עד החייל החילוני האחרון
ביום שישי שעבר ציינו תושבי בילעין תשע שנים למאבק המתמשך, אשר הפך את בילעין מכפר פלסטיני אחד בין מאות לשם דבר. ב-20 בפברואר 2005 החלו הדחפורים לעקור עצי זית בתוואי גדר/חומת/מחסום ההפרדה באדמות בלעין. באותו יום נערכה בכפר ההפגנה הראשונה נגד הגדר – הראשונה בין ההפגנות שהתקיימו מאז כל יום שישי, כאשר תושבי הכפר ומי שבאו להפגין איתם נתקלו באין ספור מטחים גז מדמיע וירי כדורי מתכת מצופי גומי. שניים מתושבי הכפר, באסם אבו רחמה ואחותו ג'וואהר, שלמו בחייהם. רבים אחרים ספגו פציעות קשות או בילו תקופות ממושכות במעצר הישראלי.
מטרת הקמתה של הגדר בתוואי שנקבע באזור הזה היתה ברורה וגלויה לעין: לנתק את הכפר בילעין ממחצית אדמותיו החקלאיות ולהעביר אותן לרשותה של התנחלות מודיעין עלית. מודיעין עלית היא הגדולה בהתנחלויות בגדה המערבית, עיר של ממש, המונה כשלושים אלף וראש העיר שלה מדבר על תכניות להגיע בעתיד גם לשלוש מאות אלף תושבים. תושבי בילעין עתרו לבג"צ. לאחר שנים של התדיינות פסקו השופטים כי השטח שעליו עדיין לא הספיקו המתנחלים לבנות יוחזר לתושבי בילעין, ואילו החלק שבו כבר נעקרו עצי הזית והוקמו בו שכונות צפופות של בנינים בני ארבע קומות – בלי היתרי בנייה ובניגוד לחוק הישראלי והבינלאומי כאחד - ישאר בידי המתנחלים. עברו עוד שנתיים של גרירת רגליים בידי הצבא עד שמומשה פסיקת בג"צ ול לתושבי הכפר הוחזר כשליש מהאדמות שנגזלו מהם. התושבים החליטו שלא להסתפק בכך ולהמשיך במאבק העממי עד שהחומה תיפול, כל אדמות הכפר יוחזרו ויתם הכיבוש.
תמונה קבוצתית של המשלחת הבלגית בבילעין
הפגנת השנה התשיעית בשבוע שעבר היתה קצת גדולה מהרגיל, בהשתתפות קבוצת פעילים מבלגיה שבאו במיוחד להשתתף באירוע, אבל מהלכה לא היה ממש שונה מהרגיל. כמו בכל יום שישי, התרכזו מאות אנשים ליד המסגד במרכז בילעין, תופפו בתופים והניפו דגלים וכרזות וצעדו לכיוון החומה. שם כרגיל התפתח במהרה עימות בין חיילים יורי גז מדמיע לבין צעירים זורקי אבנים. רוב הזמן, ראו המפגינים את החיילים כדמויות אנונימיות עטויות קסדות, שהזדקפו מאחורי החומה וירו עוד מטח גז ושוב התכופפו. רק לרגע קצר נוצר סוג של דו שיח: "די, די כבר, לכו הביתה!" קרא אחד החיילים. "כאן הבית שלנו!" ענה בעברית אחד מצעירי הכפר. החייל הגיב בעוד מטח של גז מדמיע.
סרטון מהפגנת בילעין ב-28 לפברואר 2014, הוכן בידי דיויד ריב
החיילים בשירות סדיר שעמדו על חומת ההפרדה וירו את הגז המדמיע הגיעו לשם מערים וכפרים בכל רחבי מדינת ישראל. ישנו מקום אחד ממנו לא הגיע אף אחד מהם: מההתנחלות הענקית מודיעין עלית שלהגנתה הם הוצבו. מודיעין עלית היא התנחלות חרדית. מוזר ככל שישמע הדבר, תושבי מודיעין עלית מגדירים עצמם כ"אנטי ציונים". כלומר, אין להם כל התנגדות לשבת על אדמה שנלקחה בכח הזרוע מכפריים פלסטינית ולקבל את הגנת הצבא הציוני מפני זעמם של בעלי הקרקע המקוריים, אבל יש להם התנגדות – התנגדות רבה מאד - לשרת בעצמם בצבא המגן עליהם.
יומיים אחרי הפגנת תושבי בילעין שנתקלה במטחי גז מדמיע, יצאה מצידה השני של חומת ההפרדה שיירת אטובוסים להצטרף אל ההפגנה ההמונית של החרדים בירושלים, במחאה נגד החוק החדש האמור להחיל עליהם את חובת השירות בצה"ל. "אנא אל תנסו לכפות עלינו להתגייס לצבא" התחנן אחד המתנחלים הצעירים ממודיעין עלית בפני כתב הרדיו שבא להפגנה. "אנחנו רוצים להקדיש את חיינו ללימוד התורה הקדושה וללימוד התורה בלבד, אם תאלצו אותנו ללכת לצבא זה כמו להוציא דג מהמים".
"לימוד התורה הוא חיוני לעתידו של העם היהודי, זה לא פחות חשוב מהצבא" אמר באותו שידור רדיו ח"כ ישראל אייכלר, אחד הבולטים בדוברי המחנה החרדי בישראל. "הנה למשל, עכשיו הנשיא אובמה זומם לגזול מאיתנו את אדמות אבותינו ביהודה ושומרון. אם לומדי התורה לא יתפללו ויבקשו את רחמי שמיים בפני הגזרה הזאת, מי יציל?". שדרן הרדיו הותיק אריה גולן שאל: "אז אתם תומכים בתכנית פוליטית ימנית ורוצים להילחם למענה עד החייל החילוני האחרון?". "חס וחלילה!" ענה אייכלר בלי להתבלבל לרגע. "אנחנו מתפללים יום יום למען החיילים, שישובו כולם בשלום ממשימתם".
ככל הנראה, מה שהיה הוא שיהיה. החוק החדש יחיל על החרדים את חובת השירות הצבאי רק בעוד ארבע שנים מהיום – ורבים מפקפקים אם זה בכלל יבוצע אי פעם. עוד הרבה זמן יוכלו המתנחלים החרדים במודיעין ללמוד בשלווה את התורה הקדושה על אדמות בילעין, תחת הגנתם של חיילים לא כל כך קדושים.
