מוות בשטח האש
באפריל 2003 נורה פעיל השלום הבריטי תום הרנדאל, ברפיח שברצועת עזה. העיר רפיח היתה אז נתונה להתקפות והתנגשויות יומיומיות עם כוחות הצבא הישראליים שהוצבו בסמוך ונוכחותם שם נחשבה אז "חיונית ביותר לביטחון המדינה". (שנתיים אחר כך הוחלט אחרת והם פונו משם – מאד מאוחר מדי עבור הרנדאל ועבור רבים אחרים.)
פעיל השלום רפאל כהן מלונדון סיפר בשעתו: "היה ירי לעבר בתים של אזרחים באיזור. הכדורים עפו מעל ראשי הילדים, ופגעו בקיר מאחוריהם, בערך בגובה של קומה שנייה. הילדים המבוהלים החלו לרוץ, אבל חלקם רצו לכיוון המסוכן יותר. טום ראה זאת ורץ לעברם. הוא הציל ילד קטן ולקח אותו למקום מחסה ואז שב לקחת שתי ילדות נוספות שנקלעו לאיזור האש. אז נורה בראשו והתמוטט". הוא נלקח מחוסר הכרה לבית החולים ולעולם שוב לא התעורר. לאחר תשעה חודשים מת.
סמל תייסיר אל-היב שהרג את טום הורנדל נמנה על גדוד הסיור המדברי של צבא ההגנה לישראל – כפי שנקראת רשמית היחידה בה מרוכזים מרבית הבדואים אשר מתגייסים לצבא, בתקוה (בדרך כלל נכזבת) שבכך יתקרבו יותר למעמד של שוויון במדינה שהם אזרחיה. (לאחרונה היה מקרה בו קיבל בדואי ביום אחד צו קריאה למילואים וגם צו הריסה לביתו...)
סמל תייסיר אל-היב לא ידע שהוא הורג פעיל שלום בריטי. הוא כן ידע שישנו "קו אדום" שהכריז הצבא בשולי העיר רפיח, כי מי שעובר את הקו הזה נכנס ל"שטח אש" ונחשד כמחבל וטרוריסט, וכי אין צורך לקבל אישור מיוחד לפני שיורים באדם כזה. כנראה שאל-היב כבר עשה זאת מספר פעמים עוד לפני הערב בו נטל רובה צלפים וירה דרך הכוונת הטלסקופית לעבר הדמות שראה באפילת הערב בין בתי רפיח. בתחקור הראשוני דיווח אל-היב כי ירה להגנה עצמית על אדם חמוש באקדח, אשר איים עליו ועל חבריו. באותו שלב, איש לא שאל הרבה שאלות.
אילו היה ההרוג פלסטיני, היה הסיפור מסתיים בעוד משפחה אבלה בין אלפי משפחות ברחבי רצועת עזה, עוד שם אלמוני ברשימה הארוכה ארוכה של הקרבנות. אבל זה היה הרוג בריטי, והפרשה הגיעה בהרחבה לאמצעי התקשורת בלונדון, וממשלת בריטניה לחצה ולחצה והטרידה את משרד החוץ בירושלים בשאלות ותהיות, ומשרד החוץ פנה אל משרד הביטחון, ובסופו של דבר הגיעה המשטרה הצבאית אל סמל תייסיר אל-היב והוא הגיע לספסל הנאשמים בבית הדין הצבאי של פיקוד דרום.
השופטים קבעו שעדותו של אל היב בפניהם הייתה עלובה ומבולבלת ומלאה סתירות, כי שיקר בעדותו הראשונית וכי ירה ביודעין באדם לא חמוש שלא איים עליו. הם מצאו אותו אשם בהריגת טום הראנדל ושלחו אותו לשמונה שנות מאסר.
אבל צבא ההגנה לישראל בכל זאת דואג לחייליו שנקלעו לצרה. השבוע, כאשר הפרשה מזמן נשכחה וירדה מהכותרות, החליטה ועדה צבאית לקצר את עונשו של אל-היב, ובקרוב הוא יצא לחופשי.
ובינתיים, צה"ל כבר אינו נמצא ברפיח. אבל במקומות אחרים עדיין הוא יושב בגבול רצועת עזה. ועדיין יש "קו אדום" שהכריז הצבא, ועדיין מי שעובר את הקו הזה נכנס ל"שטח אש" ונחשד כמחבל וטרוריסט, ועדיין צפוי אדם כזה להיירות בו במקום. אבל הצבא השתכלל, וכבר לא מטילים את המשימה על הבדואים מגדוד הסיור המדברי.
היום, נעשה הכול בצורה אלקטרונית ומתוחכמת. לכל אורך גבול הרצועה יש עמדות של מכונות ירייה המחוברות למצלמות טלויזיה, ואפשר לירות בהן בשלט רחוק מעמדה מוגנת ומאובטחת במרחק מספר קילומטרים. כפי שדיווח הצבא בגאווה לא מעטה לפני מספר שבועות, היחידה המופקדת על הנושא מורכבת כולה מנשים, ממש שיא הפמיניזם. הטובות והמוכשרות ביותר מבין הנערות בנות השמונה עשרה הנכנסות לצבא בכל מחזור גיוס עוברות הכשרה ארוכה ומפרכת. בסיומה הן מופקדות על מסך הטלויזיה מן הגבול ועל הדק מכונת היריה המכסה את "שטח האש" שליד הגבול במטר קטלני. הן עצמן אינן נמצאות בשום סכנה, מלבד אולי חלומות זוועה בלילה.
כפי שדיווח הצבא, יחידת הנשים המפקחת על גבול עזה ממלאת את תפקידה בהצלחה מרובה, וכבר נהרגו על ידה כמה עשרות מחבלים שזממו לחדור לישראל. האם באמת היו כולם מחבלים? את זאת נבדוק אולי לאחר ההרוג הבריטי הבא.
באפריל 2003 נורה פעיל השלום הבריטי תום הרנדאל, ברפיח שברצועת עזה. העיר רפיח היתה אז נתונה להתקפות והתנגשויות יומיומיות עם כוחות הצבא הישראליים שהוצבו בסמוך ונוכחותם שם נחשבה אז "חיונית ביותר לביטחון המדינה". (שנתיים אחר כך הוחלט אחרת והם פונו משם – מאד מאוחר מדי עבור הרנדאל ועבור רבים אחרים.)
פעיל השלום רפאל כהן מלונדון סיפר בשעתו: "היה ירי לעבר בתים של אזרחים באיזור. הכדורים עפו מעל ראשי הילדים, ופגעו בקיר מאחוריהם, בערך בגובה של קומה שנייה. הילדים המבוהלים החלו לרוץ, אבל חלקם רצו לכיוון המסוכן יותר. טום ראה זאת ורץ לעברם. הוא הציל ילד קטן ולקח אותו למקום מחסה ואז שב לקחת שתי ילדות נוספות שנקלעו לאיזור האש. אז נורה בראשו והתמוטט". הוא נלקח מחוסר הכרה לבית החולים ולעולם שוב לא התעורר. לאחר תשעה חודשים מת.
סמל תייסיר אל-היב שהרג את טום הורנדל נמנה על גדוד הסיור המדברי של צבא ההגנה לישראל – כפי שנקראת רשמית היחידה בה מרוכזים מרבית הבדואים אשר מתגייסים לצבא, בתקוה (בדרך כלל נכזבת) שבכך יתקרבו יותר למעמד של שוויון במדינה שהם אזרחיה. (לאחרונה היה מקרה בו קיבל בדואי ביום אחד צו קריאה למילואים וגם צו הריסה לביתו...)
סמל תייסיר אל-היב לא ידע שהוא הורג פעיל שלום בריטי. הוא כן ידע שישנו "קו אדום" שהכריז הצבא בשולי העיר רפיח, כי מי שעובר את הקו הזה נכנס ל"שטח אש" ונחשד כמחבל וטרוריסט, וכי אין צורך לקבל אישור מיוחד לפני שיורים באדם כזה. כנראה שאל-היב כבר עשה זאת מספר פעמים עוד לפני הערב בו נטל רובה צלפים וירה דרך הכוונת הטלסקופית לעבר הדמות שראה באפילת הערב בין בתי רפיח. בתחקור הראשוני דיווח אל-היב כי ירה להגנה עצמית על אדם חמוש באקדח, אשר איים עליו ועל חבריו. באותו שלב, איש לא שאל הרבה שאלות.
אילו היה ההרוג פלסטיני, היה הסיפור מסתיים בעוד משפחה אבלה בין אלפי משפחות ברחבי רצועת עזה, עוד שם אלמוני ברשימה הארוכה ארוכה של הקרבנות. אבל זה היה הרוג בריטי, והפרשה הגיעה בהרחבה לאמצעי התקשורת בלונדון, וממשלת בריטניה לחצה ולחצה והטרידה את משרד החוץ בירושלים בשאלות ותהיות, ומשרד החוץ פנה אל משרד הביטחון, ובסופו של דבר הגיעה המשטרה הצבאית אל סמל תייסיר אל-היב והוא הגיע לספסל הנאשמים בבית הדין הצבאי של פיקוד דרום.
השופטים קבעו שעדותו של אל היב בפניהם הייתה עלובה ומבולבלת ומלאה סתירות, כי שיקר בעדותו הראשונית וכי ירה ביודעין באדם לא חמוש שלא איים עליו. הם מצאו אותו אשם בהריגת טום הראנדל ושלחו אותו לשמונה שנות מאסר.
אבל צבא ההגנה לישראל בכל זאת דואג לחייליו שנקלעו לצרה. השבוע, כאשר הפרשה מזמן נשכחה וירדה מהכותרות, החליטה ועדה צבאית לקצר את עונשו של אל-היב, ובקרוב הוא יצא לחופשי.
ובינתיים, צה"ל כבר אינו נמצא ברפיח. אבל במקומות אחרים עדיין הוא יושב בגבול רצועת עזה. ועדיין יש "קו אדום" שהכריז הצבא, ועדיין מי שעובר את הקו הזה נכנס ל"שטח אש" ונחשד כמחבל וטרוריסט, ועדיין צפוי אדם כזה להיירות בו במקום. אבל הצבא השתכלל, וכבר לא מטילים את המשימה על הבדואים מגדוד הסיור המדברי.
היום, נעשה הכול בצורה אלקטרונית ומתוחכמת. לכל אורך גבול הרצועה יש עמדות של מכונות ירייה המחוברות למצלמות טלויזיה, ואפשר לירות בהן בשלט רחוק מעמדה מוגנת ומאובטחת במרחק מספר קילומטרים. כפי שדיווח הצבא בגאווה לא מעטה לפני מספר שבועות, היחידה המופקדת על הנושא מורכבת כולה מנשים, ממש שיא הפמיניזם. הטובות והמוכשרות ביותר מבין הנערות בנות השמונה עשרה הנכנסות לצבא בכל מחזור גיוס עוברות הכשרה ארוכה ומפרכת. בסיומה הן מופקדות על מסך הטלויזיה מן הגבול ועל הדק מכונת היריה המכסה את "שטח האש" שליד הגבול במטר קטלני. הן עצמן אינן נמצאות בשום סכנה, מלבד אולי חלומות זוועה בלילה.
כפי שדיווח הצבא, יחידת הנשים המפקחת על גבול עזה ממלאת את תפקידה בהצלחה מרובה, וכבר נהרגו על ידה כמה עשרות מחבלים שזממו לחדור לישראל. האם באמת היו כולם מחבלים? את זאת נבדוק אולי לאחר ההרוג הבריטי הבא.
