התכנית. לאזרחי ישראל נמסר כי היה מדובר בטרוריסט מסוכן והפעולה הייתה הכרחית – ומי יכול לבדוק ולבקר את הנתונים של השב"כ, המוסמך להוציא גזרי דין מוות ולבצעם?
וברור כי כבר לא היה מה לדבר על פסטיבל מוזיקה תחת כיפת השמיים, וקולות הזמרים הוחלפו באזעקות ו"צבע אדום". למרבה המזל, במספר ימים של הסלמה מחודשת לא היו הרוגים (כלומר, לא בצד הישראלי). המקרה של תינוקת ישראלית שנפצעה קל מרסיס של טיל פלסטיני, זכה לפרסום רב באמצעי התקשורת שלנו. על שני ילדים פלסטינים בני שנתיים, שנהרגו בשני מקומות שונים מהפצצות חיל האוויר של מדינת ישראל זכו לקרוא רק מי שעוקבים אחר אמצעי התקשות הפלסטיניים.
"החיסול של פעיל אחד מבין אלפים המסתובבים בעזה היה מיותר" אמר אתמול יחיאל לסרי, ראש עירית אשדוד – אחת מן הערים שנכנסו מחדש לקו האש כתוצאה ישירה מן ה"חיסול" (מעריב, 26.8.2011).
אתמול בערב נכנסה לתוקפה עוד הפסקת אש בגבול עזה. האם הפעם היא תחזיק מעמד? ואם לא, מי יהיה הפעם האחראי להפרה? ואיך כל זה מתקשר עם המחאה החברתית העומדת להתחדש הערב בכל עוזה, עם הפגנות מחאה מתוכננות בחמישה מקומות בבת אחת? ועם נועם שליט, החובר היום למחאה החברתית כדי לקרוא לביצוע עסקת חילופי השבויים שרק היא תוכל להחזיר הביתה את בנו גלעד?
יחיאל זוהר, ראש עירית נתיבות – עוד אחד מישובי הדרום הנכנסים לקו האש בכל התלקחות חדשה בגבול הרצועה - קרא לממשלת ישראל לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, ולהגיע להסכם שלום ארוך טווח ויציב, שימומש וייתן אויר לנשימה לתושבי הנגב. אבל מי בממשלת ישראל ישים לב לקול הזה מהנגב, בהמולת אירועי ספטמבר הבאים עלינו במהרה בימינו?
קצת היסטוריה של השבוע האחרון: אחרי מספר ימים של התלקחות והסלמה בגבול עזה, הוכרזה הפסקת אש בגבול רצועת עזה. ממשלת ישראל אישרה את הפסקת האש לאחר ישיבה של "השמיניה" שנמשכה עד שלוש בלילה, ולמחרת הבוקר נמסר לעיתונות כי "גובשה מדיניות לפיה ישראל תיבחן את המצב בשטח ואם הירי נמשך או לא, ובהתאם לכך ייקבע המשך פעולות צה"ל".
למחרת היום נבחנה בקפדנות התנהגות הפלסטינים בעזה, והפלא ופלא – הפסקת האש כובדה, הירי אכן נפסק, תושבי הדרום החלו לצאת מהמקלטים, ובגן הלאומי אשקלון החלו ההכנות לפסטיבל בריזה 2011, אירוע ענק של מוזיקה ישראלית תחת כיפת השמיים שתושבי העיר והאזור כולו חיכו לו זמן רב.
אבל כמה שעות לפני שעמד הפסטיבל להתקיים החליט מי שהחליט, בממשלת ישראל ובצה"ל ובשירותי הביטחון, לשלוח את מטוסי חיל האוויר לבצע פעולת "חיסול" ברצועת עזה. החיסול התבצע כמתוכנן, המכונית שנסעה בכביש הראשי של הרצועה הושמדה והנוסע נהרג במקום. ביצוע נקי וחלק, בדיוק לפי התכנית. לאזרחי ישראל נמסר כי היה מדובר בטרוריסט מסוכן והפעולה הייתה הכרחית – ומי יכול לבדוק ולבקר את הנתונים של השב"כ, המוסמך להוציא גזרי דין מוות ולבצעם?
וברור כי כבר לא היה מה לדבר על פסטיבל מוזיקה תחת כיפת השמיים, וקולות הזמרים הוחלפו באזעקות ו"צבע אדום". למרבה המזל, במספר ימים של הסלמה מחודשת לא היו הרוגים (כלומר, לא בצד הישראלי). המקרה של תינוקת ישראלית שנפצעה קל מרסיס של טיל פלסטיני, זכה לפרסום רב באמצעי התקשורת שלנו. על שני ילדים פלסטינים בני שנתיים, שנהרגו בשני מקומות שונים מהפצצות חיל האוויר של מדינת ישראל זכו לקרוא רק מי שעוקבים אחר אמצעי התקשות הפלסטיניים.
"החיסול של פעיל אחד מבין אלפים המסתובבים בעזה היה מיותר" אמר אתמול יחיאל לסרי, ראש עירית אשדוד – אחת מן הערים שנכנסו מחדש לקו האש כתוצאה ישירה מן ה"חיסול" (מעריב, 26.8.2011).
אתמול בערב נכנסה לתוקפה עוד הפסקת אש בגבול עזה. האם הפעם היא תחזיק מעמד? ואם לא, מי יהיה הפעם האחראי להפרה? ואיך כל זה מתקשר עם המחאה החברתית העומדת להתחדש הערב בכל עוזה, עם הפגנות מחאה מתוכננות בחמישה מקומות בבת אחת? ועם נועם שליט, החובר היום למחאה החברתית כדי לקרוא לביצוע עסקת חילופי השבויים שרק היא תוכל להחזיר הביתה את בנו גלעד?
יחיאל זוהר, ראש עירית נתיבות – עוד אחד מישובי הדרום הנכנסים לקו האש בכל התלקחות חדשה בגבול הרצועה - קרא לממשלת ישראל לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, ולהגיע להסכם שלום ארוך טווח ויציב, שימומש וייתן אויר לנשימה לתושבי הנגב. אבל מי בממשלת ישראל ישים לב לקול הזה מהנגב, בהמולת אירועי ספטמבר הבאים עלינו במהרה בימינו?
