ועידת הנשיא ויום השנה לכיבוש וכל מה שביניהם
בעשורים הראשונים לקיום המדינה היה אבא אבן ראש וראשון לדיפלומטים הישראלים. לא היה מוכשר כמוהו לשאת בעצרת האו"ם נאומים באנגלית אוקספורדית משובחת שאיש לא יכול להשתוות לה, להסביר היטב את מדיניות ממשלת ישראל ולתרץ בתירוצים משכנעים את מעשיהם של חיילי צה"ל בשטח - גם כאשר לא פעם לאבן עצמו היו באופן פרטי כמה הסתייגויות.
בתקופה הקריטית לאחר המלחמה ההיא, שיצרה לפני 46 שנה בדיוק שלטון כיבוש ישראלי על מליוני פלסטינים, הרבתה העיתונות לקשור לאבא אבן כתרים של "יונה צחורה למהדרין”, אך ראשוני המוחים נגד הכיבוש לא ממש מצאו בו בעל ברית בשורות הממסד הפוליטי. בזמן ההוא כבר הונחו היסודות הראשונים למפעל ההתנחלות, ושר החוץ אבא אבן עשה כמיטב יכולתו ליצג ברחבי העולם גם את המדיניות הזאת.
בנוסף לפעילותו המדינית היה אבא אבן אקדמאי מבריק, שהשאיר אחריו כמה וכמה ספרים והרבה מאד מאמרים עיוניים בתחומים רבים ושונים. אולם בימינו זוכרים את אבא אבן בעיקר בגלל אמירה אחת קצרה שמאד מרבים לצטט אותה: "גבולות 1967 הם גבולות אושוויץ". התבטאות קצת משונה. האם באמת נמצאו אזרחי ישראל באושוויץ בין השנים 1948 עד 1967? (מוזר, דווקא יש לי זכרונות ילדות די טובים מהתקופה הזאת.)
השבוע שוב קיבלנו תזכורת על השוואת אושוויץ שערך אבא אבן. הפעם אמר לנו שר התיירות עוזי לנדאו כי "היה זה אבא אבן היונה אשר קרא לגבולות האלה גבולות אושוויץ". לנדאו אמר את הדברים כדי לנגח את נשיא המדינה שמעון פרס. פעם היה פרס ידוע כנץ טורף ובר פלוגתא חריף של אבא אבן, אבל זה היה לפני הרבה זמן. ברבות השנים תפס שמעון פרס את מקומו של אבן כמדינאי ישראלי הזוכה להכרה והוקרה נרחבת מאד בעולם ואשר עושה כל שביכולתו להציג בחו"ל פנים ישראליות מתונות ושפויות – ותהיה מה שתהיה מדיניות הממשלה.
עוזי לנדאו קפץ ממקומו בהפתעה וזעם לאחר שקרא בכותרות העיתונים כי פרס מתכוון להביע תמיכה בגבולות 1967, במהלך נאומו המתוכנן בועידת הפורום הכלכלי העולמי בירדן. למעשה, בנאום שנשא בפועל לא הזכיר הנשיא את הגבולות במפורש, אם כי שיבח את יוזמת השלום של הליגה הערבית אשר מבוססת על גבולות אלה והגדיר אותה כ"שינוי מהותי והזדמנות אסטרטגית".
לפי מה שפורסם בעיתונות, פרס התייעץ עם ראש הממשלה נתניהו וערכן אותו מראש על תוכן נאומו. האם זה אומר שנתניהו חושב גם הוא שיוזמת השלום הערבית היא שינוי מהותי והזדמנות אסטרטגית? לא בהכרח. וכמה שווה ההתבטאות של פרס אם נתניהו אינו עומד מאחוריה? לא הרבה. אבל בינתיים, בזכות הנשיא המוכר כל כך והמכובד כל כך, זכתה מדינת ישראל לעוד תצוגה של פנים מחייכות ומתונות ושוחרות שלום כלפי העולם הרחב.
הנשיא שמעון פרס לא היה בכפר אל בקעה, מזרחית לחברון, שם מדינת ישראל הראתה פנים קצת אחרות. כמה ימים לפני שהנשיא נשא את נאומו בפורום הכלכלי העולמי הגיעו חייליה של מדינת ישראל אל הכפר הזה, אל אדמותיו של ג'אבר עטא. החיילים הביאו עמם דחפורים ויצאו לעבודה ובאופן שיטתי עקרו שתילי עגבניות, שעועית וקישואים בשטח של כארבעה דונם, וגם החריבו מערכות השקייה.
למה בדיוק עשו את זה? סביר להניח כי בידי החיילים היה צו צבאי תקף כדת וכדין שהעניק להם הסמכה חוקית כדת וכדין למעשה ההרס, לפי אחד מהצווים שפרסם הממשל הצבאי אי פעם בארבעים ושש השנים האחרונות. אבל כל הארוע עבר הרבה מתחת לרדאר של אמצעי התקשורת הישראלית ושמע עליו רק מי שנוהג להיכנס לאתרי החדשות הפלסטינים. הרשויות הצבאיות לא ממש נדרשו לפרסם את גרסתן או לתת הצדקה כלשהי למעשיהן.
האם יש קשר בין הפשיטה הצבאית הזאת לבין העובדה שבמרחק חצי קילומטר מהכפר הזה שוכנת התנחלות בשם גבעת החרסינה? והאם זה קשור לכך שיושבי ההתנחלות הזאת עושים מזה זמן רב מאמצים גדולים להרחיב ולהגדיל את שטח שלטונם וכבר כמה וכמה פעמים קיימו פשיטות על שכניהם הפלסטינים ועל שדותיהם של השכנים האלה ומערכות ההשקייה שלהם? אין לכך הוכחות שיוכלו לעמוד בבית המשפט.
וגם בעיירה טובאס הנשיא פרס לא היה. אבל מדינת ישראל, שהנשיא פרס הוא ראש המדינה המייצגת אותה בעולם, דווקא הראתה נוכחות בולטת בטובאס. לא פחות מעשרים וחמישה ג'יפים של הצבא נכנסו לטובאס בשעת בוקר מוקדמת מאד. העיירה טובאס נמצאת בשטח A ועל פי הסכמי אוסלו צה"ל אינו אמור להכנס לשטחי A שנמסרו לשליטה מאלה של הרשות הפלסטינית. אבל כבר לפני יותר מעשר שנים מדינת ישראל ביטלה באופן חד צדדי את הסעיף הזה בהסכמי אוסלו.
לאן נסעו עשרים וחמישה הג'יפים שנכנסו לטובאס? כולם לאותו מקום, אל בית אחד – ביתה של משפחת חודיירי. עשרים חיילים נכנסו אל הבית ועוד מאה נשארו לשמור בפינת הרחוב בחוץ. בני המשפחה - אב ואם ושלושה בנים מבוגרים ושני ילדים קטנים ועוד כמה קרובים ששהו בבית – הוצאו ממיטותיהם ורוכזו בחדר אחד קטן, שלא יפריעו בזמן שהחיילים עשו חיפוש יסודי מאד בכל חלקי הבית. מה חיפשו שם החיילים? הם חיפשו מחשבים. כל מחשב ומחשב שנמצא בבית נארז ונלקח באחד הג'יפים הממתינים.
למה בדיוק הפריעו לצבא ההגנה לישראל ולשירותי הבטחון של מדינת ישראל המחשבים בבית הזה בטובאס? ובכן, בת המשפחה שירין, שהיא בת 24, למדה מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה בטובאס ובמהלך הלימודים גם פתחה עמוד בפייסבוק. היא נעצרה ונלקחה לכלא ג'למה שליד חיפה ונאסר עליה להיפגש עם עורך דין. עדיין לא הוגש נגדה כתב אישום כלשהו, אבל לתקשורת נמסרה טענת הצבא, כי דף הפייסבוק שאותו ניהלה שירין "פגע בביטחון". זהו ככל הידוע המקרה הראשון אי פעם בו הואשם מישהו בפגיעה בביטחון באמצעות הפייסבוק.
פגיעה בביטחון באמצעות הפייסבוק? ובכן, שירין חודיירי כבר פעילה שלוש שנים בפעילות סוילדריות עם התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן. בעמוד הפייסבוק שלה היא תיעדה וחשפה את ההתנכלויות החוזרות ונשנות של כוחות הצבא לתושבים הפלסטינים בבקעת הירדן, כל מקרה ומקרה של הריסת בקתות דלות של תושבי כפרים קטנים, ושל הרס והחרמת ציוד ובעלי חיים ובאופן כללי הפיכת חיי התושבים בקהילות הקטנות האלה לגיהנום. האירועים האלה בכל מיני פינות שכוחות ונידחות של בקעת הירדן תועדו בפירוט בדף הפייסבוק של שירין חודיירי, וצורפו אליהם צילומים שצולמו בשטח, והכל הופץ ברחבי העולם במהירות הבזק באמצעות הרשתות החברתיות שיצר מארק צוקרברג. כנראה שבעיני מישהו כל זה פשוט לא מצא חן.
האם הפגיעה שפוגע דף הפייסבוק הזה בביטחון קשורה באיזו צורה בתפיסת הביטחון שגיבשה מדינת ישראל עוד ב-1967 ? על פי התפיסה הזאת צריכה מדינת ישראל לקיים שליטה צבאית לאורך זמן בבקעת הירדן, בכל התפתחות דיפלומטית או צבאית שתתרחש. שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל שהיה בעבר גם ראש ממשלה וגם שר ביטחון, בודאי יודע לא מעט על תפיסת הביטחון הזאת ואולי גם על המעשים הנעשים בשטח כדי לקדם אותה, אבל הוא לא מרבה להתבטא על כך. בודאי לא בפורום הכלכלי הבינלאומי.
הנשיא פרס בודאי ובודאי שיהיה באירוע ועידת הנשיא, העומד להתכנס בירושלים בעוד מספר ימים. ועידת הנשיא היא ארוע מיוחד שהנשיא שוקד וטורח עליו מדי שנה. כפי שציין דובר באירוע הזהף השנה בוועידה ישתתפו כחמשת אלפים איש ואישה מכל העולם וביניהם עשרות דוברים טובי המוחות מכל העולם, מנהלי חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, אקדמאים, זוכי פרס נובל, אמנים וראשי מדינות בעבר ובהווה וביניהם נשיא ארה״ב לשעבר ביל קלינטון שיקבל מהנשיא שמעון פרס את עיטור הנשיא, נשיא בריה"מ לשעבר מיכאיל גורבצ'וב, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, הנסיך אלברט ממונקו, הזמרת ברברה סטרייסנד ורבים אחרים.
אין ספק שהאירוע הזה יוסיף יוקרה בינלאומית למדינת ישראל שכל האח"מים האלה יבואו בצל קורתה, וגם לנשיא מדינת ישראל שטרח ועמל ושכנע את כולם לבוא לכאן, לועידה שתתקיים בדיוק כאשר מדינת ישראל נכנסת לשנה ה-46 של שלטון הכיבוש על הפלסטינים (לא, יום השנה הזה לא הוזכר בהזמנות לועידה...).
גם הפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג היה אמור להיות בין שורת האחמ"ים הבינלאומיים הנוצצים האלה. בתחילה הוא נענה להזמנתו של הנשיא ואחר כך נמלך בדעתו וביטל את השתתפותו, במיוחד לאחר ששוחח עם פלסטינים שהוא מכיר. ועל כך כזכור סערו הרוחות ונכתבו מאמרים זועמים המאשימים את הוקינג בצביעות ואפילו בגזענות (!). אבל האם באמת יכולים כל כותבי המאמרים ומטיחי הגינויים לטעון שמדינת ישראל של 2013 ראויה לתמיכה ציבורית בינלאומית כפי שסטיבן הוקינג יכול היה להעניק לה?
בשבוע הבא ימלאו 46 שנים לכיבוש. ארבעים ושש שנה עברו מאז אותו בוקר של ה-5 ביוני 1967 בו נשמעו האזעקות ברחבי הארץ ובמהדורות החדשות נמסרה הודעת דובר צה"ל כי כוחות הקרקע והאויר יצאו להדוף מתקפה של כוחות האויב על מדינת ישראל (מה שלא היה בדיוק תיאור עובדתי מהימן...). ומאז ועד היום חיים מליוני פלסטינים תחת שלטון כיבוש צבאי, הנמשך כבר כשבעים אחוז מכלל תולדותיה של מדינת ישראל ועוד היד נטויה.
מיד בשנת 1967, שבועות ספורים לאחר אותה מלחמה, יצאו צעירים נועזים בלילות אל רחובות תל אביב וירושלים לכתוב על הקירות ססמאות מחאה נגד הכיבוש שזה עתה החל. וכנראה שהם לא שיערו שהמאבק הזה ימשך ארבעים ושש שנה ואולי יותר. אבל גם הלילה הזה, 1 ביוני 2013, יתייצבו כמה מהצעירים ההם להפגין נגד הכיבוש, גם כשהיום שערם אפור או לבן ולצידם יצעדו גם נכדים.
ב7.00 בערב יצא המצעד מהגן הציבורי שליד משרד הביטחון בתל אביב בדרך אל מטה מפלגת השלטון ברחוב המלך ג'ורג'. וגם השנה נשמיע שם את הקריאות לסיום הכיבוש ולפינוי ההתנחלויות ולשלום בין מדינות ישראל ופלסטין ולשתי בירות בירושלים. ובנוסף תושמע אזהרה והתראה חריפה על רוחות המלחמה שבשבועות האחרונים שוב הולכות ומתגברות. "מי שזקוק למלחמה שומר אותה בוערת".
נתן בלנק לא ישתתף בהפגנה הזאת. הוא עדיין יושב בכלא 6 בעתלית, בהמשך לחצי השנה שכבר בילה מאחורי סורג ובריח בעוון סירובו להתגייס לצבא הכיבוש. אבל בשבוע הבא הוא ככל הנראה עומד להשתחרר סוף סוף מן הכלא ומן הצבא גם יחד. בשבועות האחרונים גבר והלך מסע התמיכה בנתן בלנק, ומן הרשתות החברתיות הגיע אל דפי "הארץ" ולעיתונות הבינלאומית ולעצומות של אישי ציבור ולהפגנות ברחובות תל אביב ועל ההר שמול הכלא. זה כנראה הפריע והטריד יותר ויותר את מנוחתם של ראשי הצבא. הם החליטו להיפטר סוף סוף מן המטרד המציק בדרך הקלה והנוחה העומדת לרשותם. ועדת אי ההתאמה הצבאית החליטה שנתן בלנק אינו מתאים לשירות בצה"ל. מה שנכון נכון.
וכך אפשר לסיים את השבוע הזה בניצחון קטן שמחמם קצת את הלב.
