קיצור תולדות שודדי הקרקעות והשופטים והתחמנים
מיד לאחר שנכנס צבא ההגנה לישראל אל שטחי הגדה המערבית והקים בהם את שלטונו הצבאי הנמשך עד היום הזה, קבע מאיר שמגר – הפרקליט הצבאי הראשי ואחר כך היועץ המשפטי לממשלה ואחר כך נשיא בית המשפט העליון – שתושבי השטחים האלה יוכלו לעתור אל בית המשפט העליון בירושלים כנגד מעשיו של הצבא שהחל לשלוט בהם. והחלטה זו נחשבה כאחד מביטוייו המהותיים של מה שנקרא אז "הכיבוש הנאור", ודובריה של מדינת ישראל מאד מאד התגאו בכך בהופעותיהם ברחבי העולם.
אבל הייתה מגבלה לנאורות, ובית המשפט העליון סירב לדון בעתירות שהתבססו על אמנת ג'נבה הרביעית, למרות שמדינת ישראל הייתה בין הראשונות שחתמו עליה עוד בשנת 1949. פשוט מאד, האמנה הזאת מדברת על חובתה של מדינה כובשת כלפי תושבי השטח הכבוש ומדינת ישראל סירבה להכיר בכך ששטח הגדה המערבית הוא שטח כבוש ומצאה כל מיני מינוחים משפטיים כמו "שטח מוחזק" או "שטח שנוי במחלוקת". היו לממשלה משפטנים שניסחו זאת היטב במונחים משפטיים מפולפלים. תמיד אפשר למצוא עורכי דין שינסחו קייס משפטי לפי הצורך. ראשי כנופיות יודעים זאת, וגם ראשי ממשלה.
לפי אמנת ג'נבה, מדינה כובשת אמורה לקיים את הסטטוס קוו שמצאה בשטח כשכבשה אותו. היא בהחלט לא אמורה לישב את אזרחיה בשטח שכבשה, ולתת להם סל גדול של סובסידיות והטבות כדי לעודד אותם להתנחל שם, ולקבוע שם מצב דמוגרפי חדש ושונה לחלוטין. אבל עורכי הדין הממשלתיים הגיעו למסקנה שזה לא שטח כבוש ואמנת ג'נבה לא מחייבת. בתור טובה מיוחדת לפנים משורת הדין, מדינת ישראל תקיים את הדרישות ההומניטריות הנובעות מהאמנה. ומה הן דרישות הומניטריות, את זאת יקבעו מדינת ישראל, ממשלתה, צבאה והכי חשוב מתנחליה.
למשל, שאיפתו של בעל קרקע להמשיך ולהחזיק את הקרקע בבעלותו אינה נושא הומניטרי. זה נחשב כנושא בטחוני. כך לא היה קשה במיוחד למתנחלים להשיג לעצמם אדמות. פשוט מאד, שדאגו אלוף הפיקוד יחתום על צו בו נאמר כי למיטב הערכתו הביטחונית המקצועית שטח X הממוקם באדמות הכפר Y דרוש לצרכי ביטחון. ומיד השטח נלקח מבעליו הפלסטינים, וכניסתם אליו נאסרה מאותו רגע ואילך בהיותו שטח צבאי סגור, והוא הוקף בגדר והמתנחלים נכנסו אליו בשמחה וששון. באופן רשמי נאמר בצו האלוף שמדובר בתפיסה זמנית בלבד לצורכי ביטחון, למשך תקופה מוגבלת של עשר שנים, אבל גם זה לא עורר שום בעיה למתנחלים – מיד כשנגמרה התקופה חתם האלוף על עוד צו שהאריך את התפיסה לצרכי ביטחון לעוד עשר שנים. לפעמים הוא גם הוסיף עוד שטח סמוך שגם הוא נתפס לצורכי בטחון זמניים בלבד ונמסר גם הוא למתנחלים שהודיעו מיד שלעולם לעולם לא יעזבו את אדמות ארץ ישראל אלה, נחלת אבותינו הקדושה.
אמנם היו מי ששאלו שאלות תם, כיצד העברת אוכלוסיה אזרחית ישראלית לתחומי שטח כבוש משרתת את הביטחון, ומה התרומה לבטחון מדינת ישראל שנוצרת מנוכחות של יותר ויותר נשים הרות וילדים רכים, והאם זה לא מהווה בעצם נטל על הצבא ועל הביטחון. אבל כאשר עלו השאלות האלה בבג"צ, השופטים היססו מאד להציב את חוות דעתם האזרחית אל מול חוות דעתם הצבאית המוסמכת והרשמית של אלוף הפיקוד והרמטכ"ל, וכל הפקעות הקרקעות לצרכי הקמת התנחלויות זכו לחומת כשרות של בית המשפט. כאשר אישרו שוםטי בג"צ פה אחד הפקעת קרקעות פלסטיניות פרטיות מצפון לרמאללה לצורך הקמת התנחלות חדשה שנקראה בית אל, ראש הממשלה דאז מנחם בגין הצהיר בשמחה "יש שופטים בירושלים".
וכך התנהלו העניינים עוד שנים על גבי שנים עד לאותו לילה בו נתפסה אדמה ליד שכם והוכרז על הקמת התנחלות אלון מורה ודרך נסללה בחיפזון בלב שדה שהחקלאי פלסטיני טרם הספיק לקצור. קראוונים התנחלותיים נגררו והוצבו שם עוד באותו היום והמתנחלים שזה עתה הגיעו הצהירו בטלויזיה "זה ביתנו וזו אדמתנו ולעולם לא נעזוב אותה" והסיפור עורר רעש במדינה וגם בעולם. תנועת שלום עכשיו ארגנה מאות מפגינים שחסמו את כביש הגישה החדש והטילו מצור על המתנחלים וישנו בלילה בשדה שממול. למען הגילוי הנאות, גם כותב שורות אלה היה שם באותו לילה, לילה קר מבחינת מזג האויר ההררי בשדה החשוף ללא אוהלים, וחם מאד מבחינת מצב הרוח הסוער.
וכאשר הגיע הסיפור הזה לאולמות בית המשפט העליון בירושלים, נמסרו לידי השופטים חוות דעת של האלוף (מיל.) מתי פלד ורב אלוף (מיל.) חיים ברלב אשר הביעו חוות דעת בטחונית מקצועית שסתרה מכל וכל את חוות דעתו של הרמטכ"ל המכהן וקבעה כי אין כל ערך בטחוני להקמת התנחלות אזרחית בשטח כבוש. והשופטים קיבלו את דעתם ואת עמדתם והורו שאין הצדקה להפקיע אדמות פרטיות פלסטיניות לצרכי הקמת התנחלות אזרחית ודין התנחלות אלון מורה שזה עתה קמה להתפרק. והמתנחלים וחבריהם הרימו קול צעקה וזעקה מרה כמו שהם עושים במקרים כאלה.
אבל לא אלמן ישראל, והראש היהודי ממציא לנו פטנטים. כזכור, תמיד אפשר למצוא עורך דין שינסחו קייס משפטי לפי הצורך. ראשי כנופיות יודעים זאת, וגם ראשי ממשלה. ובמקרה זה הייתה זו עורכת דין יעילה ויצירתית במיוחד בשם פליאה אלבק, והיא מצאה את הפתרון הגואל: לא צריך להפקיע אדמות פרטיות, אפשר להתנחל על אדמות מדינה.
ומתברר שיש הרבה הרבה אדמות מדינה, יותר ממחצית כל שטחי הגדה המערבית, די והותר למאות אלפי מתנחלים. הרבה הרבה אדמות מדינה, חלק גדול מהן אדמות שתושבים פלסטינים החזיקו בהן במשך דורי דורות אבל הגברת פליאה אלבק מצאה שהן בעצם אדמות מדינה. כן, אדמות מדינה לפי כל מיני פרשנויות מאד יצירתיות לחוק העותמני שעדיין תקף, פרשנויות מאד יצירתיות שגם הסולטנים העותמנים עצמם לא חשבו עליהן. ובקיצור, השורה התחתונה: במקום שבעל הקרקע הפלסטיני יקבל מנציגי צבא ההגנה לישראל נייר בו נאמר "בזאת הננו להודיעך כי אנו מפקיעים את אדמתך לצורכי ביטחון, ונא לזוז הצידה מיד", עכשיו הוא מקבל מהם נייר בו נאמר "בזאת הננו להודיעך כי גילינו שהאדמה בכלל לא שלך אלא היא אדמת מדינה, כלומר אדמה של ממשלת ישראל, כלומר אדמה של מתנחלים, ונא לזוז הצידה מיד שבמיד".
ובית המשפט העליון קיבל את הטיעון, ואלון מורה פשוט זזה שני קילומטר למיקום חדש שהתגלה כאדמות מדינה, ועוד עשרות אלוני מורה קמו, כולם על אדמות מדינה, ובית המשפט העליון אישר ואישר בסיטונות שהתנחלות על אדמות מדינה כשרה למהדרין, ומפעל ההתנחלויות עלה וצמח והתפתח, וגם את הסכמי אוסלו צלח בהצלחה והמשיך לגדול ולגדול ולצמוח. אבל המתנחלים לא הסתפקו בשפע האדיר של אדמות המדינה שעמדו לרשותם. הם המשיכו ללטוש עיניים גם לקרקע פרטית, ולא רק לטשו עיניים אלא פה וגם שם החלו לקבוע בה עובדות בשטח ועוד עובדות. ונכון שאלוף הפיקוד כבר לא הוציא עבורם צווי הפקעה רשמיים, אבל גם כשתפסו סתם כך אדמה פרטית בהפרת חוק גלויה וברורה, נשלחו מיד חיילים לשמור עליהם ביום ובלילה ולגונן עליהם מפני בעלי הקרקע, וחיבורים מיידיים לחשמל ומים, ודרכי גישה סלולות, ומשכנתאות וסובסידיות נדיבות ביותר, ונושא הפרת החוק נותר לבירור אי שם בעתיד, אם בכלל.
את טענותיהם של בעלי הקרקע דחו נציגי המדינה הצידה בבוז. אבל נמצאו פעילי שלום ישראלים כמו דרור אטקס וחגית עופרן שחקרו ובדקו ואתרו בדייקנות ובפרטי פרטים את הפרות החוק וגזל הקרקעות שבוצעו כאן לאור היום, ונמצאו עורכי דין מסורים לזכויות האדם כמו מיכאל ספרד שיצאו אל בתי המשפט והתייצבו מול הממשלה והמתנחלים והמשפטנים התחמנים החלקלקים שלהם. וההוכחות לגזל והפרת החוק היו ברורות וחותכות, ואי אפשר היה להתעלם מהם. גם התערבות בוטה של הימין הפרלמנטרי בהרכב בית המשפט העליון וזהות נשיאו לא עזרה. בית המשפט קבע מועדים ברורים לפינוי והריסת הבתים שנבנו באופן בלתי חוקי בעליל על קרקע פרטית פלסטינית. והנה עכשיו בימים אלה הגיע המועד שקבע בית המשפט לפרק את גבעת האולפנה, שהיא הרחבה והגדלה על קרקע פרטית פלסטינית של התנחלות בית אל, שהיא במקרה בדיוק אותה ההתנחלות שכל כולה הוקמה על אדמה פלסטינית פרטית לפני שלושים שנה ואת הפקעת הקרקע לצרכי בטחון אישר אז בית המשפט העליון.
ועכשיו שוב המתנחלים וחבריהם מרימים קול צעקה וזעקה מרה כמו שהם עושים במקרים כאלה. עד כדי כך שאיימו להפעיל את עוצמתם בתוככי מפלגת הליכוד כדי לערער את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וסיכלו את תכניותיו ללכת לבחירות מוקדמות ולקנות לעצמו תקופת שלטון נוספת, ואילצו אותו להיכנס לעסקה קצת מפוקפקת עם מי שהיה מנהיג ה"אופוזיציה". ואתמול בבוקר כינס ראש הממשלה את יועציו ושריו ושותפיו הישנים וגם החדשים, לחפש מוצא חוקי שייתן בסיס חוקי גם לשוד אדמות פרטיות לאור היום. וכזכור וכידוע, תמיד אפשר למצוא עורך דין תחמן שינסח קייס משפטי לפי הצורך. ראשי כנופיות יודעים זאת, וגם ראשי ממשלה...
