איך חגגנו את יום זכויות האדם העולמי
10 בדצמבר 1948. לפני שישים ושלוש שנה התכנסו מדינות העולם בפאריז לאמץ את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אשר קבעה כי לכל יצורי האנוש באשר הם ישנן זכויות שאינן ניתנות לערעור אשר נכתבו וצוינו בפרטי פרטים באמנה הזאת, וכי כל מדינה וכל ממשלה באשר היא מחויבת לשמור עליהן ולקיים אותן. ולזכר האירוע הזה נקבע תאריך ה-10 בדצמבר נקבע ביום זכויות האדם העולמי, מאז ועד היום.
http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm
מדינת ישראל הצעירה, שנוסדה רק כמה חודשים לפני כן, הייתה בין הראשונות לחתום על ההצהרה הזאת, אם כי מעשיה – הן בזמן המלחמה הקשה שליוותה את הקמתה והן בהמשך שנות קיומה – לא תמיד תאמו בדיוק את מה שנאמר באותה הצהרה. למען ההגינות ראוי לציין כי ישראל בהחלט אינה המדינה היחידה שאותה אפשר להאשים בכך. ישראל גם בהחלט אינה המדינה היחידה בה מתרגז ומתרתח השלטון לנוכח מעשיהם של ארגוני זכויות אדם אשר מחטטים וחוקרים וחושפים בפני העולם כולו את הפרות זכויות האדם בידי הממשלה והצבא והמשטרה ושירותי הביטחון של מדינתם.
השנה הזאת, היה מצעד זכויות האדם שהתקיים בתל אביב יותר מאשר עוד אירוע אשר מתקיים כל שנה בתאריך הזה. הייתה זו קריאת תגר אל מול מתקפתם של חברי הכנסת מהימין, שבפיהם הפכו "זכויות האדם" למלה גסה והסנאטור מקארתי לאיש ראוי להערצה אשר "צדק בכל מלה שאמר". בכיכר הבימה ליד שדרות רוטשילד, אותו המקום בו החלו מחאות הצדק החברתי בקיץ האחרון, התכנסו פעילי זכויות האדם באלפיהם - יהודים וערבים וגם מאות מן הפליטים מאפריקה אשר להם מתכוון ראש ממשלת ישראל לבנות בתי כלא חדשים ונרחבים (סליחה, "מתקני שהיה") ולהקדיש לכך 650 מליון שקל מקופת המדינה.
"הימין לא יסתום לנו את הפה!" נאמר בשלטים שנישאו בתהלוכה לאורך רחוב אבן גבירול. היו שם פעילים למען זכויות עובדים, זכויות נשים, זכויות המיעוט הערבי, זכויות הקהילה הגאה, זכויות הפלסטינים בשטחים, וגם פעילים למען הזכות לדיור, לבריאות ולחינוך. גם אנשי עמותת "המשפט למען הזקנה" נראו בקהל, עם הלוגו המיוחד המראה פטיש של שופט נהפך להיות מקל הליכה. לזה אפילו ח"כ אופיר אקוניס לא היה מתנגד (ואולי כן?...)
ובאותה השעה ממש, הפגינו תושבי הכפר נבי סלאח במחאה על כך שמתנחלים מהתנחלות חלמיש השתלטו על המעיין שסיפק מים לכפרם במשך מאות בשנים. בכל יום שישי הם מפגינים, ובכל יום שישי חיילי צה"ל מפזרים אותם. אבל לא בכל יום שישי יש הרוגים. ביום שישי האחרון, לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי, כיוון חייל ישראלי היישר אל ראשו של המפגין מוסטפה תמימי וירה מטווח קרוב ביותר. תמימי נפצע פציעה אנושה ומת למחרת היום בבית החולים.
למחרת היום, כאשר מת מוסטפה תמימי מפצעיו וחיילי צה"ל פתחו בירי גז מדמיע על הפלסטינים והישראלים שצעדו בהלוויתו, נשא פרופסור דן שכטמן מהטכניון נאום חגיגי בשטוקהולם כאשר קיבל את פרס נובל לכימיה מאת מלך שוודיה. בנאום אמר כי חובת המדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות כדי ליצור עולם טוב יותר עבור כולנו, ולפקוח עין על מעשיהם של הפוליטיקאים. והפוליטיקאים שלנו שיבחו את פרופסור שכטמן על נאום יפה ומרשים ועל שהביא הרבה כבוד למדינת ישראל, ופנו לדון בחוק שיאסור על המוסלמים בישראל לקרוא למאמינים לתפילה מעל צריחי המסגדים.
10 בדצמבר 1948. לפני שישים ושלוש שנה התכנסו מדינות העולם בפאריז לאמץ את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אשר קבעה כי לכל יצורי האנוש באשר הם ישנן זכויות שאינן ניתנות לערעור אשר נכתבו וצוינו בפרטי פרטים באמנה הזאת, וכי כל מדינה וכל ממשלה באשר היא מחויבת לשמור עליהן ולקיים אותן. ולזכר האירוע הזה נקבע תאריך ה-10 בדצמבר נקבע ביום זכויות האדם העולמי, מאז ועד היום.
http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm
מדינת ישראל הצעירה, שנוסדה רק כמה חודשים לפני כן, הייתה בין הראשונות לחתום על ההצהרה הזאת, אם כי מעשיה – הן בזמן המלחמה הקשה שליוותה את הקמתה והן בהמשך שנות קיומה – לא תמיד תאמו בדיוק את מה שנאמר באותה הצהרה. למען ההגינות ראוי לציין כי ישראל בהחלט אינה המדינה היחידה שאותה אפשר להאשים בכך. ישראל גם בהחלט אינה המדינה היחידה בה מתרגז ומתרתח השלטון לנוכח מעשיהם של ארגוני זכויות אדם אשר מחטטים וחוקרים וחושפים בפני העולם כולו את הפרות זכויות האדם בידי הממשלה והצבא והמשטרה ושירותי הביטחון של מדינתם.
השנה הזאת, היה מצעד זכויות האדם שהתקיים בתל אביב יותר מאשר עוד אירוע אשר מתקיים כל שנה בתאריך הזה. הייתה זו קריאת תגר אל מול מתקפתם של חברי הכנסת מהימין, שבפיהם הפכו "זכויות האדם" למלה גסה והסנאטור מקארתי לאיש ראוי להערצה אשר "צדק בכל מלה שאמר". בכיכר הבימה ליד שדרות רוטשילד, אותו המקום בו החלו מחאות הצדק החברתי בקיץ האחרון, התכנסו פעילי זכויות האדם באלפיהם - יהודים וערבים וגם מאות מן הפליטים מאפריקה אשר להם מתכוון ראש ממשלת ישראל לבנות בתי כלא חדשים ונרחבים (סליחה, "מתקני שהיה") ולהקדיש לכך 650 מליון שקל מקופת המדינה.
"הימין לא יסתום לנו את הפה!" נאמר בשלטים שנישאו בתהלוכה לאורך רחוב אבן גבירול. היו שם פעילים למען זכויות עובדים, זכויות נשים, זכויות המיעוט הערבי, זכויות הקהילה הגאה, זכויות הפלסטינים בשטחים, וגם פעילים למען הזכות לדיור, לבריאות ולחינוך. גם אנשי עמותת "המשפט למען הזקנה" נראו בקהל, עם הלוגו המיוחד המראה פטיש של שופט נהפך להיות מקל הליכה. לזה אפילו ח"כ אופיר אקוניס לא היה מתנגד (ואולי כן?...)
ובאותה השעה ממש, הפגינו תושבי הכפר נבי סלאח במחאה על כך שמתנחלים מהתנחלות חלמיש השתלטו על המעיין שסיפק מים לכפרם במשך מאות בשנים. בכל יום שישי הם מפגינים, ובכל יום שישי חיילי צה"ל מפזרים אותם. אבל לא בכל יום שישי יש הרוגים. ביום שישי האחרון, לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי, כיוון חייל ישראלי היישר אל ראשו של המפגין מוסטפה תמימי וירה מטווח קרוב ביותר. תמימי נפצע פציעה אנושה ומת למחרת היום בבית החולים.
למחרת היום, כאשר מת מוסטפה תמימי מפצעיו וחיילי צה"ל פתחו בירי גז מדמיע על הפלסטינים והישראלים שצעדו בהלוויתו, נשא פרופסור דן שכטמן מהטכניון נאום חגיגי בשטוקהולם כאשר קיבל את פרס נובל לכימיה מאת מלך שוודיה. בנאום אמר כי חובת המדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות כדי ליצור עולם טוב יותר עבור כולנו, ולפקוח עין על מעשיהם של הפוליטיקאים. והפוליטיקאים שלנו שיבחו את פרופסור שכטמן על נאום יפה ומרשים ועל שהביא הרבה כבוד למדינת ישראל, ופנו לדון בחוק שיאסור על המוסלמים בישראל לקרוא למאמינים לתפילה מעל צריחי המסגדים.
