אזהרה מלפני מאה שנה
לפני מספר ימים מצאתי מתגולל ברחוב ליד ביתי ספר ישן – אוסף כתביו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, סופר ומשורר ופרשן ציוני שנולד בשנת 1865 ומת ב-1921. פעם היה שמו ידוע ומפורסם וכיום כמעט נשכח ואפילו מי שמתגוררים ברחוב ברדיצ'בסקי בתל אביב אינם יודעים בדיוק על שם מי נקרא הרחוב. פתחתי את הדפים המצהיבים ומצאתי מאמר שנכתב לאחר הקונגרס הציוני השביעי, שהתקיים בשנת 1907 בבאזל, ונדמה כאילו זה עתה נכתב. (הדגשות - במקור).
(...) שמענו בירור דברים על דבר התנועה הערבית ובני הערבים. לא קרקע בתולה ארץ-ישראל לפנינו, כי אם קרקע מיושבת על ידי גוי עובד אדמתו ויש גם לו זכויות על אדמתו… הסופר א. חרמוני, יליד ארץ-ישראל, עורר במאמריו על דבר התנועה הערבית ב"השילוח" על אלה הדברים; ועוד יותר מפורש שמענו מפי תושב ארץ-ישראל אחר, המורה יצחק אפשטיין, שגלל בימי הקונגרס הציוני השביעי בבזל את השאלה הרַבּה הזאת לפנינו, שאלת יחס בני-ישראל הבאים להשתקע בארץ-ישראל אל הערבים…
"שאלה נעלמה" קרא לה המרצה. "העובדה, שאפשר היה להסיח את הדעת משאלה יסודית כזו, ושאחר שלושים שנה של עבודה ישובית צריך לדבר עליה כעל חקירה חדשה, עובדה מעציבה זו מוכיחה לו למדי את קלות-הדעת השוררת בתנועתנו".
"מיום שצמחה התנועה הלאומית לא חדלו העסקנים הציונים מלהתעניין בסדרי הארץ ובחוקיה וכו'. על הכל דנינו והתוַכּחנו וכו'; אך דבר אחד שכחנו: שכחנו, כי יש בארץ חמדתנו עם שלם, שנאחז בה זה מאות בשנים, ומעולם לא היה בדעתו לעזבה".
והוא הולך ומתאר לנו את העם החי הזה בתור עם "בעל לב רגש ונפש אוהבת", שקשוּר הוא במולדתו בעבותות חזקים" וש"יש לשער, שהרבה ממנו הם נידחי עמנו ופליטיו, שהתבוללו בעמים בימי הרדיפות והחורבנות", וגם בדמם חלק ממנו. "אם יש איכרים, המרטיבים את שדותיהם בזיעתם, הם הערבים". "בהתפתחותו הגופנית עולה הערבי על כל עמי אירופה".
"כבר הגיעה השעה, אמר הציר הלז, לשרש את הדעה המשובשת, שנתפשטה בקרב הציונים, כי בארץ-ישראל יש אדמה בלתי נעבדת מחוסר ידים וכו'". "אין שדות שוממים, ולהיפך, כל פלח משתדל להוסיף על חלקתו מאדמת הבור הסמוכה לה".
"ובכן, כשאנו באים להיאחז בארץ, הלא מתעוררת מיד השאלה: מה יעשו הפלחים, אשר את שדותיהם נקנה אנחנו? – ואנה יפנה המודח? – אמנם המושבה העברית ממציאה לכזה לפעמים עבודה וכו'; אבל ראשית, הלא אין יכולים להתחייב להספיק לו עבודה בקביעות, ושנית – בזאת נרע לעשות. כי כשתינתן לפלח עבודה במושבה המיוסדת על אדמתו, תינתן לו גם היכולת לבלי היפרד מעל האדמה, שגידלתהוּ וכילכלתוּ מיום היוָלדוֹ, והוא יוסיף להבי עליה גם אחר-כך כעל נחלתו, שנעשקה לפי שעה על ידי זרים"…
הוסיף המרצה לאמור: "נניח כי בארץ אבותינו אין לנו לדאוג לאחרים וכי מוּתר לנו, או אולי גם חובה מוטלת עלינו, לקנות קרקעות מכל הבא בידינו. האומנם יכול אופן-קניה זה להתמיד? האומנם יחרישו המנושלים הללו ויקבלו ברוח קרה מה שנעשה להם? הלא סוף סף יתעוררו להשיב בכוח האגרוף מה ששללו מהם בתוקף הזהב! הלא משפטים ידברו עם הזרים, שנתשו אותם מעל אדמתם. – ומי יודע, אם לא יהיו אז לתובעים ולשופטים גם יחד… והאנשים אמיצי-לב, מזוינים כולם, קַלעים נפלאים, רוכבים מצוינים, קנאים לאומתם וביחוד לדתם. – והעם הזה הלא הוא אך חלק קטן של הגוי הגדול, המחזיק בכל סביבות ארצנו: בסוריה, בארם-נהרים, בערב ובמצרים"…
"ואַל לנו לזלזל בזכויותיו של העם הזה – קרא – וביחוד חלילה לנו להשתמש ברשע עושקי-אחים. אַל לנו לבטוח באפר המכסה את הגחלת: זיק אחד יתמלט – ויהיה לתבערה שלא תכבה". – – –
האם באמת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל בספטמבר 2011, אינו מסוגל לראות מה שראה ותיאר בבהירות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי לפני יותר ממאה שנה?
