הנאום שלא ינאם
גבירותי ורבותי, נציגי הקהילה הבינלאומית!
נשיא ארצות הברית, ברק חוסיין אובמה, יזם את הועידה הזאת וכינס את כולנו כאן בוושינגטון כדי שנפעל – במעשים ולא רק במלים חסודות – לקרב את היום בו יהיה העולם חופשי מנשק גרעיני. מאז 1945 הייתה החרב הנוראה הזאת תלויה מעל ראשה של האנושות. זוהי חובתנו לדורות הבאים להסיר אותה, אחת ולתמיד. כראש ממשלת ישראל, אני מוכן ומזומן לבצע את חלקי במשימה זאת.
אינני חושב כי העובדות אותן אציין עכשיו יפתיעו מישהו מכם – אם כי אולי יפתיע אתכם שאני מצהיר עליהן רשמית. כפי שמזה עשרות שנים ידוע לעולם כולו – אם כי קודמי בתפקיד הקפידו עד היום להכחיש זאת - מדינת ישראל מחזיקה בכמות גדולה של נשק גרעיני, וכן בטילים, מטוסים וצוללות באמצעותם ניתן לירות נשק זה ולפגוע בכל נקודה במזרח התיכון וגם הרחק מעבר לו.
אינני חושב כי העובדות אותן אציין עכשיו יפתיעו מישהו מכם – אם כי אולי יפתיע אתכם שאני מצהיר עליהן רשמית. כפי שמזה עשרות שנים ידוע לעולם כולו – אם כי קודמי בתפקיד הקפידו עד היום להכחיש זאת - מדינת ישראל מחזיקה בכמות גדולה של נשק גרעיני, וכן בטילים, מטוסים וצוללות באמצעותם ניתן לירות נשק זה ולפגוע בכל נקודה במזרח התיכון וגם הרחק מעבר לו.
ההחלטה על הצטיידותה של מדינת ישראל בנשק גרעיני התקבלה כבר בתחילת קיומה של המדינה, בידי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, ומימושה בפועל הוטל על עוזרו הצעיר שמעון פרס, כיום נשיא המדינה. בעזרתה של צרפת, אז בעלת בריתנו במלחמה נגד מצרים ב-1956, הקמנו את הכור הגרעיני בדימונה. מיטב המדענים של מדינת ישראל הצעירה גויסו בסתר לבנות תשתית ליצור נשק גרעיני. אפשר להגיד כי עשינו אז בדיוק מה שעושה כיום איראן, כחמישים שנה אחרינו.
בתחילת שנות השישים נכנסנו לעימות קשה עם נשיא ארה"ב ג'ון קנדי, אשר ביקש למנוע את כניסתה של ישראל אל המועדון הגרעיני – עימות שהתנהל במשך שנים מאחורי הקלעים וכמעט לא הגיע לידיעת הציבור. לאחר מותו הטראגי של קנדי הגענו להבנה סודית עם יורשו לינדון ג'ונסון. ממשלת ארה"ב הסכימה שמדינת ישראל תמשיך להחזיק בכלי נשק גרעיניים ואף להוסיף על המאגרים שלה, כל עוד לא נצהיר על כך בפומבי. לכך קראנו "מדיניות העמימות" והיא נותרה בתוקף עד היום, בין כל ממשלות ישראל לבין כל הנשיאים והממשלים שהיו בארצות הברית.
בשנות התשעים הוספנו עוד נדבך בדמותן של צוללות אותן סיפקה לנו בנדיבות ממשלת גרמניה, ואשר הקנו לנו "יכולת מכה שנייה", כלומר האפשרות לירות טילים גרעיניים מלב ים אפילו במקרה בו חס וחלילה תיחרב ותיהרס מדינת ישראל כולה.
במשך כל השנים בהן שקדנו על בנייתו והרחבתו של הנשק הגרעיני הישראלי, עמדנו בתוקף על כך שבידינו יישאר מונופול מוחלט על החזקה בנשק כזה, וכי לא נאפשר לאיש משכנינו במזרח התיכון להצטייד בו. בשנת 1981 הורה קודמי, ראש הממשלה מנחם בגין, על תקיפת חיל האוויר כנגד הכור הגרעיני שבנה סדאם חוסיין ליד בגדד. בגין ראה בתקיפה זאת את אחד ההישגים החשובים ביותר של כהונתו (וזה גם עזר לו מאד לנצח בבחירות שהתקיימו מיד אחר כך), והצהיר מפורשות כי כך ננהג לגבי כל מדינה אחרת במזרח התיכון שתנסה להצטייד בנשק גרעיני.
אכן, "דוקטרינת בגין" הופעלה שוב בשנים האחרונות כאשר קודמי בתפקיד אהוד אולמרט הורה לחיל האוויר שלנו להתקיף ולהחריב את המתקן הגרעיני שבנתה סוריה. גם לאחר שהוחרב המתקן לחלוטין תבענו כי סוריה תאפשר ביקורת בינלאומית במקום בו עמד, כדי לבדוק אם יש שם שרידי אורניום.
וכמובן, מזה שנים רבות אנו בישראל דורשים בתוקף מן הקהילה הבינלאומית כדי שתמנע מאיראן להשיג ולו פצצה גרעינית אחת, על ידי הטלת סנקציות קשות וכואבות ובמקרה הצורך גם יציאה למלחמה כוללת. אין זה סוד גדול כי חיל האוויר שלנו מקדיש חלק רב מזמנו לתכנון מדוקדק של הפצצה על מתקני הגרעין של איראן – אם כי תקיפה כזאת תהיה קשה בהרבה ממה שביצענו בפעמים הקודמות מכיוון שהאיראנים למדו מניסיונו של אויבם סדאם חוסיין, פיזרו את מתקני הגרעין במקומות רבים והטמינו אותם עמוק מתחת לאדמה.
בו בזמן, אנו דחינו בתוקף את כל מי שדרש לקיים ביקורת כלשהיא במתקנים הגרעיניים שלנו ובכלי הנשק המיוצרים בהם. אחרי הכל, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ונאורה ועל כן רשאית לדרוש שינהגו בה אחרת ממה שנוהגים באיראן. אך אני מסוגל להבין מדוע לא כולם בעולם התלהבו מן הטיעון הזה.
הגיע הזמן לחשוב מחדש וביסודיות על המדיניות הגרעינית בה נקטה מדינת ישראל מזה עשרות שנים. מדינת ישראל אינה אותה מדינה שהייתה כאשר החליט דוד בן גוריון להשיג נשק גרעיני, האזור והעולם כולו השתנו מהקצה אל הקצה. בן גוריון ראה לפניו את מדינת ישראל כמדינה מבודדת בתוך אזור עוין, שמולה עומדים צבאות גדולים וחזקים, והניח כי רק נשק גרעיני כאמצעי ההרתעה האולטימטיבי יוכל להבטיח את קיומה של ישראל לאורך ימים. כיום, ומזה קרוב לעשור, מונחת על השולחן הצעתה של הליגה הערבית להכיר בישראל ולכרות שלום עמה תמורת פינוי השטחים שנכבשו בשנת 1967 ומתן האפשרות לפלסטינים להקים את מדינתם הריבונית. מדינות ערב חזרו ואישרו הצעה זאת שנה אחר שנה – גם השנה, בועידת הפסגה שהתקיימה בלוב לפני מספר שבועות.
במצב הזה, אין מקום לראות את הנשק הגרעיני כהכרחי להמשך קיומה של ישראל - מה גם שכבר שנים רבות ישראל מקיימת עליונות בנשק קונבנציונלי ואין צבא או צירוף צבאות באזור היכול להתמודד עמה, לא על הקרקע ולא באוויר. אנו רואים עתיד של שלום כאפשרי וכחיוני לדורות הבאים בארצנו, וברור כי אי אפשר לבנות שלום יציב לטווח ארוך במצב בו אנו מתעקשים להחזיק בנשק גרעיני בעצמנו ובו בזמן למנוע אותו לחלוטין משכנינו.
השבוע חתמו נשיאי ארצות הברית ורוסיה על הסכם בו מתחייבות שתי המעצמות לפרק שלושים אחוז מכלי הנשק הגרעיניים שברשותן. בזאת הנני מצהיר כי מדינת ישראל, המחזיקה היחידה בנשק גרעיני במזרח התיכון, תלך בעקבותיהן וכמחווה של רצון טוב תפרק גם היא שלושים אחוז מנשקה הגרעיני. שבעים אחוז מן הנשק שצברנו בעשרות השנים האחרונות הם די והותר להרתעה, גם אם יצליח מי משכנינו להשיג נשק גרעיני ויאיים להפעילו כנגדנו.
מעבר לכך, מזרח תיכון חופשי לחלוטין מנשק גרעיני ומכל נשק אחר להשמדה המונית הוא מטרה המקובלת עלינו ורצויה לנו, ומימושה הלכה למעשה יחשב מעתה ואילך כמרכיב מהותי במדיניות ממשלת ישראל. במסגרת הסכם שבו יתחייבו כל מדינות האזור כולל איראן להימנע מפיתוח נשק גרעיני ולהעמיד את מתקניהן לפיקוח בינלאומי, נתרום גם אנו את חלקנו. המזרח התיכון צריך להיות חופשי לחלוטין מנשק גרעיני – כולל נשק גרעיני ישראלי - ואני מקווה שנגיע במהרה ליום הזה.
ולבסוף, ברצוני לדבר על אזרח ישראלי שאינו נמצא עמנו היום בכינוס הזה, אם כי היה ראוי להיות כאן – מרדכי וענונו, האיש אשר לפני יותר מעשרים שנה קיבל החלטה מצפונית להתריע בפני העולם ולחשוף את הידוע לו על הנשק הגרעיני הישראלי ואשר שילם על כך מחיר אישי קשה ביותר. גם לאחר שישב בכלא את מלוא הזמן שנגזר עליו - שמונה עשרה שנה מאחורי סורג ובריח, חלק גדול מהן בבידוד מוחלט – החלטנו להמשיך להטיל עליו הגבלות קשות ובמיוחד להכריח אותו להמשיך לחיות בין גבולות ישראל גם כנגד רצונו. הנני מודיע כי מהיום הוסרו ההגבלות ומרדכי וענונו יכול לצאת ולבוא, לנסוע בעולם כאוות נפשו. לא אתפלא אם לאחר כל שעבר עליו הוא ירצה לעזוב את ישראל לבלי שוב – אך תקוותי היא כי בסופו של דבר הוא יחליט לקבוע את ביתו, מרצונו החופשי, במדינת ישראל שוחרת שלום שהתפרקה מנשקה הגרעיני.
בקרקע המציאות
לא, בנימין נתניהו לא ינאם נאום כזה, ואפילו לא משהו שקצת דומה לו. הוא החליט בכלל לא לנסוע לועידה בוושינגטון, ואולי בצדק מבחינתו – לאחר מה שקרה בביקורו האחרון בבירת ארצות הברית.
אולי ראש הממשלה שאחריו, או זה שאחר כך.
ובינתיים, כדאי אולי להזכיר, במיוחד השבוע, את השיר "אני המרגל שלך" שאותו כתב מרדכי וענונו בתאו בכלא אשקלון בשנת 1987.
