החושך
בשבוע שעבר התייחס אורי אליצור, ממייסדי ומנהיגי תנועת המתנחלים "גוש אמונים" (ולשעבר ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר) אל שיר החנוכה הידוע הזה, במאמרו במהדורה השבועית של "מקור ראשון".
"באנו חושך לגרש, והגננת הצעידה אותנו בסך, והיינו בני ארבע והיינו מכבים וגם חלוצים ודגלנו כחול לבן ונלחמנו ביוונים וגם בערבים" כותב אליצור, שהיה בן ארבע בערך בשנת 1950. "קלטנו את האמונה של הגננת ויתר המבוגרים שאנחנו בני האור ומבשרי הקדמה. באותם ימים, גם פה וגם בעולם הרחב, הציונות והלאומיות התחברו חיבור טבעי עם הנאורות והקדמה ויחד גירשו את החושך הערבי והקימו את מדינת ישראל".
ואולם, מתלונן אליצור, הימים הטובים ההם חלפו לבלי שוב. "מאז, האור והחושך החליפו צד. מי שנושא היום בהתלהבות את דגל הלאומיות היהודית ונלחם בערבים ומיישב את ארץ ישראל לא נחשב בעיני המחנה הנאור כמגרש חושך אלא מביא חושך. ולהפך, מי שתומך בערבים ונלחם נגד הציונות משוכנע שהוא זה שמגרש את החושך ומביא אור".
אז מה הוא מציע לעשות בעניין? לעשות שלום עם הפלסטינים? לשנות בצורה מהותית את התנהגותה של מדינת ישראל בפועל ואת הדיווחים הלא-סימפטיים היוצאים מכאן לכל רחבי העולם? לא כדאי להגזים. אורי אליצור חי בהתנחלות עופרה שבלב הגדה המערבית ובהחלט אין לו שום כוונה לראותה נהפכת חלק ממדינת פלסטין. יש לו פתרון פשוט יותר – בבגרותו הוא הבין שבעצם "הדימוי ההוא של גירוש החושך היה קצת נלהב מדי ומתלהם". בעצם זה לא כל כך מתאים למסורת היהודית, מסורת חנוכה מתייחסת לנרות קטנים וצנועים שבכלל לא אמורים לגרש את החושך.
ובקיצור: מה פתאום לגרש את החושך? אם הנאורים בארץ ובעולם יוצאים נגד המתנחלים וההתנחלויות, יאמצו המתנחלים את החושך אל חיקם, וילך העולם לכל הרוחות. (זה די מתאים לחוקים שהם וחבריהם מציעים בכנסת חדשות לבקרים...)
במקרה, בדיוק יומיים לאחר שפורסם המאמר הזה, שידרו חדשות ערוץ 2 כתבה גדולה על אנשים שמודאגים מאד מהתדרדרות מעמדה ותדמיתה של ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית, שם מציינים מדי שנה את "שבוע האפרטהייד הישראלי" ודוברים של ממשלת ישראל נתקלים במטר של קריאות ביניים עוינות. "מן האוניברסיטאות בארצות הברית יצא הדור הבא של המנהיגים, הנשיאים והסנאטורים של העשורים הבאים. אם לא נצליח לשנות את האווירה שם, עתידה של ישראל נמצא בסכנה" אמרה אחת מן המארגנות.
אז מה האנשים הטובים האלה מציעים לעשות? לשנות את המדיניות? לשנות את פניה של ישראל? להחליף את הממשלה? שוב, לא כדאי להגזים. נמצאה עצה – לכנס את הסטודנטים הישראלים הלומדים באוניברסיטאות האמריקאיות ולצייד אותם בנימוקים טובים להסביר למה בכל זאת אנחנו הבחורים הטובים בסיפור הזה. למשל, לתאר את זוועות פיגועי ההתאבדות שביצעו פלסטינים בישראל, וגם להסביר שישראל תופסת בסך הכל 0.8% משטחו הכולל של המזרח התיכון.
האם זה יספיק בכדי לשכנע את הסטודנטים באוניברסיטאות שברחבי ארצות הברית, שדי לפלסטינים ב-0.0% משטחו של המזרח התיכון? זה כבר לגמרי לא בטוח.
ועוד צירוף מקרים (האם זה ממש צירוף מקרים?). ב-26 בדצמבר, אותו יום בו שודרה בהרחבה הידיעה הזאת בחדשות ערוץ 2, מת אדהם בארוד בבית החולים לילדים רנטיסי בעיר עזה.
אדהם בארוד היה בן שבעה חודשים כאשר הסתיימו חייו. מרגע לידתו סבל מבעיות כליה קשות, המחייבות טיפול מיוחד שאינו זמין בעזה. לפני ארבעה חודשים, הוא נשלח לבית חולים ישראלי, שם נותח וחזר לעזה במצב הרבה יותר טוב. אבל בסוף נובמבר חלה הידרדרות חדשה במצבו בשל זיהום בקטטר שהוכנס בניתוח הקודם.
ב-1 בדצמבר הוגשה בקשה רשמית דחופה לרשויות הישראליות לאפשר לאדהם בארוד לקבל טיפול נוסף. הבקשה נתקעה היכן שהוא בגלגלי הבירוקרטיה. במשך שלושה שבועות, הקצינים והפקידים האחראים לנושאים כאלה לא הצליחו להגיע להחלטה האם אדהם בארוד מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל. עכשיו, הם פטורים מהמשך ההתחבטות בנושא הזה.
הסיפור הזה הגיע אלי מהמשרד העזתי של ארגון הצדקה הבריטי אוקספם. חיפשתי לשווא אזכור שלו בתקשורת הישראלית. כמובן, היו חדשות אחרות על עזה, חדשות חשובות הרבה הרבה יותר: על המטוסים שיצאו לבצע את החיסול של אלה שהוגדרו כמחבלים מסוכנים, ועל ירי התגובה של כמה טילים בידי הפלסטינים, ועל הפצצות חיל האויר כתגובה לתגובה, ועל אלופים בצה"ל המדברים על מבצע מלחמה גדול חדש בעזה, בשילוב או בלי שילוב עם המלחמה הגדולה נגד איראן. זה הכרחי כדי לשקם את ההרתעה של ישראל, אשר נשחקה קצת. אבל לא השבוע. עדיין לא.
ואכן, הבוקר היה ברדיו פריט חדשות קטן ונחמד שהראה כמה טובים אנחנו. חקלאים מעזה המוכנים לבוא לאולם שהוכן במיוחד ליד מעבר ארז (דרכו הם לא מורשים לעבור) יוכלו להשתתף בקורס הדרכה על השימוש התקין בחומרי הדברה ודשנים, אשר יועבר בידי מדריכים ישראליים נאורים עד מאד.
אז מי אומר שאנחנו כבר לא בני אור ומבשרי הקדמה בחשכת המזרח התיכון?
באנו חושך לגרש
בידינו אור ואש
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן
סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!
בשבוע שעבר התייחס אורי אליצור, ממייסדי ומנהיגי תנועת המתנחלים "גוש אמונים" (ולשעבר ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר) אל שיר החנוכה הידוע הזה, במאמרו במהדורה השבועית של "מקור ראשון".
"באנו חושך לגרש, והגננת הצעידה אותנו בסך, והיינו בני ארבע והיינו מכבים וגם חלוצים ודגלנו כחול לבן ונלחמנו ביוונים וגם בערבים" כותב אליצור, שהיה בן ארבע בערך בשנת 1950. "קלטנו את האמונה של הגננת ויתר המבוגרים שאנחנו בני האור ומבשרי הקדמה. באותם ימים, גם פה וגם בעולם הרחב, הציונות והלאומיות התחברו חיבור טבעי עם הנאורות והקדמה ויחד גירשו את החושך הערבי והקימו את מדינת ישראל".
ואולם, מתלונן אליצור, הימים הטובים ההם חלפו לבלי שוב. "מאז, האור והחושך החליפו צד. מי שנושא היום בהתלהבות את דגל הלאומיות היהודית ונלחם בערבים ומיישב את ארץ ישראל לא נחשב בעיני המחנה הנאור כמגרש חושך אלא מביא חושך. ולהפך, מי שתומך בערבים ונלחם נגד הציונות משוכנע שהוא זה שמגרש את החושך ומביא אור".
אז מה הוא מציע לעשות בעניין? לעשות שלום עם הפלסטינים? לשנות בצורה מהותית את התנהגותה של מדינת ישראל בפועל ואת הדיווחים הלא-סימפטיים היוצאים מכאן לכל רחבי העולם? לא כדאי להגזים. אורי אליצור חי בהתנחלות עופרה שבלב הגדה המערבית ובהחלט אין לו שום כוונה לראותה נהפכת חלק ממדינת פלסטין. יש לו פתרון פשוט יותר – בבגרותו הוא הבין שבעצם "הדימוי ההוא של גירוש החושך היה קצת נלהב מדי ומתלהם". בעצם זה לא כל כך מתאים למסורת היהודית, מסורת חנוכה מתייחסת לנרות קטנים וצנועים שבכלל לא אמורים לגרש את החושך.
ובקיצור: מה פתאום לגרש את החושך? אם הנאורים בארץ ובעולם יוצאים נגד המתנחלים וההתנחלויות, יאמצו המתנחלים את החושך אל חיקם, וילך העולם לכל הרוחות. (זה די מתאים לחוקים שהם וחבריהם מציעים בכנסת חדשות לבקרים...)
במקרה, בדיוק יומיים לאחר שפורסם המאמר הזה, שידרו חדשות ערוץ 2 כתבה גדולה על אנשים שמודאגים מאד מהתדרדרות מעמדה ותדמיתה של ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית, שם מציינים מדי שנה את "שבוע האפרטהייד הישראלי" ודוברים של ממשלת ישראל נתקלים במטר של קריאות ביניים עוינות. "מן האוניברסיטאות בארצות הברית יצא הדור הבא של המנהיגים, הנשיאים והסנאטורים של העשורים הבאים. אם לא נצליח לשנות את האווירה שם, עתידה של ישראל נמצא בסכנה" אמרה אחת מן המארגנות.
אז מה האנשים הטובים האלה מציעים לעשות? לשנות את המדיניות? לשנות את פניה של ישראל? להחליף את הממשלה? שוב, לא כדאי להגזים. נמצאה עצה – לכנס את הסטודנטים הישראלים הלומדים באוניברסיטאות האמריקאיות ולצייד אותם בנימוקים טובים להסביר למה בכל זאת אנחנו הבחורים הטובים בסיפור הזה. למשל, לתאר את זוועות פיגועי ההתאבדות שביצעו פלסטינים בישראל, וגם להסביר שישראל תופסת בסך הכל 0.8% משטחו הכולל של המזרח התיכון.
האם זה יספיק בכדי לשכנע את הסטודנטים באוניברסיטאות שברחבי ארצות הברית, שדי לפלסטינים ב-0.0% משטחו של המזרח התיכון? זה כבר לגמרי לא בטוח.
ועוד צירוף מקרים (האם זה ממש צירוף מקרים?). ב-26 בדצמבר, אותו יום בו שודרה בהרחבה הידיעה הזאת בחדשות ערוץ 2, מת אדהם בארוד בבית החולים לילדים רנטיסי בעיר עזה.
אדהם בארוד היה בן שבעה חודשים כאשר הסתיימו חייו. מרגע לידתו סבל מבעיות כליה קשות, המחייבות טיפול מיוחד שאינו זמין בעזה. לפני ארבעה חודשים, הוא נשלח לבית חולים ישראלי, שם נותח וחזר לעזה במצב הרבה יותר טוב. אבל בסוף נובמבר חלה הידרדרות חדשה במצבו בשל זיהום בקטטר שהוכנס בניתוח הקודם.
ב-1 בדצמבר הוגשה בקשה רשמית דחופה לרשויות הישראליות לאפשר לאדהם בארוד לקבל טיפול נוסף. הבקשה נתקעה היכן שהוא בגלגלי הבירוקרטיה. במשך שלושה שבועות, הקצינים והפקידים האחראים לנושאים כאלה לא הצליחו להגיע להחלטה האם אדהם בארוד מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל. עכשיו, הם פטורים מהמשך ההתחבטות בנושא הזה.
הסיפור הזה הגיע אלי מהמשרד העזתי של ארגון הצדקה הבריטי אוקספם. חיפשתי לשווא אזכור שלו בתקשורת הישראלית. כמובן, היו חדשות אחרות על עזה, חדשות חשובות הרבה הרבה יותר: על המטוסים שיצאו לבצע את החיסול של אלה שהוגדרו כמחבלים מסוכנים, ועל ירי התגובה של כמה טילים בידי הפלסטינים, ועל הפצצות חיל האויר כתגובה לתגובה, ועל אלופים בצה"ל המדברים על מבצע מלחמה גדול חדש בעזה, בשילוב או בלי שילוב עם המלחמה הגדולה נגד איראן. זה הכרחי כדי לשקם את ההרתעה של ישראל, אשר נשחקה קצת. אבל לא השבוע. עדיין לא.
ואכן, הבוקר היה ברדיו פריט חדשות קטן ונחמד שהראה כמה טובים אנחנו. חקלאים מעזה המוכנים לבוא לאולם שהוכן במיוחד ליד מעבר ארז (דרכו הם לא מורשים לעבור) יוכלו להשתתף בקורס הדרכה על השימוש התקין בחומרי הדברה ודשנים, אשר יועבר בידי מדריכים ישראליים נאורים עד מאד.
אז מי אומר שאנחנו כבר לא בני אור ומבשרי הקדמה בחשכת המזרח התיכון?
