מה השתנתה השנה הזאת מכל השנים וההצבעה הזאת מכל ההצבעות?
מזה עשרות שנים, מתכנסת עצרת האו"ם כל שנה בחודש ספטמבר. וכל שנה היא מקבלת ברוב גדול שורה של החלטת לפי יוזמת הפלסטינים, אשר מתפרסמות (אם בכלל) בידיעה קטנה בעמוד 10 למטה, ועוברות ישר לארכיון האו"ם, ואיש אינו מצפה ברצינות שהן יתממשו במציאות. השנה, זה לגמרי אחרת.
מעולם לא זכתה הצבעה באו"ם ליחס כמו שמקבלת ההצבעה הצפויה בספטמבר השנה. השנה, שר הביטחון של מדינת ישראל הכריז כי ההצבעה הצפויה באו"ם עלולה לגרום לצונאמי מדיני. ומשרד החוץ ביצע גיוס חירום של כל הדיפלומטים שלו בכל ארצות העולם והנחה אותם חודשים רבים מראש לרכז את כל כוחותיהם בהצבעה הצפויה בעצרת הכללית. וצה"ל והמשטרה מקיימים חודשים רבים מראש תרגילים נרחבים כדי לקדם את פניה של ההצבעה באו"ם ותוצאותיה הצפויות בשטח. וראש ממשלת ישראל ובכירי שריו מתרוצצים בעולם בלי הרף, מבירה לבירה, במסע בלתי פוסק של שיחות ונאומים ושכנועים ולחצים כדי לאסוף ולקבץ קול לקול בעצרת האו"ם. וגם נשיא ארצות הברית של אמריקה בכבודו ובעצמו יצא למסע באירופה ונפגש עם ראשי הממשלה של בריטניה וגרמניה, והכול בניסיון נואש לנסות לגבש ולהציג לפלסטינים תחליף ושווה ערך מושך שיביא אותם למשוך את הצעתם ולחסוך מארצות הברית ונשיאה את הדילמה הקשה כיצד לנהוג וכיצד להצביע בספטמבר.
מה השתנה? האו"ם לא השתנה כל כך מאז השנה שעברה. לא נוספו לו יוקרה וגם לא סמכויות קונקרטיות. חברות האו"ם עדיין מצביעות לפי כל מיני אינטרסים, לא פעם אינטרסים ציניים ומכוערים. וגם המעצמות עדיין מטילות וטו לפי אינטרסים כאלה. ובכל זאת, המצב השתנה. המצב בשטח השתנה.
עברו 44 שנים מאז כבשה ישראל את הגדה המערבית ורצועת עזה – יותר משני שליש כלל תקופת קיומה של מדינת ישראל. 44 שנים, במהלכן הקימה מדינת ישראל עשרות התנחלויות וקבעה מאות עובדות בשטח ונמנעה בקפדנות מלספח אותו והסבירה לכל מי ששאל שזהו מצב זמני והסדר הקבע יקבע במשא ומתן שיתקיים אי פעם בעתיד. ואחרי 44 שנה עדיין מצהיר ראש ממשלת ישראל כמו כל קודמיו שהסדר הקבע יקבע במשא ומתן שצריך להתחיל אי פעם בעתיד אם יעמדו הפלסטינים כל התנאים שהציג ואולי גם יסתיים אי פעם בעתיד הרחוק עוד יותר אבל בעצם אין הרבה מה לצפות כי הסכסוך אינו באמת פתיר.
מזה שבע עשרה שנה יש לפלסטינים רשות פלסטינית ולה נשיא ופרלמנט וראש ממשלה ושרים ומשרדי ממשלה וכל מה שיש למדינה ריבונית - מלבד דבר אחד: שלטון ממשי בשטח. שבע עשרה שנה לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, ועדיין לרב"ט ישראלי בן 19 העומד במחסום שעל הכביש בין רמאללה ושכם יש הרבה יותר כוח והרבה יותר השפעה על חיי היום יום של הפלסטינים מאשר לנשיא הרשות הפלסטינית וראש הממשלה שלו וכל שריהם גם יחד.
לא במקרה, פחות ופחות פלסטינים מתלהבים מן הרשות הפלסטינית שאמורה לייצג אותם. לא במקרה, פחות ופחות פלסטינים מאמינים כי על ידי פעולה מדינית בזירה הבינלאומית אפשר להביא ליציאת צבא הכיבוש ומתנחליו והקמת מדינת פלסטין החופשית והריבונית שגבולותיה מבוססים על גבולות 1967 ובירתה מזרח ירושלים.
האמון שרוחשים הפלסטינים לאפשרות הזאת פחת עוד יותר לאחר ששמעו את נשיא ארצות הברית קורא למשא ומתן המבוסס על גבולות 1967 ואת ראש ממשלת ישראל דוחה עת התביעה על הסף מעל דוכן הקונגרס של ארה"ב ונענה במחיאות כפיים ממושכות של המחוקקים האמריקאים משתי המפלגות כאחד.
ההצבעה הצפויה באו"ם בעוד שלושה חודשים, בספטמבר שנת 2011, היא המבחן האחרון והסיכוי האחרון - עכשיו או לעולם לא. הסיכוי האחרון לרשות הפלסטינית להוכיח לבני עמה כי לא אבדה תקוותם להיות עם חופשי בארצם, כי הקהילה הבינלאומית מאחוריהם ובעזרתה יוכלו לשדרג רשות פלסטינית עלובה וריקה מתוכן ולהפוך אותה למדינה ריבונית של ממש.
במועצת הביטחון של האו"ם יש לארצות הברית זכות וטו המעוגנת רשמית במגילת האו"ם, ובקונגרס של ארצות הברית יש לממשלת ישראל זכות וטו שאינה מופיעה בשום מסמך כתוב אבל מעוגנת עמוק בתוככי הפוליטיקה האמריקאית ובאמצעותה אפשר להפעיל את הוטו האמריקאי באו"ם. וארצות הברית עודנה המעצמה הגדולה והחזקה בעולם, ולהצבעתה ולהפעלת הוטו שלה יש משמעות רבה ועוצמה אדירה. ובכל זאת, בשנים האחרונות נשמעים ספקות ומתגלים סדקים ומופיעים בזירה הבינלאומית מתחרים ויריבים המתגרים יותר ויותר את עוצמתה של האימפריה האמריקאית האדירה. אם ייעקף הוטו האמריקאי באמצעות העצרת הכללית ושם יישארו האמריקאים בבדידות לא כל כך מזהירה בהתנגדותם לשאיפות הפלסטיניות, הסדקים האלה יתרחבו עוד קצת.
ומה יהיה ביום שאחרי? בנאומו המפורסם הזהיר הנשיא אובמה את הפלסטינים כי הצבעה באו"ם כשלעצמה לא תקים מדינה פלסטינית – וזה ללא ספק נכון. ההצבעה באו"ם כשלעצמה אינה מקימה מדינות שלא הוקמו בשטח. גם הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 כשלעצמה לא הקימה את מדינת ישראל, היא רק סיפקה מסגרת ולגיטימציה לדוד בן גוריון וחבריו להקים מדינה. אז מה יקרה בשטח?
תום פרידמן, בעל הטור בעל ההשפעה הרבה, הציע לפלסטינים לממש בפועל את הקמת מדינתם על ידי מאבק בלתי אלים – לצאת מדי יום שישי בתהלוכות גדולות לעבר ירושלים, כשבידיהם ענפי זית. לקראת התסריט הזה כבר החלו צבא ישראל ומשטרת ישראל להתכונן ולהתאמן, וישנו מגוון רחב של תשובות ל"איום ההפגנות" כפי שכינה אותו הרמטכ"ל בני גנץ – החל מגז מדמיע ומים מסריחים ועד צלפים המקבלים הנחיה לירות כדי להרוג.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229199.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231095.html?more=1
אבל למדינה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית נפתחות אפשרויות חדשות, גם כאשר שטחה עודנו נמצא תחת כיבוש של צבא זר וגם אם חברותה המלאה באו"ם נבלמה על ידי וטו אמריקאי. למשל, לפנות אל בית הדין הבינלאומי בהאג בתלונה על הפרת ריבונותה על ידי צבא הכיבוש ועל ידי המתנחלים שהוכנסו באופן בלתי חוקי אל שטחה הריבוני בידי צבא הכיבוש הזה. וגם הגשת תביעות בינלאומיות אישיות נגד קצינים מסוימים בצבא הכיבוש, על הפרת החוק הבינלאומי במעשים שהם אישית עשו בשטחה הריבוני הכבוש.
לאחר שתוכר מדינת פלסטין, יהיה קשה הרבה יותר לשלוח כוחות צבא ישראלים באישון לילה אל לב רמאללה, לעצור פלסטינים המבוקשים בידי השב"כ לצורך "חקירה בלחץ פיזי מתון". מבחינה צבאית טהורה לא תהיה בעיה להביא כוח אש אדיר שיתגבר על כל התנגדות של כוחות הביטחון הפלסטינים, אולם הקצינים האחראים יהיו עלולים להזדקק מיד אחר כך לסיוע משפטי דחוף. כבר כתב עורך הדין מיכאל ספרד כי הצונאמי המדיני ממנו חושש שר הביטחון עלול להתגמד מול הצונאמי המשפטי מולו תעמוד מדינת ישראל אם תתעקש להמשיך ולהחזיק בשטחים הכבושים גם לאחר ספטמבר.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226358.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227836.html
בין השאר, מדינה ריבונית רשאית בהחלט להנפיק מטבע משלה. אם תתעקש ממשלת ישראל להחזיק את השטחים הפלסטיניים בתוך מסגרת כלכלית אחידה עם מדינת ישראל, עלולה פתאום לזרום לתוך הכלכלה המשותפת הזאת כמות עצומה של שטרי ומטבעות לירה פלסטינית, עם השפעות עצומות אותן לא חזה ובהן לא יוכל לשלוט סטנלי פישר, הכלכלן הנודע שכנראה כבר לא יעמוד בראש קרן המטבע הבינלאומית ויצטרך להמשיך להסתפק בבנק ישראל.
ובכל זאת, מה אם כל זה לא יעזור לפלסטינים, ומדינתם תישאר על הנייר שיצא מעצרת האו"ם, ובשטח לא תראה בפועל מדינה ולא חצי מדינה, כיבוש כמנהגו נוהג וחיילים ישראלים עומדים במחסומים בכל הדרכים והמתנחלים במקומם יושבים ונוהגים בדחפורים ובונים ומרחיבים ופורצים לכל הכיוונים? ניצחון אדיר לימין הישראלי וחזון ארץ ישראל השלמה. ניצחון פירוס אדיר.
אם תתגלה ההנהגה הפלסטינית כמי שמכרה הבטחות שווא ותקוות שווא ושוב דבר אין לה מה להציע לבני עמה, המהפכה בעולם הערבי תגיע חיש מהר לרחוב הפלסטיני. הרשות הפלסטינית שלא הצליחה להפוך למדינה תקרוס כמגדל קלפים, ממשלתה והפרלמנט שלה יעלמו כלא היו, ועימם כל התמיכה שעוד נותרה בפתרון של מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל.
הפלסטינים בהמוניהם ינטשו את הדרישה למדינה עצמאית, ובמקומה יעברו לתביעה שכבר היום צוברת תמיכה בקרבם – מדינה אחת מן הים ועד הירדן, מדינה דמוקרטית עם זכות הצבעה לכל. ההתנחלויות יוכלו כולן להישאר במקומן - רק ששכניהן הפלסטינים בשכם וחברון, ג'נין ורמאללה וגם בעזה ורפיח ישלחו גם הם את נציגיהם למשכן הכנסת בבחירות דמוקרטיות למהדרין.
ודווקא אז, כאשר התמיכה בהקמת מדינה דמוקרטית מהים עד הירדן תתפשט ברחבי העולם, עשויה ממשלת ישראל – אחוזת פחד נורא לעתיד המדינה היהודית והרוב היהודי – להציע בדחיפות ובהילות את כל מה שסירבה ודחתה מקודם...
