באתי, נאמתי, עליתי בסקרים
ראית את ביבי? איזה גדול, איזה ניצחון! ראית איך הוא נסע לאמריקה ונפנף את אובמה ואת הגבולות 1967 שלו? לא בדיוק נפנף? אולי לא בדיוק, אבל בערך. והעיקר, הנאום! מתי היה פעם נאום כזה? ראית איך הם מחאו לו כפיים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, איך הם ישבו וקמו ועוד פעם ישבו וקמו. איזה כח, איזה נאום אדיר! הראינו להם על מסכי הטלוויזיה איך כל הסנטורים שלהם אוכלים לנו מהיד, איך הם מוחאים כפיים לכל מלה וכל הגה של ביבי הגדול שלנו. יהירות? למי אכפת מיהירות?
אז איזה עוד בשורות איוב אתה ויתר רואי השחורות מנסים להביא לנו כדי להעכיר את האווירה? הבורסה בתל אביב יורדת בגלל שבספטמבר תוכרז מדינה פלסטינית? נו באמת, מה כבר מבינים הברוקרים האלה? ומאיר דגן אמר שצריך להכיר במדינה הפלסטינית כי זה בכל מקרה בלתי נמנע? אז הוא אמר. טוב, אז הוא היה עשר שנים ראש המוסד, אז מה? והמצרים פתחו את מחסום רפיח? תמיד ידעתי שאי אפשר לסמוך עליהם.
בקיצור, תפסיק להקשיב לתקשורת השמאלנית הדפיטיסטית. רק ישראל היום אומר את האמת. די לראות שחורות כל הזמן. תראה איזה יום יפה, מצבנו אף פעם לא היה טוב יותר, השמיים כחולים, חרטום הספינה מפלח את הגלים, התזמורת מנגנת על הסיפון ויש לנו רב חובל הכי טוב בעולם. לא במקרה המעמד שלו בסקרים בקו של עליה תלולה. קרחונים? איזה קרחונים? אם יש איזה קרחון לפנינו, כדאי לו לזוז מהר הצידה.
