מלכוד 44
- שלום, כאן זה משרד הפנים של מדינת ישראל?
- כן, אדוני. מה הענין?
- רציתי לברר לגבי הבקשה שלי לאיחוד משפחות.
- איחוד משפחות? מה כוונתך?
- אתם יודעים מה זה איחוד משפחות! אני פלסטיני וגר בשכם, אשתי אזרחית ישראלית וגרה בנצרת. התחתנו כבר לפני חמש שנים ועדיין אתם לא מאפשרים לנו לחיות יחד ולהקים משפחה.
- להקים משפחה?
- כן, להקים משפחה, לקנות בית, להביא ילדים לעולם, זאת לא דרישה טבעית?
- על זה יש כל מיני דעות, בהתחשב במצב הפוליטי. נעזוב את זה כרגע. אתה יודע שצריך להביא הרבה מאד מסמכים ואישורים?
- הבאתי את כל האישורים, כבר לפני חודשים. הכול, בדיוק לפי מה שקבוע בחוקים ובתקנות שלכם. לקח לי הרבה מאד מאמצים והתרוצצויות כדי להשיג את הכול. מה עוד אתם רוצים?
- אתה יודע שיש לנו חוק חדש, אתה חייב להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
- בסדר, בסדר, אצהיר מה שאתם רוצים. לגמור סוף סוף עם הגיהנום הזה, אני מוכן להצהיר אפילו שהירח עשוי מגבינה ירוקה. טוב, זהו: בזאת אני מצהיר שאני נשבע להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בסדר? עכשיו אני יכול לנסוע לנצרת?
- רגע אחד, אדוני. האם הבנת מה הצהרת?
- הצהרתי שישראל מדינה יהודית. יש לכם רבנים ומסורת יהודית וחגים, פסח וחנוכה ויום כיפור. מאד נחמד. אבל מה זה נוגע לי ולאשתי ולבית שלנו בנצרת?
- נוגע, מאד נוגע. אם שמת לב, אתה גם הצהרת שישראל היא מדינה דמוקרטית.
- זה בודאי לא מפריע לי.
- לך אולי לא, אבל לנו זה מאד מפריע. אנחנו מדינה דמוקרטית וזה אומר שאם יותר מדי ערבים דמוקרטים יצביעו בבחירות הדמוקרטיות שלנו, כבר יהיה קשה לבחור כנסת יהודית שתקים ממשלה יהודית. בקיצור, גם בלעדיך יש לנו כאן קצת יותר מדי ערבים, ואנחנו לא כל כך רוצים תוספת. אז תחזור בבקשה לשכם ותפסיק להטריד אותנו.
- מה זה צריך להיות? אתם ממש רמאים!
- אדוני, אתה מאיים עלי באיום דמוגרפי. יש לי עקרון ברור, לעולם לא לדבר עם מי שמאיים עלי.
