אז מה לעשות?
" זה המאבק של הציוויליזציה נגד הברבריות!" הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני אורחו המכובד, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. "בכל רחבי העולם יש מתקפה שמבוצעת על ידי איסלאמיסטים קיצוניים וכוחות הטרור. ישראל נלחמת בטרוריסטים האלה בכל שעה. אנו מאמינים שעל הקהילה הבינלאומית בכללותה לתמוך במאמץ הזה שלנו. זה לא רק המאבק שלנו, זה המאבק של כולם." אולי אולי סוף ירד להם האסימון, לאמריקאים ולאירופאים האלה? אולי הפעם סוף סוף הם יבינו מה שלא הבינו אחרי ה-11 בספטמבר ואחרי שרלי הבדו? אולי הם סוף סוף יבינו שמדינת ישראל היא חוד החנית של המערב התרבותי שנלחם בברבריות האיסלאמית, יתיצבו במאה אחוז לצידנו ויפסיקו לנדנד ולברבר על הפלסטינים והכיבוש וההתנחלויות?
מסתבר שגם הפעם לא. נכון, האורח האמריקאי הביע הזדהות מלאה עם זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה אל מול הטרוריסטים הפלסטינים האוחזים בסכינים או במספריים. עם זאת, הוא ביקש שמדינת ישראל תבצע מחוות של רצון טוב שיסייעו לבנית אמון ולהרגיע את המצב, כמו למשל היתרי בניה בכפרים פלסטינים בהם עד עתה זכו לביקורים תכופים של דחפורים ישראלים העוסקים בהרס "בתים בלתי חוקיים". וכאשר ביקש נתניהו לאזן את היתרי הבניה לפלסטינים על ידי בניה ב"גושי ההתנחלות" הגיעה מוושינגטון תגובה מיידית שלא הותירה מקום לספק : "התשובה היא - לא אחד גדול." ועוד "ממשלת ארה"ב מעולם לא הגנה או תמכה בהתנחלויות ולא נקטה מדיניות שנתנה להן לגיטימציה. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקאיים כאחד ראו בבנייה בהתנחלויות ובניסיונות הישראליים לקבוע עובדות בשטח כמהלכים שחותרים תחת פתרון שתי המדינות".
ומה עם האירופאים? הרי ההתקפה של דעאש בפאריס התרחשה בדיוק ארבעים ושמונה שעות לאחר שהאיחוד האירופי החליט על סימון מוצרי ההתנחלויות המוצעים לצרכן האירופי. מה זה, הם לא מתחרטים? הם לא מתפכחים? גם אחרי מה שקרה בפאריס הם לא מבינים שצריך לתמוך בישראל ולשכוח משטויות כמו ההתנחלויות? אבוי, לא. הנשיא הולנד הכריז שצרפת נמצאת במלחמה נגד דעאש ושלח את מטוסיו להצטרף אל הרוסים בהפצצות כבדות במיוחד בסוריה. וביחד עם זאת, עדיין מצפה שמדינת ישראל תלך בדרכה של צרפת, אשר כבר לפני יותר מחמשים שנה ויתרה על שלטונה בארץ ערבית שנקראת אלג'יריה ופינתה משם יותר ממליון מתנחלים צרפתים. וכך גם הבריטים שיצאו מהודו וההולנדים שיצאו מאינדונזיה והבלגים שיצאו מקונגו, כולם מצפים ממדינת ישראל להעניק עצמאות למושבה שלה בשטחי הגדה המערבית. בעיר בריסל בירת בלגיה, שהיתה השבוע משותקת בחשש מהתקפת טרור, שוכן המוזיאון הטרופי הבלגי – מוזיאון אשר לפני מספר שנים עבר שינוי מהותי בתצוגה ובאורינטציה והפך למזויאון המתעד את פשעי הקולוניאליזם הבלגי.
אז בעולם לא שוכחים את הפלסטינים ואת הכיבוש ואת ההתנחלויות, זה תמיד יעלה ויקפוץ בכל מיני מקומות ובכל מיני צורות, ותמיד יצטרכו הדיפלומטים והמדינאים הישראלים לרוץ ולכבות שריפות. הנה איגוד האנתרופולוגים האמריקאי החליט להטיל חרם על האקדמיה הישראלית כל עוד היא משתפת פעולה עם כיבוש ודיכוי הפלסטינים. והנה בית כל בו בברלין שהיה פעם בבעלות יהודית והוחרם בידי הנאצים וכיום הוא בבעלות תאילנדית החליט להסיר מוצרי התנחלויות מהמדפים, אבל על זה אפשר היה להתגבר תוך העלאה מסיבית במיוחד של זכר השואה ופניה רבת עוצמה אל רגש האשמה הגרמני. והנה מפלגת הלייבור הבריטית מחליטה להטיל חרם על חברת שמירה ואבטחה בינלאומית אשר פעילה מאד גם בבתחי הכלא בהם מוחזקים פלסטינים בישראל...
אבל, נכון לעכשיו, את כל זה יכול ראש הממשלה נתניהו להגדיר כדקירות סיכה. העולם לא שכח את הפלסטינים. אבל הם גם לא ממש בראש סדר העדיפויות, כאשר המדינאים והגנרלים ואנשי הביטחון מתרוצצים בין כל כך הרבה משברים אחרים. כנראה שלפחות בזמן הקרוב אף אחד לא עומד להפעיל לחץ שנתניהו לא יוכל לעמוד בו. בשבע שנות נשיאות, היו כמה וכמה מקרים בהם נראה ברק אובמה על סף התנגשות חזיתית עם בנימין נתניהו, ותמיד הוא נרתע הרגע האחרון. רק פעם אחת הלך נשיא ארצות הברית עד הסוף - וזה לא היה בענין הפלסטיני אלא על הגרעין האיראני. בנושא הזה, אובמה היה נחוש והחלטי, התמודד בכל הכח עם נתניהו ועם תומכיו של נתניהו בקונגרס והביס אותם שוק על ירך. כשהוא נח על זרי הדפנה של הניצחון הזה, הגיע אובמה למסקנה שהסכסוך בין ישראל לפלסטינים כבר לא יפתר בתקופת כהונתו, והמקסימום שאפשר לעשות הוא "בקרת נזקים".
אבל כנראה שגם את המעט הזה לא הצליח מזכיר המדינה קרי להשיג. נתניהו הבהיר שלא יהיו שום מחוות כלפי הפלסטינים עד אשר תסתיים "אינתיפאדת הסכינים". כמובן, גם אם הפלסטינים כולם ישמרו על שקט מוחלט, אין מה לדבר על הקפאת הבניה בהתנחלויות. זה לגמרי לא על סדר היום. אבל אם תיפסק האלימות, יתכן שראש הממשלה יואיל לחפש בכובעו ולשלוף משם כמה מחוות אזרחיות שיועילו מאד לפלסטינים בחיי היום שלהם. מה בדיוק? טוב, קודם כל שיפסיקו את האלימות והטרור וההסתה, ואז נראה.
ומה על הפלסטינים שאינם שייכים לשום ארגון ואינם בשליטה של אף אחד, אשר בזה אחר זה, יום אחר יום, מוכנים ליטול סכין (או מספרים) ולצאת לפעולה שתסתיים קרוב לודאי במוות או פציעה קשה? קרוב לודאי שהם אפילו לא עקבו ולא גילו ענין בדיווחים מפגישתו של ראש ממשלת ישראל עם מזכיר המדינה האמריקאי.
וכך ממשיך גלגל הדמים להתגלגל, כל יום מביא לכותרות גיבורים וגיבורות לשעה וגם פושעים ופושעות (ומיהו הגיבור ומי הפושע? זה תלוי כמובן באיזה צד של הסכסוך מתפרסם הסיפור...).
מוחמד א-טרדה בן 18 מהכפר תפוח ליד חברון יצא לעיר קרית גת, דקר ופצע ארבעה ישראלים ברחובותיה, הנערה הישראלית ליאם יוטקו בת ה-13 שנדקרה הצליחה לחבוש את עצמה וזכתה לשבחים בעיתונות הישראלית על התושיה שגילתה. הפלסטינית אשרקאת טהא בת ה-16 הגיעה לצומת חווארה שמדרום לשכם ושלפה סכין, מנהיג המתנחלים גרשון מסדיה שעבר שם דרס אותה במכוניתו והפיל אותה על הארץ ובטרם הפסיקה לקום ירו בה חייל ומתנחל והרגו אותה. הדר בוכריס בת 21 מצפת, שעברה לאחרונה לגור בהתנחלות בגוש עציון, נדקרה למוות שכשחיכתה לאוטובוס בצומת שליד ההתנחלות. הדוקר עיסאם ת'וואבתה בן 34, שהתגורר בכפר הסמוך בית פג'אר, נורה ונהרג בידי חיילים. בראש כותרות העיתונים הופיעה תמונתה של בוכריס במהלך טיול בהודו ממנו חזרה רק לאחרונה, נערה יפה על חוף הים בגואה. למחרת היום יצאו הדיל ווג'יה עוואד בת ה-14 ובת דודתה נוהאן עוואד בת ה-16 ממחנה הפליטים קלנדיה וניסו לדקור במספרים עוברים ושבים בשוק מחנה יהודה בירושלים. ווג'יה נורתה בידי שוטר ונהרגה במקום, נורהאן נפצעה קשה. "מחבלות קטנות" נקראו השתיים בכותרות העיתונות. מאוחר יותר התברר כי אחיה הבכור של הדיל נפגע בראשו לפני שנתיים ב"כדור גומי" שירו חיילים ישראלים ומת לאחר תשעה חודשים ללא הכרה. מאוחר יותר באותו יום נדקר החייל הישראלי זיו מזרחי למוות בתחנת הדלק שעל כביש 443, המחבר בין ירושלים לתל אביב דרך שטחי הגדה המערבית. מאוחר יותר התברר כי דודו של זיו נהרג לפני 12 שנה בפיצוץ מסעדה בירושלים. וכך הלאה והלאה והלאה, עוד ארוע ועוד ארוע ועוד ארוע יום אחר יום ולעיתים שעה אחר שעה, ישראלים פצועים וישראלים הרוגים, פלסטינים פצועים ופלסטינים הרוגים (במספרים גדולים הרבה יותר) . הגיבורים של הצד האחד הם הפושעים של הצד השני, וקשה מאד לעקוב ולזכור אפילו את כל מה שקרה אתמול. זה עתה, בעודי יושב כאן ליד המחשב וכותב את המאמר הזה, דרס פלסטיני במכוניתו שישה חיילים בכניסה למחנה הפליטים בית אומר שבין בית לחם לחברון ופצע אותם ומיד נורה למוות. כרגיל, באמצעי התקשורת הישראלים הופיע שוב הניסוח הרגיל: "המחבל נוטרל".
אז מה לעשות? מפקדי הצבא החליטו שזה כבר לא "גל טרור" אלא "התקוממות מוגבלת". מוגבלת, מפני שעדיין לא כל הפלסטינים משתתפים בה, אלא יחידים שבדרך כלל אינם שייכים לשום ארגון ובמקרים רבים החליטו על הפעולה רק כמה שעות לפני שביצעו אותה. עדיין אפשר, לדעת הצבא, "להכיל" את ההתקוממות הזאת. לדעת הצבא, בצד פעולות דיכוי "נקודתיות" יש לתת הקלות לאוכלוסיה הכללית הפלסטינית. כמו כן ממליצים מפקדי הצבא על חיזוק הרשות הפלסטינית, כולל באמצעות אספקת כלי נשק ומכוניות משורינות. את ההמלצות האלה דוחים נתניהו ושריו על הסף.
בניגוד למפקדי הצבא, אשר עדיין רואים ברשות הפלסטינית וכוחות הביטחון בעל ברית מהימן, בממשלה מצביעים על הרשות הפלסטינית כ"מסיתה הראשית" ומאשימים את כלי התקשורת ומערכת התקשורת הפלסטינית כמי שמוציאים את הצעירים לרחובות עם סכינים בידיהם. כמה משריו של נתניהו "לא היו מצטערים אילו התמוטטה הרשות הפלסטינית". באופן פרדוקסלי, הציפיות האלה של האגף הימני בממשלת ישראל מצטלבות עם שאיפתם של חלקים גדלים בציבור הפלסטיני לפרק את הרשות או לפחות לסיים את שיוף הפעולה הבטחוני שלה עם צה"ל, אשר כשיתוף פעולה עם הכיבוש.
ברדיו הבוקר צוטטו מפקדים בכירים בצבא שהביע דעתם שיש להמעיט ככל האפשר בהרג פלסטינים, שכן ההרג הזה מתדלק את להבות ההתקוממות ומאיים להפוך אותה מהתקוממות מוגבלת להתקוממות כללית, או בשמה המפורש אינתיפאדה. "כשיש ילדה שמנסה לדקור במספרים ורועדת מפחד, מספיק בהחלט לתת לה בעיטה וא לכל היותר לירות לה ברגל. אין צורך לחורר אותה בעשה כדורים" צוטט מפיו של מפקד בכיר אלמוני. אבל אם זאת כוונתם של המפקדים הבכירים, הם לא מצליחים להוריד אותה במורד סולם הדרגות אל החיילים בשטח.
מנכ״ל בצלם, חגי אלעד כתב לרה״מ, ״הממשלה בראשותך מאפשרת – ואף מעודדת – את הפיכתם של שוטרים, ואף של אזרחים חמושים, לשופטים ולתליינים. נטען כי אין כל שינוי בהוראות הפתיחה באש וכי כוחות הביטחון פועלים תוך שימוש בכוח סביר שאינו עולה על הנדרש על מנת לעצור מפגעים, ולכאורה מובן מאליו כי ירי באדם פצוע שאינו מסכן איש הוא בלתי חוקי. בפועל, הגיבוי המלא למעשי ההרג הלא חוקיים שתועדו מבטא – ומבסס לגיטימיות – למציאות שונה בתכלית. התגבשה בכהונתך מציאות כאילו-נורמטיבית חדשה, על פיה יש "לירות כדי להרוג", בכל מקרה, בכל מצב, גם כשכבר אין נשקפת מהחשוד או החשודה סכנה כלשהי. המציאות הזאת היא תולדה ישירה של שיח מתלהם של בכירים ממשלתיים ונבחרי ציבור בקואליציה שלך, הזוכים לגיבוי משתיקתך; לשילוב בין אדם בעל חזות ערבית לבין סכין יש רק אחרית אחת – הוצאה להורג ברחוב".
אתמול אחר הצהרים צעדו כשלוש מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים בהפגנה משותפת לא-אלימה נגד הכיבוש, הטרור והאלימות לאורכו של "כביש המנהרות" שנבנה בהשקעה גדולה לשימושם של מתנחלי גוש עציון. במשך כשעה הם צעדו צפונה בטור ארוך מעבר למעקה הבטיחות של הכביש, לקצב תופים וסיסמאות, כשהם נושאים שלטים, דגלים ומיצג יצירתי של חומה. אלפי הנוסעים בכביש, מתנחלים ופלסטינים כאחד, לא היו יכולים לפספס את התהלוכה הארוכה, ורבים מאוד הגיבו אליה – בין אם בקללות ובין אם בקריאות עידוד. הסיסמאות, בעברית, ערבית ואנגלית, קראו לפירוק ההתנחלויות ולסיום הכיבוש הישראלי בשטחים, וכן נגד האלימות והפחד ולמען שיתוף פעולה ערבי-יהודי. חיילים ושוטרים ליוו את ההפגנה לכל אורך הדרך, ולא היו בה עימותים כלל.
בסוף התהלוכה התכנסו המפגינים ברחבה ליד מחסום המנהרות, ושם נאמו כמה מהמארגנים מיטל לוקוף, פעילת "לוחמים לשלום" אמרה: "אנחנו חיים בתקופה קשה, אנשים חפים מפשע מתים כל יום וקשה לראות את סוף האירועים. אסור להתיאש! מה שצריך לעשות, התשובה האפשרית היחידה, היא מה שאנחנו עושים כאן: יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מתייצבים יחד לדרישה משותפת לסיום הכיבוש. למצוא את מה שמשותף בינינו ולבנות את העתיד על הבסיס הזה, לשבור את מעגל האלימות שאנחנו נמצאים בו – ולשנות את המחר".
יו"ר ועדת המעקב לחברה הערבית בישראל, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, התייחס לאירועי הדריסה שקרו כשעתיים לפני ההפגנה, אחד מהם רק כעשר דקות נסיעה ממיקום ההפגנה על כביש 60. "אנחנו לא רוצים שאף טיפת דם תשפך", אמר ברכה. "אבל מי שיוצר את המצב הזה צריך להבין שרק שלום ייתן ביטחון. המצור, המחסומים, ההתעללות, ההתנחלויות – הם הגורם לכל מה שרע שקורה פה. אנחנו עומדים ביחד וקוראים נגד הממשלה הקיצונית הזאת, למען אופק של חיים ושלום גם במדינת ישראל וגם במדינה הפלסטינית העצמאית שתקום".
