קק"ל מפסידה בקרב על שמה הטוב
העיתונאי החוקר אורי בלאו מתמחה בהשגת מסמכים שאינם מיועדים לפרסום. כרגע הוא מחכה להחלטת פרקליטות המדינה לגבי המסמכים בנושא חיסולים והוצאות להורג בלי משפט, אשר פרסומם הביך מאד את פיקוד צה"ל. כידוע, החיילת לשעבר ענת קם כבר החלה לרצות ארבע וחצי שנות מאסר על כך שהדליפה אותם לעיתונאי הזה. האם גם העיתונאי צריך לעמוד לדין על מה שהוא רואה כמילוי חובתו המקצועית והמוסרית? שאלה קשה ומסובכת, שבה עדיין מתחבטים ראשי הפרקליטות. בינתיים, בלאו לא יושב בטל.
במוסף "הארץ" בסוף השבוע האחרון פרסם אורי בלאו פרוטוקולים של הארגון הידוע בשמו הקרן הקיימת לישראל - מסמכים פנימיים בהחלט, שיש בהם כמה וכמה דברים מעניינים.
"יהודי רכש דירה בכרמיאל, על קרקע של קק"ל. לא הייתה לו בעיה.עברו עשרים שנה ומוחמד שגר בדיר אל אסד בא לקנות דירה. היהודי מוכר לו את הקרקע טבין ותקילין. הוא בא למנהל מקרקעי ישראל, אומר 'אני מוחמד, אני מבקש שתרשמו את הדירה על שמי בטאבו'. אומרים לו "חכה, אתה ערבי, אי אפשר כי כתוב שקק"ל לא מוכרת לערבים וגם לא מחכירה לערבים'."
בימינו אלה, זה לא נשמע ממש טוב. אפי שטנצלר, איש מפלגת העבודה, יו"ר הקרן הקיימת ולשעבר ראש עירית גבעתיים, בהחלט לא התכוון שהמלים הכנות שאמר לפרוטוקול יתנוססו בעיתון לעיני הציבור בארץ ובעולם. אכן, היו לקרן הקיימת לישראל ימים טובים ויפים יותר, ימים בהם לא היה צורך להסתיר את מטרותיה ולהתבייש בהן. כאשר נוסדה הקק"ל לפי החלטת הקונגרס הציוני בשנת 1901, וגם במשך שנים רבות אחר כך, לא נראתה בעיה מיוחדת להודיע ברבים שזהו גוף שמטרת קיומו לרכוש קרקעות שנועדו ליהודים וליהודים בלבד. במשך כל המאה העשרים נשא תמיד ראש ממשלת בריטניה בתואר פטרון כבוד של הקרן הקיימת לישראל (ראש הממשלה הנוכחי כבר ויתר על הכבוד הזה).
בשנות השלטון העותמני והבריטי רכשה הקרן הקיימת דונם אחר דונם, בעזרת תרומות של כל מיני מליונרים וגם מן הפרוטות ששלשלו ילדים יהודים בכל רחבי העולם אל הקופסאות הכחולות של הקרן הקיימת שהוצבו בבית ספרם. (בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו" המתרחש בניו יורק בשנות הארבעים של המאה שעברה מופיע ילד יהודי השובר את אחת הקופסאות האלה ומשלשל את הכסף לכיסו האישי, כנראה שיש בזה יסוד אוטוביוגרפי...)
עד שנת 1948 הצליחה הקרן הקיימת להשיג שליטה על כארבעה אחוז משטחה של פלסטינה-א"י המנדטורית. בשנת 1949 העניקה לה ממשלת ישראל עוד תשעה אחוז מן השטח, אדמות שהוגדרו אז "אדמות נטושות" ואשר בעליהן הקודמים מצאו עצמם במחנות פליטים מצידו השני של הגבול. על שפע הנדל"ן הזה כבר לא נדרשה הקרן הקיימת לשלם שום דבר, אפילו לא פרוטה אחת מתוך הפרוטות ששלשלו הילדים אל הקופסאות הכחולות המפורסמות. ועל כל שלושה עשר האחוז משטחה של מדינת ישראל שהפכו לאדמות הקק"ל חלו – וחלות עד היום –תקנות הקק"ל לפיהן האדמה לא תושכר ולא תוחכר ולא תינתן במתנה למי שאינו יהודי. (לפי התקנות, אפילו לעבוד כשכיר על אדמות הקק"ל אסור על מי שאינו יהודי, אם כי את הסעיף הזה הקק"ל כבר מזמן אינה מנסה לאכוף - אחרת הייתה החקלאות בישראל מתמוטטת...)
וכך המצב עד היום. לפי החוק שחוקקה כנסת ישראל הועבר ניהול אדמות הקק"ל אל מנהל מקרקעי ישראל והוא מחויב על פי חוק לנהל אותן על פי תקנות הקרן הקיימת האמורות לעיל. אבל בשנים האחרונות העסק מתחיל לחרוק, והיו עתירות חוזרות ונשנות לבג"צ, ובית המשפט העליון לתחוב את אפו לענייני הקק"ל ולהתעניין ולחקור ולהוציא פסקי דין שעל פיהם, כמה מוזר, אפליה של אזרחים ערבים היא בלתי חוקית במדינה דמוקרטית. בכנסת הקודמת כבר הייתה יוזמת חקיקה של ח"כים מהימין לקבוע שזה כן חוקי, אבל היא נתקעה (אולי עכשיו היא תחזור...) ומנהל מקרקעי ישראל מצא כל מיני דרכים עוקפות ומתחמקות למקרים שבהם מבקשים ערבים לקנות או לשכור אדמה שרשומה כאדמת קק"ל, אבל הם נעשים יותר ויותר מסורבלים. ובינתיים במדינות דמוקרטיות בעולם – בבריטניה ובאוסטרליה וגם בארצות הברית – מתרבות הקריאות של ארגונים החוקרים ושואלים מדוע ולמה זכאית הקרן הקיימת להיות רשומה בארצותיהם כארגון צדקה הפטור ממס.
ובתוך כל זה נפל על הקרן הקיימת מבול של פרסומים בלתי מחמיאים ברחבי העולם מן הכפר הבדואי אלעראקיב בנגב, הכפר שממשלת ישראל מתנגדת בתוקף להמשך קיומו ומפעילה את מירב עוצמתה כדי להחריב אותו שוב ושוב (כי התושבים מקימים אותו כל פעם מחדש). ובתוך זה פורסמו תמונות רבות של דחפורי הקרן הקיימת המיישרים את הקרקע כהכנה לנטיעת יער קק"ל על חורבות הכפר במטרה לקבוע שם עובדה בלתי הפיכה.
גם על כך אפשר לקרוא דברים מעניינים מפיו של שטנצלר בפרוטוקולים שפרסם עכשיו אורי בלאו: "אנחנו למדנו מהניסיון שלנו בשנים האחרונות, שבמקום שיש עץ נטוע אין אפשרות כמעט להשתלט על הקרקע... זהו שטח שאנחנו תופסים אותו על מנת שאחרים, לא יהודים ולא לא יהודים, יתפסו אותו, ולא בדואים ולא אף אחד אחר"."אנחנו משחקים בבתי משפט, דמוקרטיה. תיסעו לסיני ותראו איך המצרים השתלטו על הבדואים. שם אין דמוקרטיה". חבר הדירקטוריון של הקק"ל יצחק קריצ'בסקי העלה רעיון אחר כיצד להתמודד עם הבעיה.
והיו חברים אחרים בדירקטוריון של הקק"ל שהעלו חששות לנוכח מסע הפרסומים בעולם. חבר הדירקטוריון אלון טל, אמר שהפרשה היא "כישלון הסברתי קשה מאוד של קרן קיימת לישראל... התמונות של יערני קרן קיימת לישראל ועוד תמונות שהופצו של טרקטורים שמפנים בניינים הם מה שתופסים, וקרן קיימת לישראל נראית שותפה לדבר עבירה. הנציגים שלנו בחו"ל לא ידעו לענות לטענות והם הפסידו את המאבק על שמנו הטוב באוסטרליה, בארצות הברית וכו' ".
חברת הדירקטוריון אור קרסין היתה נחרצת אף ממנו. "אני אגיד את דעותי גם אם זה יישמע כמו דון קישוט", אמרה והסבירה שתחושתה לא נוחה מכך "שמציבים אנשים מול עצים... להעמיד עצים במעמד של מלחמה אל מול אוכלוסייה ישראלית, אזרחי מדינת ישראל, זה דבר מאוד קשה, ומאוד קשה לראות את התמונות האלה ולשמוע את הקולות האלה".
היו"ר שטנצלר הביע שביעות רצון מכך שלפחות הפרסומים השליליים התרחשו בעיקר בחו"ל. "אני חייב להודות לדוברות, לתקשורת, למשרד יחסי הציבור שלנו, שעושים את הכל כדי שהנושא הזה בארץ לא יתפתח בתקשורת... בתקשורת הישראלית אין לזה הד, אוי ואבוי אם היה לזה הד". באמת אוי ואבוי, עכשיו כבר מתחיל להיות לזה הד גם בישראל.
בתגובה שמסרה הקק"ל לאורי בלאו נאמר כי "הכתבה נשענת על אסופה של חצאי מסמכים ואמיתות" וכי "התקשורת בישראל נוהגת באחריות ורואה ויודעת כי לא ניטע בשטח האמור ולו עץ אחד בלבד". אכן, בינתיים לא נטעה הקק"ל עצים בשטח אל עראקיב ולא מימשה את הכוונה לקבוע עובדות בשטח נגד התושבים הבדואים. ואולי בזכות המאבק התקשורתי היא גם בכלל לא תעשה זאת...
ומענין לענין באותו ענין: מאז 1967 מקיימת הקרן הקיימת מאמץ לתפוס שליטה באדמות ונכסים פלסטיניים, והיא אינה בוחלת באמצעים להשגת המטרה הזאת. למשל, במשך שנים רבות ניהלה הקק"ל מאבק במטרה לסלק את בני משפחת סוטרין מביתם שבכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. רשויות המדינה הכריזו על הבית בו גרים בני המשפחה כעל "נכסי נפקדים" ולכן הועברה הבעלות עליו לידי "האפוטרופוס על נכסי נפקדים", אשר העביר את הבעלות לידי הקרן הקיימת, שעמדה לסלק את הפלסטינים מהבית ולהעביר אותו לידי עמותת המתנחלים "אלעד" אשר כבר השתלטה בדרכים דומות על הרבה מבנים ואדמות פלסטיניות בסילוואן. בשבוע שעבר עמדו 12 בני משפחת סוטרין להיות מושלכים מביתם לפי צו בית משפט שהוציאה הקרן הקיימת.
אילו לא פורסם הסיפור בתקשורת הישראלית והבינלאומית, כבר היו המתנחלים יושבים עכשיו בבית. אבל הפרסום גרם לקרן הקיימת הרבה מבוכה וכאב ראש, וארגון הרבנים לזכויות האדם יזם מסע מכתבי מחאה אל מנהלי הקק"ל בישראל וגם אל חבריהם בארצות הברית שעשויים להיות פתוחים יותר לטיעונים כאלה. הקק"ל ניסתה לטעון שזה לא היא אלא המתנחלים אשר דרשו את גירוש המשפחה. אבל התברר שבהחלט שהפניה לבית המשפט להוציא את צו הפינוי הוגשה על ידי עורכי הדין בשם הקק"ל (מה שנכון, אותם עורכי דין במקרה מייצגים גם את המתנחלים). בסופו של דבר, הודיעה הקק"ל כי (לפחות בינתיים) לא יצא הצו הזה אל הפועל...
באתר האינטרנט הבנוי היטב של הקרן הקיימת לישראל, כל זה לא מוזכר. אין אף מלה על אל-עראקיב וגם לא על סילוואן. בכלל לא מזכירים שם ערבים. יש כמה מלים כלליות על כך שהקק"ל פועלת "בשם העם היהודי ולמענו, כנאמן העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל". אבל בעיקר מסבירה הקרן הקיימת לגולשי האינטרנט כי היא ארגון אקולוגי וסביבתי, ארגון ירוק למופת:
"קק"ל אחראית ל- 1,500,000 דונם יער וחורש טבעי ברחבי ישראל. בשטח זה קק"ל נטעה למעלה מ-240 מיליון עצים על פני כ-920,000 דונם. בעידן של תופעת ההתחממות הגלובלית, נטיעת עצים מקבעת את גז החממה העיקרי, דו תחמוצת הפחמן, ולכן תורמת להקטנת ההתחממות העולמית. קק"ל מפתחת יערות קהילתיים ופארקים ביוספריים המשלבים ומאזנים בין השימוש של הקהילה הגרה סביב היערות והשטחים הפתוחים לבין השמירה על הטבע והסביבה. אנשי קק"ל ערוכים בכל עת למניעת שריפות יער וחורש ומשתמשים בציוד כיבוי אש מתקדם ובמגדלי תצפית אש. קק"ל מבצעת מחקרים מתקדמים במסגרת תהליך שיקום השטחים שנשרפו. קק"ל פועלת לטהר ולשקם את מעיינות ונחלי ישראל ולפתח את האפשרויות הגלומות בהם כמשאב טבע ונוף עבור הציבור. קק"ל מונעת סחף ותהליכי מידבור באמצעות שיקום נזקי שיטפונות והסדרת ניקוז. קק"ל שותפה יחד עם גופים בינלאומיים בניסיון למצוא פתרון לבעיות ייעור עולמיות, בניהול אגני ניקוז, בהורדת רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה ובניהול אזורים צחיחים למחצה. קק"ל מבצעת ותומכת במפעלי מחקר ופיתוח בעלי השלכות בינלאומיות, וחולקת את הידע הנצבר עם שאר מדינות העולם."
http://www.kkl.org.il/kkl
וכך עוד ועוד על מפעלה האקולוגי והסביבתי האדיר של הקרן הקיימת.
http://www.kkl.org.il/kkl
וכך עוד ועוד על מפעלה האקולוגי והסביבתי האדיר של הקרן הקיימת.
אכן, פעילות ברוכה וראויה לכל שבח. רצוי בהחלט שתהיה במדינת ישראל רשות שתעסוק בפעולות סביבתיות שכאלה. אבל למה, בעצם, זה צריך להיות ארגון המיוחד אך ורק ליהודים? האם שמירת הסביבה אינה עניין לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע, ולאום?
