קינג ביבי בקזינו הפוליטי
בעמוד השער במוסף השבועי של "מעריב" מופיעה הכותרת "הימור מסוכן" ובעקבותיה ציטוט ממאמר הפרשנות של עופר שלח:"נתניהו מככב בתשדירי הבחירות של מיט רומני, ומשפטיו של המועמד הרפובליקאי בגנות הפלסטינים נלקחים מן המסרים החוזרים של ראש הממשלה הישראלי. נתניהו שם את כל הז'יטונים שלו על רומני, השאלה היא מי ישלם את החשבון אם אובמה ייבחר מחדש".
העיתון "מעריב", אחד מעמודי התווך של העיתונות הישראלית לאורך כל שנות קיומה של המדינה, נמצא בעצמו בסכנה חמורה בשעה זאת. גורלו וגורל מקום עבודתם של 2000 עובדיו תלוי על חוט השערה. מעריב - וגם אמצעי עיתונים ואמצעי תקשורת אחרים בישראל – סובל מן התחרות הבלתי הוגנת שמנהל נגדם העיתון "ישראל היום". ישראל היום מחולק חינם בכמויות עצומות ברחובות ובפתחי מוסדות ציבוריים. שלא כמו עיתונים אחרים, הקוראים לא צריכים לשלם בעדו. וגם למפרסמים העיתון הזה נושא בשורה, אפשר לפרסם שם מודעות במחירי היצף ששום עיתון אחר לא יכול להתחרות בהם.
איך "ישראל היום" יכול להרוויח בתנאים האלה? הוא לא. "ישראל היום" מפסיד סכומים אדירים כל חודש, אבל יש לו בעלים עם כיסים רחבים מאד, אשר מוכן ומזומן לממן את כל ההפסדים. המיליארדר שלדון אדלסון, הגורף רווחים נאים מאד מבתי קזינו בסין וגם בארצות הברית ובהחלט יכול להרשות לעצמו את ההוצאה הזאת. לא במקרה, העיתון "ישראל היום" תומך בצורה ברורה ועקבית ומאד בוטה בבנימין נתניהו וממשלתו, והעיתונים הנפגעים ביותר מן התחרות הם עיתונים המבטאים עמדה ביקורתית יותר כלפי ראש הממשלה. וגם כן לא במקרה, שלדון אדלסון הוא גם גדול התומכים וראש וראשון למממני תעמולת הבחירות של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית מיט רומני.
בגליון אתמול של מעריב הופיע גם מאמר פרשנות של בן כספית, אולי אחד האחרונים שלו: "אובמה עלה השבוע ליתרון מכריע בסקרים. בקרב האלקטורים (הגוף הבוחר את הנשיא) מצבו טוב עוד יותר. נראה שרק נס יציל את רומני ואת האנשים שתלו את עתידם בגורלו. לנס הזה מתפללים עכשיו נתניהו ואדלסון בדבקות. (...) בהנחה שהנס לא יתחולל ורומני ישלח אבל וחפוי ראש לביתו ב-7 לנובמבר. אנשיו של ראש הממשלה מבינים מצוין מה צפוי להם מהבית הלבן בקדנציה השניה של אובמה: עוצמת התיעוב שנבנתה בסביבתו של הנשיא האמריקאי כלפי כל מה שמשדר ומסמל ראש ממשלת ישראל. עבודת השיקום הניצבת בפניהם חסרת סיכוי, כמעט. זוהי בשורה רעה מאד לימין, למתנחלים, לכל מי שקשר את גורלו בזה שקשר את גורלו בגורלו של מיט רומני".
בן כספית, לא בדיוק מאשיות השמאל הישראלי, מנחש כי הקדנציה השנייה של אובמה תיפתח ב"הקפאה נוספת בהתנחלויות ובחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, בהנחה שאבו מאזן ישרוד עד אז".
אז אולי בכל זאת יקרה משהו? אולי בכל זאת, אחרי כל האכזבות והתסכולים ושפיכות הדמים, ולמרות כל הייאוש המתגבר והציניות? אולי בכל זאת צירוף המלים "תהליך השלום במזרח התיכון" יחדל להיות בדיחה עגומה ועלובה. אולי נשיא שנבחר בפעם השנייה, ואין לו עוד אילוצים אלקטורליים שימנעו סגירת חשבונות פתוחים עם ראש ממשלת ישראל, סוף סוף יקדיש לנושא הזה לפחות חלק מן העוצמה האדירה שעומדת לרשותו של נשיא ארצות הברית של אמריקה? אולי בכל זאת, הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים לא יזכה להגיע ליובל החמישים בשנת 2017 אלא ילך לעולמו בשעה טובה ומבורכת במהלך כהונתו השנייה של ברק חוסיין אובמה?
אז אולי באמת תהיה לנו סיבה לקיים ליל השימורים ב-6 בנובמבר?
