יום חם בירושלים

יום חם בירושלים

מעל דפי "מקור ראשון" קונן  בעל הטור אורי אליצור "נגזר עלי לעשות השנה את יום ירושלים בתל אביב והרגשתי שם די מוזר וחריג בבגדי החג ובדגלי הכחול-לבן שהתנוססו על המכונית שלי. צריך להודות שזה יום חג בעירבון די מוגבל, ולא רק ברחובות תל אביב". גם יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין אמר בנאומו מעל הדוכן כי לצערו רק מגזר מסוים - הכיפות הסרוגות - מציין את היום הזה. "לצערי, העיר לא חוברה ולא יחדיו. יום ירושלים נקבע בחוק שיצא מהבית הזה, כיום חג לאומי. ואולם אופי החגיגות בירושלים והזהות של הרוקדים ברחובות, מלמדים אותנו כי יום החג הלאומי מזכיר יותר, במתכונתו הנוכחית, יום חג סקטוריאלי".

ראש הממשלה נתניהו היה אורח הכבוד בחגיגות יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, המעוז האידאולוגי של חובשי הכיפות הסרוגות הדתיים-לאומיים, העריסה ממנו יצאו בזמנו אנשי גוש אמונים למבצעי ההתנחלות שלהם. "אנחנו חזרנו לירושלים כבנים החוזרים לביתם, חזרנו לירושלים כבונים" הצהיר שם ראש הממשלה. "היום ירושלים נמצאת באחת מתקופות הזוהר שלה. כולכם רואים, תושבי ירושלים מהלכים בה בביטחון וגאווה". וסיים ראש הממשלה בברכה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה יותר" והמאזינים הגיבו במחיאות כפיים סוערות.

ולאחר מספר שעות התכנסו להם ברחובותיה של מזרח ירושלים צעירי הכיפות הסרוגות  בהמוניהם לריקוד הדגלים שהפך להם מסורת, להראות ולהדגים לראש הממשלה וליושב ראש הכנסת ולרב שפירא ולכל יתר מנהיגיהם הרוחניים והפוליטיים כיצד נוהגים צעירים דתיים-לאומיים גאים בארץ אבותיהם ובעיר אבותיהם שאליה לא באו ככובשים אלא כבנים החוזרים לביתם, וכיצד יכולים תושבי ירושלים להלך בעירם בביטחון ובגאווה . "שישרף לכם הכפר" קראו הצעירים בעודם צועדים ורוקדים ומניפים דגלי כחול לבן בהמונים, ו"מוחמד מת, איטבח אל ערב", ו"ירושלים שלנו לנצח" וגם "מוות לשמאלנים" קראו והמתונים יותר הסתפקו ב"מוות למחבלים! מוות! מוות!" ועל דלת אחת החנויות נשארה למזכרת כתובת גרפיטי "ערבי בן-מוות שריחו מסריח וזקנו מלא פרעושים". וכך המשיכו והמשיכו לצעור ולרקוד ולשיר, מן המסגד בשכונת שייח ג'ראח, ואל שער שכם ודרך סמטאות העיר העתיקה, צעקות שנאה ושירי שטנה ובעיטות ומכות אגרוף בדלתות הנעולות והמוגפות בבתיהם וחנויותיהם של הפלסטינים, שאיש מהם לא נראה ברחוב ורק פניהם הציצו מן החלונות.

ביוצא דופן אחד. דווקא בעין הסערה, בליבה של שייח ג'ראח, ממש ליד הבתים אליהם חדרו בשנים האחרונות המתנחלים והשליכו את יושביהם החוצה באישון לילה וקבעו מושבם בבתים והניפו על הגג את דגל הכחול לבן וגם שלט גדול "ושבו בנים לגבולם". אחת המשפחות הפלסטיניות השכנות, אשר יושבת (עדיין?) בביתה, יצאה אל הרחוב והציבו בו כסאות ושולחן קטן וישבו להם – אב ואם ושתי בנותיהם המבוגרות – ולגמו תה בשלווה. בינם לבין ההמון המתלהם ומקלל ורוקד באקסטזה עם דגליו חצצו עשרות פעילים שנענו לקריאתה של תנועת סולידריות שייח ג'ראח.

כתף אל כתף עמדו, סטודנטים מן האוניברסיטה העברית ופעילי שלום ותיקים ששיבה נפלה בשערם ותושבים מן השכונה המאוימת קראו "הפאשיזם לא יעבור, לא לא לא יעבור!" ו"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים!" ו"שייח ג'ראח, אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש!".  אשה מבוגרת בשמלה ערבית מסורתית תופפה על סיר שטוח וקראה "אובמה וכל העולם, ראו מה הם עושים לנו!", ולידה פעיל ישראלי מזוקן החזיק בתוף תקני, ואחד מילדי שייח ג'ראח רכב על כתפיו של פעיל והניף דגל פלסטיני וקרא בעברית "גנבים, גנבים , צאו מיד מהבתים!". וממול, מעבר לשרשרת השוטרים, התנועע יער הדגלים בידי הרוקדים ומן השיר הארוך ששרו אפשר היה לקלוט רק את הבית החוזר "כמה שאני שונא אותכם, כמה שאני שונא אותכם".

ולפתע – מתנחל צעיר ונמרץ נושא תינוק על זרועו פרץ דרך בין השוטרים "לא, אני לא רוצה אלימות. רק רגע. רגע, אני רוצה לדבר אתכם! כולנו יהודים, לא?"לא, כאן אנחנו יהודים וערבים ביחד, וגם כמה אנגלים"."אבל אני רוצה לשאול אותכם, למה אתם מפגינים רק כאן? מה עם יפו ורמלה ועכו, הרי גם זה היה שטח ערבי?". "אנחנו בעד שלום בין שתי מדינות, ישראל ופלסטין, לפי גבולות 1967, כמו שאמר הנשיא אובמה". "אבל אני בסך הכל רוצה את מערת המכפלה בחברון שאברהם אבינו קנה אותה בכסף, אתם השמאלנים גנבתם את הכפר שייח מוניס והקמתם עליו את אוניברסיטת תל אביב". "מה דעתך שנסכים על פתרון של חלוקת הארץ והציבור יחליט במשאל עם על מה הוא מעדיף לוותר, על תל אביב או על חברון?", "אבל אתם לא יודעים שהאיראנים רוצים להציב טילים ברמת הגולן?" "שאלתי אותך אם אתה מוכן שהעם יחליט אם לותר על תל אביב או על חברון, יש לך תשובה?" הצעיר ממלמל "השמאלנים האלה" וחוזר אל חבריו הרוקדים, ומביניהם עולה צעקה "שייח מוניס! שייח מוניס!" ו"שמאלנים תמורת שלום".

לפתע מופיע גורם חדש – חבר הכנסת מיכאל בן ארי, תלמידו וממשיך דרכו של הרב כהנא הידוע נדחק קדימה בין רוקדי הדגלים, עם עוזריו ברוך מרזל ואיתמר בן גביר, ומתחיל בשיחה נרגשת עם מפקד המשטרה, שאת תכנה לא ניתן היה לשמוע, אך כתב "ידיעות אחרונות" שעמד בצד ההוא קלט ופרסם את עיקרה למחרת: "אתם לא רואים איך השמאלנים הנאצים האלה מתסיסים את הערבים? למה אתם מחכים?" התוצאות לא אחרו לבוא. השוטרים התעוררו לפתע והחלו לדחוף את מפגיני הסולידריות – "אחורה! אחורה! תזוזו אחורה!" "למה אתם דוחפים? זוהי הפגנה שקטה ובלתי אלימה!" קרא אחד המארגנים ברמקול, והשוטרים הגבירו את הלחץ והדחיפות. "המתנחלים כבר יודעים – החוק זה רק לימנים!" קראו המפגינים בעודם נדחפים עוד ועוד אחורה. "יש עצורים!" עברה הידיעה בקרב מי שלא ראו את המעצרים במו עיניהם, ומיד נשמעה הקריאה "מכות ומעצרים - את רוחנו לא שוברים!". שלושת העצורים נגררו אל הניידות שחיכו ברחוב הסמוך.

אחרי כחצי שעה עזבו בן ארי ועוזריו את המקום ועימם רבים מרקדני הדגלים. הרחוב החל להתרוקן ומארגני הסולידריות הודיעו על סיום וביקשו ממי שיכול להישאר ללילה עם התושבים. אך קודם פתחו כולם ב"לא נפסיק לשיר" שהפך להמנון הבלתי רשמי של הפגנות שייח ג'ראח, במתכונת השיר שזכה לפרסום בביצועו של יהורם גאון אליו נוספות מדי פעם מלים חדשות לפי הצורך.

אם השוטר/ישים אותך במעצר/ אל תתפלא/ הוא חייל של המשטר
מי שהפגין/ הפך מי להיות אסיר/ ולכבודו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר


אם השוטר/ישים אותך בקלבוש/ אל תתפלא/ הוא חייל של הכיבוש
מי שהפגין/ לילה באבו כביר/ולכבודו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר

הם כבר עצרו / את חגי ודניאל / אבל מתי / יעצרו כבר מתנחל
הם חכמים / על בשאר ועל סמיר /ולכבודם
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר 
 .
אם בבילעין/על בג"ץ מצפצפים/ אל תתפלא/ זה שלטון של חיילים
מי שמפגין/הופך מייד להיות עציר/ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר


אם בחברון/ השוהדא נשאר סגור/ אף שלכולם/ כבר ברור שזה אסור
מי שמוחה/את דמו קל להתיר/ ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר

אם תשתומם/ חוק הוא רק ליהודים/
מי שצועק/ הוא את המצפון מעיר/ ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר


אם להפציץ/ אזרחים זה כבר מותר/ אל תשתומם/ כי הכיבוש שונא מוסר
מי שימחה/ שמו יוכפש בכל העיר/ ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר

אם הם הורסים/ פחונים באום אלחיר/ ואת עפרה/ הם דוחים לזמן אחר
מי שצועק/ ישלם את המחיר/ ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר


אם מגרשים/ פעילים של איי.אס.אם/ ומסלקים/ את כל מי שמצלם
יש מי/ שלא יאפשר זאת להסתיר/ ולכבודו אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר

אם בלי בושה/ האפרטהייד משתולל/ ושר החוץ/ הוא גזען ומתנחל
צאו והעירו/ את העיר בקול אדיר/ ולכבודכם אנחנו
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר

אם השופט/ ישלח אותי לקלבוש/ אל תתפלא/ זה טבעו של הכיבוש/
אך אם תחריש/ מחר אתה תהיה אסיר/ ולכבודך כבר לא יהיה מי שישיר
 לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
שירון סולידריות

שירון שייח ג'ראח
http://alllies.org/blog/archives/6539

 עדות מצולמת על "ריקוד הדגלים"

 http://www.youtube.com/watch?v=3t_ZjetcSMQ