"מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר"
יהודה הלוי היה מן הדמויות הבולטות בהיסטוריה היהודית, רב ופילוסוף ומשורר ורופא שחי לפני יותר מתשע מאות שנה בספרד הנוצרית ובספרד המוסלמית ובסוף חייו במצרים. איש שחי בימים של מלחמות קשות ואכזריות בין נוצרים ומוסלמים בהן נמצאו היהודים לא פעם בין הפטיש לסדן. והוא חלם על ארץ ישראל ועל ממלכה יהודית שתקום בה וכתב על כך שירים יפים ונוגים שאותם אחרי מאות שנים אימצה התנועה הציונית לחיקה ובמאה העשרים נכתבו להם מנגינות ועדיין שומעים אותם מדי פעם ברדיו.
ופאר יצירתו של יהודה הלוי הוא "ספר הכוזרי", אשר נועד להגן על "הדת המושפלת והבזויה" ולהוכיח את עליונות היהדות על פני הנצרות והאיסלאם (וגם על הפילוסופיה היוונית). והוא כתב אותו במקורו בשפה הערבית, אשר הוא וחבריו החשיבו כשפת התרבות והשפה המתאימה לכתוב בה כתבים דתיים ופילוסופיים חשובים. ואחר כך תורגם הספר לעברית והיה ועודנו מן הכתבים החשובים בדת היהודית. וכתוב הספר בצורת דיאלוג בין מלך הכוזרים, עם עתיק שחי בארץ שנקראת היום אוקראינה, לבין חכם הדת היהודי ("החבר" בלשונו של הספר), אשר שכנע אותו להתגייר ולגייר את בני עמו – אירוע שכבר היה בבחינת היסטוריה עתיקה בזמנו של יהודה הלוי.
באחד הקטעים האלה (הכוזרי קי"א – קי"ג) טוען החבר כי היהודים חיים בדלות ומסכנות, בבוז ובייסורים ובהרג, ובדיוק לכן הם קרובים יותר לאלוהים מאשר "אם הייתה לנו גדולה בעולם הזה".
אך הכוזרי מגיב: "כן הוא אילו הייתה כניעתכם ברצון. אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו."
ועל כך נאלץ החבר להודות: "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23855&pgnum=71
יהודה הלוי היה מן הדמויות הבולטות בהיסטוריה היהודית, רב ופילוסוף ומשורר ורופא שחי לפני יותר מתשע מאות שנה בספרד הנוצרית ובספרד המוסלמית ובסוף חייו במצרים. איש שחי בימים של מלחמות קשות ואכזריות בין נוצרים ומוסלמים בהן נמצאו היהודים לא פעם בין הפטיש לסדן. והוא חלם על ארץ ישראל ועל ממלכה יהודית שתקום בה וכתב על כך שירים יפים ונוגים שאותם אחרי מאות שנים אימצה התנועה הציונית לחיקה ובמאה העשרים נכתבו להם מנגינות ועדיין שומעים אותם מדי פעם ברדיו.
ופאר יצירתו של יהודה הלוי הוא "ספר הכוזרי", אשר נועד להגן על "הדת המושפלת והבזויה" ולהוכיח את עליונות היהדות על פני הנצרות והאיסלאם (וגם על הפילוסופיה היוונית). והוא כתב אותו במקורו בשפה הערבית, אשר הוא וחבריו החשיבו כשפת התרבות והשפה המתאימה לכתוב בה כתבים דתיים ופילוסופיים חשובים. ואחר כך תורגם הספר לעברית והיה ועודנו מן הכתבים החשובים בדת היהודית. וכתוב הספר בצורת דיאלוג בין מלך הכוזרים, עם עתיק שחי בארץ שנקראת היום אוקראינה, לבין חכם הדת היהודי ("החבר" בלשונו של הספר), אשר שכנע אותו להתגייר ולגייר את בני עמו – אירוע שכבר היה בבחינת היסטוריה עתיקה בזמנו של יהודה הלוי.
באחד הקטעים האלה (הכוזרי קי"א – קי"ג) טוען החבר כי היהודים חיים בדלות ומסכנות, בבוז ובייסורים ובהרג, ובדיוק לכן הם קרובים יותר לאלוהים מאשר "אם הייתה לנו גדולה בעולם הזה".
אך הכוזרי מגיב: "כן הוא אילו הייתה כניעתכם ברצון. אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו."
ועל כך נאלץ החבר להודות: "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23855&pgnum=71
