הכיכר הייתה מלאה

יצחק רבין. האיש שבילה את רוב ימיו במלחמות. הקצין שהשתתף בגירוש כפריים ערבים באזור ירושלים ב-1948, הרמטכ"ל שהוביל את כוחות הצבא של ישראל במלחמה אשר בה החל הכיבוש ב-1967. ראש הממשלה שהצהיר ב-1975 "עם אש"ף ניפגש רק בשדה הקרב", שר הביטחון אשר ב-1988 הורה לחייליו "לשבור את העצמות של פלסטינים מתפרעים". האיש אשר עצם אזכור שמו בהפגנות שלום היה פעם ממלא את הכיכר בסערה של שריקות וקריאות בוז. הפגנות שלום באותה כיכר אשר נושאת היום את שמו.

יצחק רבין. האיש שגילה יכולת  לשנות את דרכו מהקצה אל הקצה כאשר כבר היה מעל גיל שבעים. האיש שיצא להיפגש עם מנהיג אש"ף, לא בשדה הקרב אלא על מדשאת הבית הלבן.  ראש הממשלה שלחץ את ידו של יאסר ערפאת בחוסר רצון שניכר על פניו, אך קיבל על עצמו בכל הרצינות את תפקיד עושה השלום והמשיך בו בעקשנות גם כשהקשיים הלכו והתרבו. ראש הממשלה הראשון והיחיד בתולדות מדינת ישראל שקיבל את העיקרון הפשוט והמאוד שנוי במחלוקת שאזרח הוא אזרח הוא אזרח, שממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית צריכה להסתמך על רוב בין חברי הכנסת שנבחרו כחוק לייצג את אזרחי המדינה – גם  אם הם במקרה ערבים.

יצחק רבין. האיש  שאמר: "אני, מספר אישי 30743, רב אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר היום: אנו יוצאים למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל. זו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה - המלחמה על השלום". יצחק רבין, האיש אשר זמן לא רב לאחר שאמר את הדברים נהרג במלחמה הזאת.

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12673&blogcode=1010220


האם לאחר חמש עשרה שנה עדיין יכולים שמו וזכרו ודרכו של יצחק רבין להביא את ההמונים לכיכר? המארגנים חששו שכבר לא. המארגנים טעו.

עשרות אלפים באו לכיכר, ביניהם בני נוער רבים שאינם זוכרים את ימיו של רבין. אירועי השבועות האחרונים - המו"מ המתמוטט וההתנחלויות הפורחות, החוקים הגזעניים העולים בכנסת חדשות לבקרים ופסקי ההלכה הנתעבים והפרובוקציות בכרמיאל ובצפת ובפאתי אום אל פחם ובהצהרותיו של שר החוץ של מדינת ישראל - עוררו יותר מאי פעם את הגעגועים לימים בהם העניק יצחק רבין איזה בסיס לתקווה. לאחר אירועי השבועות האחרונים, היו רבים רבים אשר חיכו להזדמנות הזאת לצאת לרחוב ולהשמיע ברמה את קולם.

הכיכר התמלאה ומעל ההמון התנופפו השלטים – חלקם מודפסים שהוכנו מראש בכמויות  גדולות, אחרים שנכתבו ביד ומאמץ לא קטן הושקע בהם: "לא ניתן שירצחו  את הדמוקרטיה", "הפאשיזם כבר צועד", "ממשלה חורשת מזימה, ואינה מתכסה בכלימה", "נלחמים בממשלת החושך - נלחמים  על הדמוקרטיה", "הגזענות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה", "די להסתה, די לקנאות דתית חשוכה", "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו", "יהודים וערבים מתאחדים במאבק", "לא נסתום את הפה", "לא נשכח ולא נסלח", "לא נשכח מי רצח ומי נרצח", "הפאשיזם המשתולל מכין מלחמה ומרחץ דמים",  "לא אשתוק כי ארצי שנתה את פניה",   "סכנה, סוף הדמוקרטיה לפניך", "כן לשלום – לא לאלימות".

"ישראל מחכה לרבין", סיסמת הבחירות שהביאה את יצחק רבין לניצחון בבחירות 1992, זכתה לחיים חדשים בכיכר רבין של 2010 ועותקיה נראו מונפים מכל עבר.

ישראל עדיין מחכה לרבין החדש.