באגס באני חוזר לאו"ם
את הנאום הזה כתבתי לבד. מי צריך כותבי נאומים? אני אישית כתבתי, שבוע שלם
עבדתי עליו, מראש הכנתי את דעת הקהל שזאת תהיה ההופעה הכי טובה בעיר. לא כל
יום מזדמן להיות שוב שגריר ישראל באו"ם. כן כן, הימים הטובים ההם, לא היה
צריך לתחזק קואליציה, לא היה צריך להתעסק כל הזמן עם הכלכלה, רק לעלות
לדוכן בניו יורק ולתת הופעה ולהכניס להם!
והנושא? מה השאלה, אמרתי לכולם מראש. הנושא זה איראן, איראן ואיראן ועוד פעם איראן. זה ההישג הגדול שלי. פלסטינים אאוט! מי מדבר עליהם היום, מי זה בכלל אבו מאזן? נזרוק לו קצת פירורים שישלם משכורות לפקידים שלו וישתוק. העיקר היום זה איראן. אני זה שקבעתי את סדר היום העולמי! אני אישית ורק אני, ואף אחד לא ייקח ממני את זה.
איזה תענוג שוב לעמוד כאן מול המצלמות ולהתקיף את אחמדינג'אד הרשע. מאז שהוא התחיל לפלוט נבזות חדשה כל יום, הנאומים שלי נהיו כל כך קלים ונוחים, הם ממש כותבים את עצמם. שמעתי שהם הולכים להחליף אותו בשנה הבאה. חבל, אני ממש אתגעגע אליו. אני מקווה שהמחליף שלו שם בטהראן לא יבייש את הפירמה וימשיך לספק לנו גימיקים כאלה.
אז מה להגיד עכשיו? מתי אני באמת הולך למלחמה? לא כדאי להגיד מועד יותר מיד קרוב, האנשים בארץ קצת מבוהלים, הם לוקחים את המלחמה הזאת קצת יותר מדי ברצינות. ויש גם כל הקצינים ואנשי המודיעין והשעברים האלה שעושים צרות ותוקעים מקלות בגלגלים ומפטפטים ומפטפטים בלי הפסקה. גם על ברק כבר אי אפשר לסמוך. מה להגיד? קיץ 2013! קיץ 2013 זה עכשיו הקו האדום שלנו. הקו האדום האחרון. סופי לגמרי. המלחמה תהיה בקיץ! מלה של ביבי! כן, זה טוב. יש עד אז תשעה או עשרה חודשים, שזה ממש נצח.
ובינתיים עד אז אפשר גם ללכת לבחירות אצלנו בארץ. כמובן, הבחירות יהיו על איראן, איראן ואיראן. איזה יופי! נראה את השלי הזאת מנהלת תעמולת בחירות בלי כלכלה ובלי חברה ובלי דיור ובלי יוקר המחיה ובלי עובדים שסובלים. את מי זה מענין? גם המחאה החברתית אאוט! איראן, רק איראן! גם בבחירות יהיו לי אפשרויות לנאומים מתלהמים על המנוולים מטהראן. אולי נביא בסרטי תעמולת הבחירות קטעים נבחרים מאחמידנג'אד. למשל את הקריקטורות להכחשת השואה, חומר גרפי גדול.
מה שמזכיר לי, גם פה צריך איזה גימיק שיתפוס את העין. איפה שמתי את זה? הנה, הנה היא הפצצה האיראנית, הבאתי אותה איתי שכולכם תראו ותבינו עם מי יש לנו עסק. הנה תראו, סימנתי כאן את כל השלבים. יש כמה שלבים בהכנת הפצצה, בצנטריפוגות האלה שמסתובבות כל הזמן ומעשירות אורניום, מסתובבות ומסתובבות ומאיימות על כל העולם. איזה מפגרים האיראנים האלה, רק עכשיו הם הגיעו לשלב הזה. אצלנו בדימונה כבר עשינו את כל זה לפני חמישים שנה כשאני עוד הייתי ילד, אבל איפה הם ואיפה אנחנו?
בכל אופן, שימו לב אלי עכשיו, זה הרגע המכריע כשאני שולף את המרקר האדום ומסמן לנוכח כל העולם את הקו האדום הסופי והחד-משמעי שלנו. מה זה אומר? אני חושב שזה לגמרי ברור, אפילו ילד קטן שאוהב סרטים מצוירים יבין מיד. כשהם יגמרו להעשיר את האורניום לעשרים אחוז אז הם עברו כבר תשעים אחוז מהתהליך, אז זה הזמן לעצור אותם. זה הזמן ולא אחר. הנה, סימנתי את הקו האדום במקום שכתוב תשעים אחוז. לא, לא, בהחלט לא התכוונתי שמותר להם להעשיר את האורניום עד תשעים אחוז! בהחלט לא, בשום אופן לא! מה, השתגעתם? אנשים קשי הבנה. נו טוב. אבל התמונה שלי עם עם הגימיק של הפצצה נכנסה ישר לעמוד הראשון בניו יורק טיימס. גם זה משהו.
הנה הם שם ביציע, כל החברים הטובים שלי מוחאים כפיים, איזה נאום זה היה! כולם שם. הנה שלדון, איזה חבר טוב. בלעדי הכסף שלו, איפה הייתי מוצא עיתון שידפיס לי את כל הנאום כולו מלה במלה ועוד יוסיף שלושה מאמרי פרשנות מאד מאד מחניפים? הנה הם, כל החברים הטובים מוחאים לי כפיים.
גם אלן דרשוביץ ביניהם. כזה בחור טוב אלן, עושה בשבילנו עבודת הסברה מעולה בהתנדבות. אבל קרה לו משהו השבוע, קצת התחרפן. מה פתאום להיפגש עם אבו מאזן? דווקא עם אבו מאזן? ולא סתם להיפגש איתו, אלא לדבר על הקפאת התנחלויות. הקפאת התנחלויות? זה באמת יותר מדי. מה פתאום לדבר על הקפאת התנחלויות?
הנה, בדיוק השבוע עלו הדחפורים על השטח, להכין את הקרקע לעוד שכונה גדולה באפרת. התנחלות יפה, אפרת. תענוג לבקר שם. מקום מאד דינמי. כל הזמן גדלה וגדלה ומתרחבת, תמיד יש להם עוד פרוייקטים חדשים. גם שם היה לי נאום יפה לפני חודש, כשבאתי יחד עם שר החינוך לברך את הילדים בתחילת שנת הלימודים החדשה. מה אמרתי שם? אה,כן. "אפרת וגוש עציון הם חלק אינטגראלי, יסודי ומובנה מירושלים הגדולה. הם השער הדרומי של ירושלים ותמיד יהיו חלק ממדינת ישראל. אנחנו בונים את אפרת וגוש עציון במרץ, באמונה ובאחריות, ובונים כך גם את החינוך".
טוב, את כל זה אי אפשר להגיד כאן בניו יורק. לא צריך למתוח את החבל יותר מדי. כאן יספיקו כמה מלים כלליות על ירושלים שלנו לנצח ועל דוד המלך. זהו, נגמר. יורדים מהדוכן. עוד נאום היסטורי שירשם באותיות של זהב וכו'. היידה ביבי!
לגרסא של ערן ורד
http://www.youtube.com/watch?v=HeOMxtnylR4
והנושא? מה השאלה, אמרתי לכולם מראש. הנושא זה איראן, איראן ואיראן ועוד פעם איראן. זה ההישג הגדול שלי. פלסטינים אאוט! מי מדבר עליהם היום, מי זה בכלל אבו מאזן? נזרוק לו קצת פירורים שישלם משכורות לפקידים שלו וישתוק. העיקר היום זה איראן. אני זה שקבעתי את סדר היום העולמי! אני אישית ורק אני, ואף אחד לא ייקח ממני את זה.
איזה תענוג שוב לעמוד כאן מול המצלמות ולהתקיף את אחמדינג'אד הרשע. מאז שהוא התחיל לפלוט נבזות חדשה כל יום, הנאומים שלי נהיו כל כך קלים ונוחים, הם ממש כותבים את עצמם. שמעתי שהם הולכים להחליף אותו בשנה הבאה. חבל, אני ממש אתגעגע אליו. אני מקווה שהמחליף שלו שם בטהראן לא יבייש את הפירמה וימשיך לספק לנו גימיקים כאלה.
אז מה להגיד עכשיו? מתי אני באמת הולך למלחמה? לא כדאי להגיד מועד יותר מיד קרוב, האנשים בארץ קצת מבוהלים, הם לוקחים את המלחמה הזאת קצת יותר מדי ברצינות. ויש גם כל הקצינים ואנשי המודיעין והשעברים האלה שעושים צרות ותוקעים מקלות בגלגלים ומפטפטים ומפטפטים בלי הפסקה. גם על ברק כבר אי אפשר לסמוך. מה להגיד? קיץ 2013! קיץ 2013 זה עכשיו הקו האדום שלנו. הקו האדום האחרון. סופי לגמרי. המלחמה תהיה בקיץ! מלה של ביבי! כן, זה טוב. יש עד אז תשעה או עשרה חודשים, שזה ממש נצח.
ובינתיים עד אז אפשר גם ללכת לבחירות אצלנו בארץ. כמובן, הבחירות יהיו על איראן, איראן ואיראן. איזה יופי! נראה את השלי הזאת מנהלת תעמולת בחירות בלי כלכלה ובלי חברה ובלי דיור ובלי יוקר המחיה ובלי עובדים שסובלים. את מי זה מענין? גם המחאה החברתית אאוט! איראן, רק איראן! גם בבחירות יהיו לי אפשרויות לנאומים מתלהמים על המנוולים מטהראן. אולי נביא בסרטי תעמולת הבחירות קטעים נבחרים מאחמידנג'אד. למשל את הקריקטורות להכחשת השואה, חומר גרפי גדול.
מה שמזכיר לי, גם פה צריך איזה גימיק שיתפוס את העין. איפה שמתי את זה? הנה, הנה היא הפצצה האיראנית, הבאתי אותה איתי שכולכם תראו ותבינו עם מי יש לנו עסק. הנה תראו, סימנתי כאן את כל השלבים. יש כמה שלבים בהכנת הפצצה, בצנטריפוגות האלה שמסתובבות כל הזמן ומעשירות אורניום, מסתובבות ומסתובבות ומאיימות על כל העולם. איזה מפגרים האיראנים האלה, רק עכשיו הם הגיעו לשלב הזה. אצלנו בדימונה כבר עשינו את כל זה לפני חמישים שנה כשאני עוד הייתי ילד, אבל איפה הם ואיפה אנחנו?
בכל אופן, שימו לב אלי עכשיו, זה הרגע המכריע כשאני שולף את המרקר האדום ומסמן לנוכח כל העולם את הקו האדום הסופי והחד-משמעי שלנו. מה זה אומר? אני חושב שזה לגמרי ברור, אפילו ילד קטן שאוהב סרטים מצוירים יבין מיד. כשהם יגמרו להעשיר את האורניום לעשרים אחוז אז הם עברו כבר תשעים אחוז מהתהליך, אז זה הזמן לעצור אותם. זה הזמן ולא אחר. הנה, סימנתי את הקו האדום במקום שכתוב תשעים אחוז. לא, לא, בהחלט לא התכוונתי שמותר להם להעשיר את האורניום עד תשעים אחוז! בהחלט לא, בשום אופן לא! מה, השתגעתם? אנשים קשי הבנה. נו טוב. אבל התמונה שלי עם עם הגימיק של הפצצה נכנסה ישר לעמוד הראשון בניו יורק טיימס. גם זה משהו.
הנה הם שם ביציע, כל החברים הטובים שלי מוחאים כפיים, איזה נאום זה היה! כולם שם. הנה שלדון, איזה חבר טוב. בלעדי הכסף שלו, איפה הייתי מוצא עיתון שידפיס לי את כל הנאום כולו מלה במלה ועוד יוסיף שלושה מאמרי פרשנות מאד מאד מחניפים? הנה הם, כל החברים הטובים מוחאים לי כפיים.
גם אלן דרשוביץ ביניהם. כזה בחור טוב אלן, עושה בשבילנו עבודת הסברה מעולה בהתנדבות. אבל קרה לו משהו השבוע, קצת התחרפן. מה פתאום להיפגש עם אבו מאזן? דווקא עם אבו מאזן? ולא סתם להיפגש איתו, אלא לדבר על הקפאת התנחלויות. הקפאת התנחלויות? זה באמת יותר מדי. מה פתאום לדבר על הקפאת התנחלויות?
הנה, בדיוק השבוע עלו הדחפורים על השטח, להכין את הקרקע לעוד שכונה גדולה באפרת. התנחלות יפה, אפרת. תענוג לבקר שם. מקום מאד דינמי. כל הזמן גדלה וגדלה ומתרחבת, תמיד יש להם עוד פרוייקטים חדשים. גם שם היה לי נאום יפה לפני חודש, כשבאתי יחד עם שר החינוך לברך את הילדים בתחילת שנת הלימודים החדשה. מה אמרתי שם? אה,כן. "אפרת וגוש עציון הם חלק אינטגראלי, יסודי ומובנה מירושלים הגדולה. הם השער הדרומי של ירושלים ותמיד יהיו חלק ממדינת ישראל. אנחנו בונים את אפרת וגוש עציון במרץ, באמונה ובאחריות, ובונים כך גם את החינוך".
טוב, את כל זה אי אפשר להגיד כאן בניו יורק. לא צריך למתוח את החבל יותר מדי. כאן יספיקו כמה מלים כלליות על ירושלים שלנו לנצח ועל דוד המלך. זהו, נגמר. יורדים מהדוכן. עוד נאום היסטורי שירשם באותיות של זהב וכו'. היידה ביבי!
לגרסא של ערן ורד
http://www.youtube.com/watch?v=HeOMxtnylR4
