חיי הלילה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון
זה קורה כל לילה, בקיץ וגם בחורף, בימות השבוע וגם בשבתות ומועדי ישראל. רחוב שקט בעיר או כפר או מחנה פליטים אי שם בגדה המערבית. ולפתע שלוות השעות הקטנות של הלילה מופרת בהגעתו של כוח גדול של חיילים ישראלים. הם מקיפים בית שסומן מראש, וסוכני השב"כ נכנסים פנימה ואחרי דקות ספורות יוצאים ועמם בעל הבית, כבול באזיקים ועיניו מכוסות בפלנלית. והם נכנסים לרכבים המשוריינים ונוסעים משם מהר.
לפעמים מספיקים שכניו של העצור להתעורר ולצאת לרחוב ולנסות לחסום את דרכם של החיילים. החיילים שנשלחים למשימה מאומנים ומתודרכים היטב מראש למקרים כאלה, ומיד פותחים בירי רימוני גז מדמיע – לעיתים גם ירי חי, ומפלסים דרך בין ההמון, ודוהרים להביא את העצור הטרי ישר אל חקירה ב"לחץ פיזי מתון" באחד המרתפים אי שם.
כך זה חוזר על עצמו כל לילה, לפעמים בחמישה בתים בחמישה מקומות שונים, לפעמים בעשרה, לפעמים יותר. בהסכמי אוסלו נקבעה חלוקה של השטח לשלושה אזורים. אזור סי נמצא בשליטה ישראלית מלאה, ואזור בי בשליטה חלקית של הרשות הפלסטינית, ואזור איי בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. לפחות, בהסכמים עליהם חתמה פעם ממשלת ישראל ואשר מעולם לא בוטלו רשמית נכתב "שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית". אז נכתב. את אנשי השב"כ והחיילים המלווים ומאבטחים אותם זה לא ממש מעניין, המעצרים מתבצעים בכל מקום שיעלה על דעתם, לעיתים גם בליבה של רמאללה, העיר האמורה להיות בירתה של הרשות הפלסטינית, לפעמים גם מעבר לפינה מבניני הממשל בהם יושבים אבו מאזן ושריו.
בדרך כלל, המעצרים האלה אינם זוכים לפרסום באמצעי התקשורת במדינת ישראל. כדי לעקוב אחר המתרחש צריך להיכנס לאחד מאתרי החדשות הפלסטינים, שם מופיע מדי בוקר דיווח מדויק על המקומות אליהם הגיעו החיילים בלילה הקודם ועל הפלסטינים שנחטפו שם (באתרים פלסטינים לא משתמשים בהקשר זה במונח "מעצרים"...)
בשבוע החולף היה מקרה יוצא דופן. לשם שינוי, מעצרים ליליים של פלסטינים זכו לפרסום בתקשורת הישראלית (אם כי לא ממש בכותרות הראשיות). אור ליום שלישי פרסמו דוברי הצבא על "מבצע מעצרים נרחב נגד מבוקשים פלסטינים", כחלק ממה שמגדירים בשב"כ ובצה"ל כ"מדיניות כיסוח הדשא". כפי שפורסם "נעצרו 25 מבוקשים, רובם פעילי חמאס". למה בדיוק נעצרו? על מה הם מבוקשים? במה הם נאשמים? כרגיל, הצבא והשב"כ אינם מספקים פרטים. 'מבוקשים זה מבוקשים'. נמסר רק כי ההחלטה לבצע את המעצרים נובעת מן "בגלל הניסיונות של ארגון חמאס לחדש את תשתיותיו בגדה המערבית אחרי מבצע עמוד ענן".
איזה תשתיות? לפי זהות העצורים – אנשים שעסקו בפעילות פוליטית גלויה ובארגוני צדקה - לא נראה שמדובר בניסיון לארגן פעילות חמושה. בעיקר מדובר כנראה במי שהחלו לחדש את פעילות החמאס כמפלגה פוליטית לקראת האפשרות של התפייסות בין הפלגים הפלסטינים ואולי גם בחירות חדשות לפרלמנט הפלסטיני. בחודשים האחרונים שמענו, לראשונה לאחר זמן רב, על פעילות גלויה של תנועת הפת"ח ברצועת עזה שבשלטון החמאס ועל עצרת ענקית שקיימו תומכיה במרכז העיר עזה. ובמקביל, נודע על פעילות פוליטית מתרחבת של תנועת החמאס בערים ובכפרים של הגדה המערבית, עצרות והפגנות ונוכחות גוברת ברחובות. כנראה שבעיני מישהו אצלנו בישראל לא מצאה חן החגיגה הזאת של דמוקרטיה פלסטינית.
בין השאר, נעצרו באותו לילה של "כיסוח דשא" שלושה מחברי הפרלמנט הפלסטיני. כמו בכנסת הישראלית וברוב הפרלמנטים בעולם, לחברי הפרלמנט הפלסטיני יש חסינות פרלמנטרית – אבל את צה"ל והשב"כ זה לא ממש מעניין. רבים מחברי הפרלמנט הפלסטיני, שזכו לאמון בוחריהם בבחירות שנערכו בשנת 2006, בילו את מרבית תקופת כהונתם מאחורי סורג ובריח בכלא הישראלי. השבוע הצטרפו אליהם חברי הפרלמנט חאתם קפישה בחברון, מוחמד אל-טאל בדהריה ואחמד אטון באל-בירה. בסך הכל, כרגע שוהים במעצר חמישה עשר מבין שמונים ושמונה חברי הפרלמנט הפלסטיני.
את אחמד אטון פגשתי לפני כמה שנים, במפגש בביתו של מוחמד אבו-טיר, שיחד עם אטון נבחר לפרלמנט הפלסטיני בבחירות של 2006. בפגישה ההיא אמרו לנו שני חברי הפרלמנט כי "יאסר ערפאת חתם על כל הניירות עם ישראל אך לא קיבל שום דבר בתמורה" והוסיפו "אנחנו נדבר עם ישראל רק כאשר יהיה ברור שממשלת ישראל מתכוונת באמת לנהל משא-ומתן רציני שיביא לתוצאות תוך זמן קצר". הם הצהירו אז כי חמאס מוכן להפסיק את כל האלימות במסגרת הודנה לעשרים-שלושים שנה, וזאת בתנאי שישראל תפסיק גם היא את כל מעשה אלים מצידה.
http://zope.gush-shalom.org/home/he/events/1154434022/
בהסכמתם של השניים, שיגרנו מיד אחרי הפגישה מכתב אל ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט וציינו כי לעניות דעתנו דבריהם עשויים לשמש בסיס לתחילתו של משא ומתן. זמן קצר אחר כך נעצרו אבו-טיר ואטון ורבים אחרים מחברי הפרלמנט הפלסטיני, ומאז הם נכנסים ויוצאים בבתי הכלא ומתקני המעצר של מדינת ישראל.
בבוקר יום שלישי השבוע – אותו הבוקר בדיוק בו אכלו חברי הפרלמנט קפישה, אל-טאל ואטון את ארוחת הבוקר הראשונה בכלא – התכנסו חברי הפרלמנט הישראלי, היא הכנסת, לישיבת הפתיחה החגיגית שלהם בעקבות הבחירות. חגיגה לדמוקרטיה, במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. נשיא מדינת ישראל שמעון פרס התקבל בקול חצוצרות, ועשרות חברי הכנסת החדשים נשבעו אמונים ואמרו בזה אחר זה "מתחייב אני" לעיני בני משפחותיהם הנפעמים. הם שוחחו על המשא ומתן הקואליציוני המסובך וקצת ריכלו על שמלתה השערוריתית החדשה של אשת ראש הממשלה, ובסוף יצאו שמחים וטובי לב אל בתיהם.
איש מחברי הכנסת שלנו לא העלה בדעתו שמץ של קמצוץ של חשש שמא בשעות הקטנות של הלילה יקיפו את בתיהם אנשי שירותי הביטחון הפלסטינים ויפרצו פנימה ויובילו אותם לחקירה ומעצר בידיים אזוקות ופלנלית על העיניים. איזה רעיון משוגע!
זה קורה כל לילה, בקיץ וגם בחורף, בימות השבוע וגם בשבתות ומועדי ישראל. רחוב שקט בעיר או כפר או מחנה פליטים אי שם בגדה המערבית. ולפתע שלוות השעות הקטנות של הלילה מופרת בהגעתו של כוח גדול של חיילים ישראלים. הם מקיפים בית שסומן מראש, וסוכני השב"כ נכנסים פנימה ואחרי דקות ספורות יוצאים ועמם בעל הבית, כבול באזיקים ועיניו מכוסות בפלנלית. והם נכנסים לרכבים המשוריינים ונוסעים משם מהר.
לפעמים מספיקים שכניו של העצור להתעורר ולצאת לרחוב ולנסות לחסום את דרכם של החיילים. החיילים שנשלחים למשימה מאומנים ומתודרכים היטב מראש למקרים כאלה, ומיד פותחים בירי רימוני גז מדמיע – לעיתים גם ירי חי, ומפלסים דרך בין ההמון, ודוהרים להביא את העצור הטרי ישר אל חקירה ב"לחץ פיזי מתון" באחד המרתפים אי שם.
כך זה חוזר על עצמו כל לילה, לפעמים בחמישה בתים בחמישה מקומות שונים, לפעמים בעשרה, לפעמים יותר. בהסכמי אוסלו נקבעה חלוקה של השטח לשלושה אזורים. אזור סי נמצא בשליטה ישראלית מלאה, ואזור בי בשליטה חלקית של הרשות הפלסטינית, ואזור איי בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. לפחות, בהסכמים עליהם חתמה פעם ממשלת ישראל ואשר מעולם לא בוטלו רשמית נכתב "שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית". אז נכתב. את אנשי השב"כ והחיילים המלווים ומאבטחים אותם זה לא ממש מעניין, המעצרים מתבצעים בכל מקום שיעלה על דעתם, לעיתים גם בליבה של רמאללה, העיר האמורה להיות בירתה של הרשות הפלסטינית, לפעמים גם מעבר לפינה מבניני הממשל בהם יושבים אבו מאזן ושריו.
בדרך כלל, המעצרים האלה אינם זוכים לפרסום באמצעי התקשורת במדינת ישראל. כדי לעקוב אחר המתרחש צריך להיכנס לאחד מאתרי החדשות הפלסטינים, שם מופיע מדי בוקר דיווח מדויק על המקומות אליהם הגיעו החיילים בלילה הקודם ועל הפלסטינים שנחטפו שם (באתרים פלסטינים לא משתמשים בהקשר זה במונח "מעצרים"...)
בשבוע החולף היה מקרה יוצא דופן. לשם שינוי, מעצרים ליליים של פלסטינים זכו לפרסום בתקשורת הישראלית (אם כי לא ממש בכותרות הראשיות). אור ליום שלישי פרסמו דוברי הצבא על "מבצע מעצרים נרחב נגד מבוקשים פלסטינים", כחלק ממה שמגדירים בשב"כ ובצה"ל כ"מדיניות כיסוח הדשא". כפי שפורסם "נעצרו 25 מבוקשים, רובם פעילי חמאס". למה בדיוק נעצרו? על מה הם מבוקשים? במה הם נאשמים? כרגיל, הצבא והשב"כ אינם מספקים פרטים. 'מבוקשים זה מבוקשים'. נמסר רק כי ההחלטה לבצע את המעצרים נובעת מן "בגלל הניסיונות של ארגון חמאס לחדש את תשתיותיו בגדה המערבית אחרי מבצע עמוד ענן".
איזה תשתיות? לפי זהות העצורים – אנשים שעסקו בפעילות פוליטית גלויה ובארגוני צדקה - לא נראה שמדובר בניסיון לארגן פעילות חמושה. בעיקר מדובר כנראה במי שהחלו לחדש את פעילות החמאס כמפלגה פוליטית לקראת האפשרות של התפייסות בין הפלגים הפלסטינים ואולי גם בחירות חדשות לפרלמנט הפלסטיני. בחודשים האחרונים שמענו, לראשונה לאחר זמן רב, על פעילות גלויה של תנועת הפת"ח ברצועת עזה שבשלטון החמאס ועל עצרת ענקית שקיימו תומכיה במרכז העיר עזה. ובמקביל, נודע על פעילות פוליטית מתרחבת של תנועת החמאס בערים ובכפרים של הגדה המערבית, עצרות והפגנות ונוכחות גוברת ברחובות. כנראה שבעיני מישהו אצלנו בישראל לא מצאה חן החגיגה הזאת של דמוקרטיה פלסטינית.
בין השאר, נעצרו באותו לילה של "כיסוח דשא" שלושה מחברי הפרלמנט הפלסטיני. כמו בכנסת הישראלית וברוב הפרלמנטים בעולם, לחברי הפרלמנט הפלסטיני יש חסינות פרלמנטרית – אבל את צה"ל והשב"כ זה לא ממש מעניין. רבים מחברי הפרלמנט הפלסטיני, שזכו לאמון בוחריהם בבחירות שנערכו בשנת 2006, בילו את מרבית תקופת כהונתם מאחורי סורג ובריח בכלא הישראלי. השבוע הצטרפו אליהם חברי הפרלמנט חאתם קפישה בחברון, מוחמד אל-טאל בדהריה ואחמד אטון באל-בירה. בסך הכל, כרגע שוהים במעצר חמישה עשר מבין שמונים ושמונה חברי הפרלמנט הפלסטיני.
את אחמד אטון פגשתי לפני כמה שנים, במפגש בביתו של מוחמד אבו-טיר, שיחד עם אטון נבחר לפרלמנט הפלסטיני בבחירות של 2006. בפגישה ההיא אמרו לנו שני חברי הפרלמנט כי "יאסר ערפאת חתם על כל הניירות עם ישראל אך לא קיבל שום דבר בתמורה" והוסיפו "אנחנו נדבר עם ישראל רק כאשר יהיה ברור שממשלת ישראל מתכוונת באמת לנהל משא-ומתן רציני שיביא לתוצאות תוך זמן קצר". הם הצהירו אז כי חמאס מוכן להפסיק את כל האלימות במסגרת הודנה לעשרים-שלושים שנה, וזאת בתנאי שישראל תפסיק גם היא את כל מעשה אלים מצידה.
http://zope.gush-shalom.org/home/he/events/1154434022/
בהסכמתם של השניים, שיגרנו מיד אחרי הפגישה מכתב אל ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט וציינו כי לעניות דעתנו דבריהם עשויים לשמש בסיס לתחילתו של משא ומתן. זמן קצר אחר כך נעצרו אבו-טיר ואטון ורבים אחרים מחברי הפרלמנט הפלסטיני, ומאז הם נכנסים ויוצאים בבתי הכלא ומתקני המעצר של מדינת ישראל.
בבוקר יום שלישי השבוע – אותו הבוקר בדיוק בו אכלו חברי הפרלמנט קפישה, אל-טאל ואטון את ארוחת הבוקר הראשונה בכלא – התכנסו חברי הפרלמנט הישראלי, היא הכנסת, לישיבת הפתיחה החגיגית שלהם בעקבות הבחירות. חגיגה לדמוקרטיה, במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. נשיא מדינת ישראל שמעון פרס התקבל בקול חצוצרות, ועשרות חברי הכנסת החדשים נשבעו אמונים ואמרו בזה אחר זה "מתחייב אני" לעיני בני משפחותיהם הנפעמים. הם שוחחו על המשא ומתן הקואליציוני המסובך וקצת ריכלו על שמלתה השערוריתית החדשה של אשת ראש הממשלה, ובסוף יצאו שמחים וטובי לב אל בתיהם.
איש מחברי הכנסת שלנו לא העלה בדעתו שמץ של קמצוץ של חשש שמא בשעות הקטנות של הלילה יקיפו את בתיהם אנשי שירותי הביטחון הפלסטינים ויפרצו פנימה ויובילו אותם לחקירה ומעצר בידיים אזוקות ופלנלית על העיניים. איזה רעיון משוגע!
