יום ראשון, 27 במרץ 2016

"אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא"

"אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא"

ההתקפה הרצחנית בבריסל עוררה שוב את מגוון התגובות הישראליות אליהן כבר התרגלנו לאחר מגדלי התאומים וההתקפות בפריז. שמענו את התקווה ש"סוף סוף האירופים יבינו אותנו" ויחדלו מלנדנד לישראל על מצב הפלסטינים והבניה בהתנחלויות. בעקבותיה, הקריאה לבלגים ולאירופאים בכלל "להפסיק לאכול שוקולד", לחדול מהשטויות של דמוקרטיה וזכויות האדם ולהתיצב יחד עם ישראל במלחמה טוטאלית מול האיסלאם העולמי. וזה עוד די מתון יחסית לטובקיסטים שכבר התיאשו מהאפשרות שהאירופים ישנו את דרכיהם מצאו מפלט בשמחה לאיד: "זה מגיע להם", "הם אנטישמים", "זה העונש על השואה". 

הפרשנים בערוץ הראשון בטלויזיה היו קצת יותר מעודנים אך גם הם דנו באריכות בשאלה שירותי הביטחון האירופים יתחילו עכשיו "לפעול ברצינות" לפי דוגמת השב"כ הישראלי, ואם בתי המשט האירופיים יפסיקו לדקדק בזכויות האדם וילמדו משופטי בג"צ הישראלי איך  לתת אישור ל"שיטות חקירה אינטנסיביות של חשודים בטרור". לאחר דיון של חצי שעה הגיעו המומחים באולפן למסקנה: "לא, האירופים לא ממש ישתנו. הם לוקחים את נושא זכויות האדם ברצינות, ולא יוותרו עליו. אולי ינקטו כמה אמצעי חירום, אבל אם לא יהיה עוד פיגוע בבלגיה במשך שנה הם יחזרו לשגרה".

רק לקראת סוף הדיון ממש העז אחד הפרשנים להגיד בחיוך מתנצל: "בעצם, אולי יותר טוב שאירופה תישאר אירופה, שישאר בעולם איזה מגדלור שיביטו אליו בתקוה. אחרי הכל, מספר האנשים שבאים מהמזרח התיכון לאירופה מתוך שאיפה לזכות שם בזכויות שאין להם בארצותיהם גדול הרבה יותר ממספר האנשים שבאים מהמזרח התיכון כדי להרוג אירופים". הפרשנים האחרים הביטו עליו די בתמהון, אבל זה כבר היה סוף הדיון.

ובינתיים שוב הגיע אלינו חג הפורים. החג אותו הנהיגה המסורת היהודית כדי לחציין מאורעות שקרו (או אולי לא באמת קרו) בממלכת פרס לפני כ-2500 שנה. כמו לגבי רבים מהסיפורים בתנ"ך, אפשר למצוא בסיפור הזה את מה שתרצה לחפש. אפשר לקרוא במגילת אסתר את סיפורו של מיעוט דתי ואתני שהיה נתון לשנאה ודעות קדומות ורדיפות, שמעליו ריחפה סכנה מוחשית של רצח עם כולל, ואשר ניצל ברגע האחרון בזכות אומץ ליבה ותושייתה של אשה צעירה. אפשר גם לקרוא במגילת אסתר את סיפורם של יהודים שריריים וכוחניים שהפכו מנרדפים לרודפים, יהודים אשר לא הסתפקו בתלית מי שזמם לרצוח אותם אלא גם תלו על העץ את כל עשרת בניו, כולל צעיר הבנים  שהיה (כפי שמספרת המסורת היהודית) ילד צעיר ותמים, ואז עברו לביצוע מעשי טבח המוני ללא אבחנה. 

הפרשנות השניה היא המקובלת והנפוצה במובלעת המתנחלים בעיר חברון, היום בו הם מקיימים את העדלאידע שלהם ברחובות העיר תחת שמירה ואבטחה צבאית כבדה, כאשר התושבים הפלסטינים נדרשים להסתגר בבתיהם עד שיסיימו המתנחלים את החגיגה שלהם. לא פעם מעלים המתנחלים בתהלוכותיהם את זכרו של דוקטור ברוך גולדשטיין אשר בימי חג הפורים ב-1994 רצח 29 מתפללים מוסלמים בעת תפילתם. והשנה הזאת, בזמן חג הפורים במובלעת המתנחלים הדתיים הלאומנים בעיר חברון, קרה המקרה שבו חייל כיוון את רובהו אל פלסטיני ששכב על הארץ וכבר לא היווה שום איום וירה כדור קטלני ישר לראש. מה שפרסם החייל הזה בעמוד הפייסבוק האישי שלו מעיד בבירור שהוא שותף מלא להשקפת עולמם של המתנחלים עליהם הוצב לשמור. 

בבוקר יום חמישי עוד לא ידעתי על מה שקרה בחברון כאשר יצאתי לראות את העדלאידע בחולון. למען האמת, הקהל הגדול שנאסף שם לא התעמק יותר מדי בפרשנות מגילת אסתר והאם להסיק ממנה מסקנות הומניסטיות או לאומניות. חג פורים הוא עבורם בעיקר הזדמנות לקיים קרנבל צבעוני של מסכות ססגוניות בשלל צבעים. ברחוב הראשי עברו בזה אחר זה דינוזאורים ומפלצות מפחידות. כאשר התכופפה המפלצת קרוב אל הקהל וחשפה מלתעות חדות פרצו הילדים בצעקות בהלה, אך מיד פרצו בצחוק כאשר הילד הרוכב על גב הטירנוזאור נופף להם לשלום.  

"אנו מברכים את שוטרי משטרת ישראל שבאו להגן עלינו ולאפשר לנו לחגוג בבטחה אל מול כל האיומים, ובמיוחד את מפכ"ל המשטרה רוני אלשייך שבא לכבד בנוכחותו את העדלאידע של חולון" הכריז הרמקול. הסתכלתי על הילדים המחופשים שלאורך המדרכה. בין גיבורי העל הקטנים וחבריהם המלכים והפיות והפיראטים ראיתי מספר לא מבוטל של ילדים במדי משטרה כחולים או שחורים. לעומתם, בניגוד לשנים קודמות כמעט לא היו שם חיילים צעירים. רק ילדה אחת בגיל שלוש או ארבע לבשה מדי צבא ועל כתפיה דרגות רב אלוף...

במדרכה על הצד עמד דוכן מאולתר למכירת צעצועים. המוכר נע לצלילי המוזיקה מהרמקולים והציג לראווה את מרכולתו – ביד האחת תת מקלע שחור, גדול ומאיים וביד השניה מיכל לפליטת בועות סבון. עד כמה שיכולתי לראות ברבע השעה שעמדתי שם, לבועות הסבון היו הרבה יותר לקוחות.

משם נסעתי לתל אביב, לעדלאידע של מחאה להזדהות עם הסרבנית תאיר קמינר, אשר נכנסת ויוצאת ונכנסת שוב בשערי הכלא הצבאי מאז הודיעה על סירובה להתגייס לצבא כיבוש המדכא את הפלסטינים. היא כבר עברה את התהליך הזה שלוש פעמים. בסוף השבוע הזה היא אמורה להשתחרר מחודש מאסר, לבלות יומיים בבית הוריה וביום ראשון לחזור לבקו"ם כדי לקבל שוב פקודה להתגייס ולהתחייל, להודיע שוב על סירוב ולחזור לכלא לעוד חודש. עד שלצבא זה ימאס...


בקריאה להפגנה שהופצה ברשת נאמר "בפורים הזה נגיע לשמח ולתמוך בהפגנת עדלאידע בתמיכה בתאיר. מוזמנות ומוזמנים להגיע מחופשות לרמטכ"ל האהוב עליכן או לצבא הכי מוסרי לדעתכן! יש להביא: מסכות, רעשנים, כובעים, נצנצים ורוח חג". למען האמת, לא כל המשתתפים נהגו ברוח ההזמנה הזאת, רבים באו בבגדים רגילים ללא סממנים פורימיים – אם כי כמה פעילים  צבעו את פניהם בצבעי לבן בוהק ועמדו מאחורי סורגי כלא סמליים, וחבורת המתופפים האנרכיסטים, המתנגדים לכל סמכות מדינתית, עטפו את תופיהם בסרטים משטרתיים אדומים בוהקים הנושאים את הכיתוב "משטרה! המעבר אסור!". 

היו שם הופעות אמנותיות של ראפר פלסטיני ממזרח ירושלים וצעיר ישראלי ששר שירי מחאה וניגן בגיטרה. ודיברו מיכה קמינר, אביה של תאיר, ואיידן קטרי, צעירה טרנסג'נדרית העומדת בשבוע הבא להתייצב גם היא בבקו"ם ולהודיע על סירוב להתגייס. 

"באנו כאן להזדהות עם צעירה אמיצה, העומדת לבד במאבק קשה שם בין חומות הכלא כדי להמשיך להשמע לצו מצפונה" אמר חבר הכנסת דב חנין. "בניגוד למה שאנחנו שומעים מכל מיני פוליטיקאים ופרשנים, לא מי שנשמעים למצפונם ומסרבים הם שמסכנים את החברה הישראלית. מי שמסכנים אותה הם מי שמצייתים ללא היסוס לפקודה לא מוסרית. הכיבוש, אותו כיבוש שאמרו לנו שאפשר 'לנהל' אותו מתפוצץ לנו עכשיו בפנים. אין בטחון עם כיבוש, אין תקוה עם כיבוש, אין עתיד עם כיבוש! [מחיאות כפיים]. את דמותו של הכיבוש ראינו בתמונות הנוראות שהגיעו היום מחברון. התמונות האלה אינן מצביעות רק על חייל אחד בודד שעשה מעשה מתועב. הכתובת היא למעלה, אצל הפוליטקאים שקראו קריאות לינץ', שקראו להרוג גם את מי שלא מהווה איום. החברה הישראלית כולה צריכה לעשות חשבון נפש על הכיוון הנורא שאליו אנחנו הולכים בלי לשים לב. תאיר יושבת בכלא בשם כולנו כדי להציב לחברה שבה אנו חיים תמרור אזהרה." 

בסיום הצליחו המארגנים מרשת "מסרבות" ליצור קשר ישיר עם תאיר קמינר עצמה, שדיברה מן הטלפון הצביורי בחצר הכלא ודבריה הועברו ברמקול: "תודה רבה לכולכם! במשפט האחרון שהיה לי, הקצין אמר 'יפה מאד שהחברים שלך מלווים אותך לשער המחנה, אבל הם עכשיו הולכים חזרה הביתה ואת הולכת לבד לבד לכלא'. אבל זה לא נכון, אני יודעת שכולנו יחד, כולנו עומדים יחד, אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא. תודה רבה!" 

פורים או לא פורים - הליצן ואמן הקרקס הפלסטיני מוחמד אבו סח'א ממשיך לשבת ללא משפט בכלא הישראלי. מוחמד אבו סח'א התחיל ללמוד את אמנות הקרקס בבית הספר "קרקס פלסטין" לפני כתשע שנים, כשהיה בן 14. הוא הפך לפני חמש שנים לאמן קרקס ולמורה בבית הספר. הוא הופיע ברחבי הגדה ובחו"ל ועבד עם קבוצות נוער ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. ביתו של אבו סח'א הרוווק נמצא בצמוד לקרקס והוא מבלה בעבודה יום ולילה. שם הוא גם כותב את הספר שלו, שנועד ללמד טיפול בילדים עם צרכים מיוחדים באמצעות אמנות הקרקס. שם הוא מקבל את מאות הילדים שבאים לברוח קצת מהמציאות שלהם ולהכנס לעולם קסום ומופלא, אפילו אם רק לכמה שעות. חבריו מספרים כי ילדים שלא יכלו לעשות צעד אחד היום יודעים ללכת בזכותו. 

כיום, אבו סח'א כבר אינו יכול להגיע לקרקס, והתכנית לילדים מיוחדים נסגרה בהעדר מחליף. בחודש דצמבר 2015 נסע אבו סח'א לבקר את הוריו באזור ג'נין. כשעברה המונית במחסום זעתרה, נעצר אבו סח'א על ידי חיילים שקיימו בדיקה אקראית, הורד מהמונית ונלקח למעצר. זמן לא רב אחרי כן הוצא נגדו צו מעצר מנהלי לכליאה ללא משפט, ומאז הוא מוחזק בכלא מגידו. מדוברות השב"כ נמסר כי אבו סחא נעצר "בשל מידע אודות פעילותו העדכנית בארגון החזית העממית" ובגלל "מסוכנותו לביטחון האזור" – אולם לא הובאו שום ראיות לביסוס הטענות האלה, ושום טענות ספיציפיות על מעשים שעשה או תכנן לעשות.

בבית המשפט שדן באישור צו המעצר המנהלי אמר אבו סח'א: "אני אומן בקרקס. אני ליצן. טיילתי הרבה באירופה וראיתי הרבה אנשים, פלסטינים, ישראלים, אמריקאים. אין לי כל כוונה לבצע פעולות אלימות. אפילו בפייסבוק יש לי הרבה אנשים מתרבויות שונות. אני עובד ברמאללה בתור ליצן בקרקס, אנו מטיילים בקרקס מסביב לאירופה. פעם אחרונה שהייתי בחו"ל הייתה ביוני שעבר. אני עובד סוציאלי בארגון התנדבותי". בדיון סרב נציג השב"כ למסור לאבו סח'א או לפרקליטו עו"ד מחמוד חלבי כל פרטים שהם על מהות ההאשמות נגדו, אשר נותרו חסויות לחלוטין. המעצר המנהליאושר בידי השופט, בתוקף עד יוני 2016 (וניתן להארכה חוזרת בלתי מוגבלת, ככל שירצה השב"כ). 

ברחבי העולם התעורר גל מחאות של אנשי קרקס. "כדור שלג", מגדיר זאת חבר אחד שלו. "פנינו לקרקסים אצלם הוא הוזמן להופיע בעבר. אבו סח'א עבר למשל השתלמות בקרקס בטולוז שבדרום צרפת ושם מיד התגייסו למענו". בין היתר הוקם למענו דף פייסבוק בו אמני קרקס מכל העולם פרסמו מחאות יצירתיות שקיימו – בכל מופע רחוב, קפיצה על מוט או תרגילים אקרובטיים אחרים הם מניפים שלט עם הקריאה "שחררו את אבו סח'א". חלקם העלו סרטונים שצילמו בקרקס שבו הם עובדים, וזמר האינדי האמריקאי דיויד רוביקס כתב שיר למענו ("הוא יכול היה להיות לוחם כמו רבים מחבריו האחרים... אבל הוא החליט להיות אומן קרקס, לעבוד קשה ולשמח ילדים"). ארגון אמנסטי אינטרנשיונל יצא בקריאה דחופה לשחררו. מארגני המחאה מתכננים הפגנה גדולה של אומני קרקס בלונדון וככל שיימשך המעצר המנהלי להרחיבה גם לבירות נוספות. 

גם בישראל התארגנו מספר אמני קרקס להפגין ולמחות למענו של מוחמד אבו סח'א. "כבר קיימנו שתי הפגנות למענו, אחת מול כלא מגידו שם הוא נמצא והשניה מול כלא עופר שהוא מרכז המעצרים הסיטוניים של שלטונות הכיבוש" אומרת חניתה הנדלמן, אשר מזה שנים רבות  מפעילה פרוייקטים חברתיים רב-תרבותיים בבית הספר לקרקס בכפר יהושע במטרה לקרב בין יהודים וערבים. "ערכנו בחניית הכלא מופע ספונטני. זה לעתים נראה משעשע כאשר אנשי הקרקס שבאו להפגין העיפו מוטות קרקס מעל השוטרים.  כמובן, כפי שמתבקש, הכנסנו לענין את פורים ואת אוירת חג הפורים, למרות שהסיפור לא מבדח".

עד כה, בית המשפט העליון של מדינת ישראל מסכים לשחרר עצירים מנהליים פלסטינים אך ורק אם הם שובתים רעב ומביאים עצמם אל סף מוות או נזק מוחי בלתי הפיך. מוחמד אבו סח'א בינתיים לא נקט בדרך הזאת.