על מתנחלים משתוללים, חיילים משותקים וערוץ טלויזיה מאוים
"דין מפרי הסדר בחטיבת אפרים כדין מפרי הסדר בהפגנות הגדר בבילעין" אמר אתמול ראש הממשלה. לגמרי במקרה, ממש באותו זמן שודר בערוץ התעודה בטלויזיה סרט על פעולתם של "האנרכיסטים נגד הגדר" בכפרים כמו בילעין וניעלין ולאחרונה גם נבי סלאח. אילו היה ראש הממשלה פותח את מכשיר הטלוויזיה בלשכתו, היה יכול לראות חיילים פותחים במטח כבד של גז מדמיע כאשר רק מתקרבים המפגינים למרחק של עשרות מטרים מהם, גם אם לא נזרקה אפילו אבן אחת. הוא יכול היה לראות כיצד נורה הפעיל מתן כהן מטווח קצר ואיבד את אחת מעיניו. (בדיוק היה שם צלם שתיעד בזמן אמיתי את העין השותתת דם). וביומן של ערוץ 10 הערב הוצגו תמונות מהריגתו של מוסטפה תמימי בנבי סלאח בשבוע שעבר וגם הריגתו של בסאם אל תמימי בבילעין לפני שנה, שניהם מירי בכינון ישיר של חיילי צה"ל (בינתיים ערוץ 10 עדיין משדר, אם כי כידוע הוא בסכנת סגירה בעוד כחודש…)
דובר פיקוד המרכז תהה: "מה חשב לעצמו מוסטפה תמימי כשרץ אחרי ג'יפ נוסע וזרק אבנים?" באמת, מה הוא חשב? עכשיו קצת מאוחר לשאול אותו. ומה חשבו לעצמם צעירי המתנחלים כאשר ארבעה ימים אחר כך הם פתחו את דלת שכזאת של ג'יפ צבאי, שבו נסע מפקד חטיבה בצה"ל, והיכו בראשו באבן? האם חששו שגם להם יקרה מה שקרה למוסטפה תמימי? אם כך חששו, זה בהחלט היה חשש שווא. עובדה, איש מהחיילים הרבים שהיו בשטח לא חסם אותם ולא מנע מהם להכות באבן בראשו של מפקדם, ולקינוח לקלל אותו ולקרוא לו נאצי ולפנות בשלווה לדרכם.
ואחר כך נכנסו המתנחלים הצעירים בהמוניהם דרך השער הראשי אל מפקדת חטיבת אפרים, מבלי שהש.ג. ימנע זאת מהם. (אם במשהו אפשר בהחלט להאשים את הש.ג., הרי זה כאשר הוא לא שומר על שער המחנה…) והם נכנסו למחנה בגלוי ובמצח נחושה, וחיבלו בכלי רכב צבאיים וחתכו צמיגים בגלוי ולנגד עיניהם של עשרות חיילים המתבוננים במחזה, ובסיום פעולתם יצאו בחזרה דרך אותו השער הפתוח עם אותו הש.ג. המקשט אותו וחזרו שמחים וטובי לב לבתיהם בהתנחלויות.
אז מה היו צריכים החיילים לעשות? לפתוח באש? עם כל הכבוד לח"כ בן אליעזר, זה היה אולי מוגזם ולא דרוש. בהחלט די היה בהכרזה "כולכם עצורים", בהעברת כל החבורה לתא המעצר הקרוב ביותר ופניה למחרת בבוקר לבית המשפט בבקשה להארכת מעצרם בחשדות כבדים של בריונות, תקיפה חמורה של חיילים וקצינים והשחתת רכוש צה"ל.
ואם זה כל כך פשוט, איך זה שכל זה בכלל לא עלה על דעתו של אף חייל ואף קצין שם בשטח? כנראה מפני שכבר עשרות שנים הובהר היטב לחיילים היוצאים לשטחים הכבושים שתפקידם ותפקודם הוא לסייע למתנחלים ולגונן עליהם בכל מצב ובכל תנאי ובכל מחיר. כאשר מתנחלים משתלטים על שטח ומקימים בו מאחז התנחלותי חדש, ההוראה לחיילים ברורה: קודם כל להיערך להגן על המתנחלים (כולל, ובמיוחד, להגן עליהם מפני זעמם של בעלי הקרקע הפלסטינים), ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק אם נוכחותם בשטח חוקית. ובכל מקום שיש עימות בין מתנחלים לפלסטינים, אין שאלה שתפקיד החיילים הוא קודם כל לעזור בכל כוחם למתנחלים ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק מה קרה ולמה ומי אחראי ומי אשם.
בעצם, כל זה התחיל כבר ב-1967. כבר כאשר הרב לוינגר וחבורתו התמקמו בחברון בפעם הראשונה וקבעו שם עובדות, והמושל הצבאי לפי מיטב שיפוטו המקצועי רצה לפנות אותם מחשש להתלקחות מסוכנת, והדרג הפוליטי (ממשלה של מפלגת העבודה דאז...) הבהיר לו הבהר היטב שיש שיקולים שעומדים מעל שיפוטו המקצועי של קצין. ומאז ועד היום הועבר והובהר הלקח הזה והמסר הזה לדורות רבים של חיילים וקצינים (שלא לדבר על כך שיותר ויותר מן החיילים והקצינים נמנים בעצמם על המתנחלים וחבריהם הדתיים לאומיים, ופחות ופחות אנשים מחלקים אחרים בחברה הישראלית מתלהבים לשרת במקומות האלה ובצבא הזה...)
ואתמול בערב נשא ראש הממשלה נאום מרהיב במרכז הליכוד והבטיח שכל זה ישתנה מהיום והלאה, ומעתה והלאה ינקטו אמצעים קשים וחמורים נגד כל מי שיעשה מעשים כאלה. האם זה רציני? האמת שאין צורך באמצעים מאד דרמטיים. מספיק להעביר מסר בשרשרת הפיקוד הרגילה של הצבא, ולהבהיר לחיילים שבמצבים כאלה חובתם לעצור את המתנחלים – כן, גם מתנחלים!
אז מה באמת יקרה בפעם הבאה שאנשי נוער הגבעות ותג המחיר יחליטו להשתולל? ככל הנראה, לא נצטרך לחכות הרבה כדי לדעת את התשובה.
