עם מי מדברים?
לפני מספר חודשים נחתם הסכם פיוס בין הרשות הפלסטינית השוכנת ברמאללה לבין הנהגת החמאס שבעזה, והוסכם על סיום הסכסוך הממושך ביניהם ועל כוונה להקים ממשלה אחת שתייצג את הפלסטינים כולם ועל הליכה לבחירות חדשות בהן יוכלו התושבים הפלסטינים להביע באופן חופשי את רצונם. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פרסם תגובה זועמת והודיע כי אם יתממש הסכם הפיוס הפלסטיני ותקום ממשלה שם ממשלה הכוללת את ארגון החמאס, מדינת ישראל תנתק מיד כל קשר עם הרשות הפלסטינית ושוב לא תראה בה שותפה למשא ומתן (אם וכאשר יהיה משא ומתן...).
כפי שאנו יודעים היום, כמעט בדיוק באותו זמן חלה פריצת דרך משמעותית במשא ומתן שניהל אותו בנימין נתניהו עם אותו ארגון החמאס, בנושא חילופי שבויים. הצעה חדשה שהועברה מן החמאס אל ממשלת ישראל הראתה מידה משמעותית של התגמשות מצד החמאס, ונסללה הדרך לביצוע העסקה בשבוע שעבר וחזרתו של גלעד שליט לביתו.
משהו מוזר כאן, לא לגמרי עקבי. לא במקרה, במשאל דעת הקהל שנערך בשבוע שעבר הביעו לא פחות מ-79% מן הנשאלים את דעתם כי על ממשלת ישראל להתחיל לנהל משא ומתן גלוי עם החמאס, גם בלי להזדקק למתווכים מצרים או גרמנים. כמובן, תוצאות משאל דעת קהל לא מחייבות את הממשלה. ובכל זאת, מה יגיד נתניהו אם וכאשר תוקם בפועל ממשלה פלסטינית משותפת לפת"ח ולחמאס? "לא ולא, בשום אופן לא, עם אלה לא נדבר לעולם, אנחנו באופן עקרוני לא מדברים עם חמאס?" זה לא ישמע לגמרי אמין.
