עדלאידע והלוויה והדלת המסתובבת של תשומת הלב התקשורתית
ביום ראשון השבוע היה הרחוב ליד ביתי בעיר חולון מלא בהמוני אנשים, פי כמה וכמה יותר מאשר בכל יום אחר בשנה. אלפים ועשרות אלפים זרמו מכל שכונות העיר וגם מממקונות מרוחקים כדי לחזות בעדלאידע המפורסמת של חולון. הרבה הרבה ילדים בתחפושות צבעוניות ועליזות, אוחזים בידי הוריהם ורוכבים על כתפיים או רצים ומתרוצצים. וגם המבוגרים דאגו להתחפש – לפחות קסדת ויקינגים מפלסטיק או כובע סיני מחודד על הראש. וכולם הצטפפו בצפיפות נוראה ונדחקו לתפוס מקומות מהם אפשר היה לראות את התהלוכה, הבובות הענקיות של פינוקיו וג'פטו והפילים והדינוזאורים ומאות הנערות הרוקדות שהתאמנו חודשים לקראת היום הזה. בעיתונים סיפרו הכותרות על מתח גואה בשטחי הגדה המערבית ועל הצבא שנכנס לכוננות עליונה, אבל מי קורא עיתונים בזצן העדלאידע?
ביום שני השבוע היו רחובות הכפר סעיר שליד חברון מלאים בהמוני אנשים, פי כמה וכמה יותר מאשר בכל יום אחר בשנה. אלפים ועשרות אלפים זרמו מכל רחבי הגדה המערבית אל הלוויתו של עראפת ג'רדאת, עובד תחנת הדלק שנחשד בזריקת אבנים ומת בנסיבות חשודות לאחר חמישה ימים בכלא הישראלי. הרבה הרבה צעירים זועמים לובשי הכפיות הלאומיות המפוספסות, שכבר עברו תקופה קצרה או ארוכה בבתי המעצר ובתי הכלא של שלטון הכיבוש הישראלי וכולם ידעו שזה עלול היה להיות כל אחד מהם. וגם פלסטינים מבוגרים יותר הזוכרים את האינתיפאדה הראשונה והשניה וזקנים שעדיין נושאים את הזיכרון הטראומטי של הנכבה. והם צעדו אחר הארון וקראו קריאות רמות והתווכחו ביניהם האם כבר הגיע הרגע לפתוח באינתיפאדה בקנה מידה מלא והאם לצאת מיד לאחר ההלוויה להתעמת עם החיילים הישראלים שהוצבו בצומת הכניסה לכפר.
למשך כמה ימים גילתה התקשורת הישראלית את הפלסטינים. האסירים הפלסטינים אשר שבתו רעב חודשים רבים מבלי שאזרחי ישראל ידעו או התענינו עלו פתאום לראש הכותרות. גם משמרת המחאה בשערי אוניברסיטת תל אביב זכתה לתשומת לב תקשורתית מסוג שהמארגנים כבר מזמן הפסיקו לצפות לו. הכתבים מכל אמצעי התקשורת התפרסו ברחבי הגדה המערבית ומסרו בזמן אמיתי דיווחים לוהטים מן העימותים המתפתחים בשטח, והמומחים התדיינו והתווכחו בלי סוף, האם זאת כבר באמת האינתיפאדה השלישית.
"המטרה: שקט" הכריזה כותרת ענקית בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות רב התפוצה, ומתחתיה מסרו מומחים רבים ושונים את דעתם והערכתם איך אפשר להשיג את השקט הזה, חלקם מציעים דיאלוג עם הפלסטינים ואחרים קוראים לשימוש מיידי בכוח מחץ. ואחרי שלושה ימים מסרו ציטטו הכותרות "מומחי ביטחון" שלדעתם "המהומות כבר דועכות" וכי כנראה זאת עדיין לא האינתיפאדה השלישית. ובאנחת רווחה מיהרו אמצעי התקשורת לדחוק את הפלסטינים חזרה אל העמודים האחוריים הנידחים ולחזור את השגרה הישראלית הרגילה, אל פרשיות השחיתות והשערוריות המשפטיות ותככי המפלגות.
והיום הזה עוסק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנסיונות נואשים להרכיב קואליציה. אל מולו ממשיכה להתייצב הברית הפוליטית המוצקה בין נפתלי בנט שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע ויאיר לפיד שמצהיר על שאיפתו לדבר שלום עם הפלסטינים, אך בעיני שניהם הנושא החשוב והעיקרי והדוחה כל דבר אחר הוא לגייס את החרדים לצבא או לפחות להוציא את נציגיהם החוצה מן הממשלה. והעיתונים מלאים וגדושים ברעיונות פראיים שמעלים הפרשנים,איך אולי יוכל נתניהו לרבע את המעגל הזה.
זה הוא גם היום בו יצא ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פייאד ממשרדו ונסע אל הצעירים המפגינים בבילעין, שהמחאות השבועיות שלהם הגיעו השבוע עד הוליווד ("חמש מצלמות שבורות"). והיום הזה חלק ראש הממשלה הפלסטיני את החוויה הנפוצה ביותר לצעיר פלסטיני בימינו, לנשום גז מדמיע. את החדשה הזאת לא שמעו מרבית אזרחי ישראל. עורכי החדשות לא הרגישו שזה ממש חשוב. בינתיים עוד אין אינתיפאדה שלישית, אז את מי מענין מה עושים הפלסטינים?
