תקופת האבן
לפני כמה שבועות זיכה השופט הצבאי רס"ן אמיר דהאן ארבעה פלסטינים מאשמת ניסיון רצח לאחר שזרקו אבנים על רכב, וקבע כי "זריקת אבנים יכולה לשאת אופי של עבירה קשה וקטלנית המסכנת בוודאות קרובה חיי אדם - אבל יכולה גם להיות מעשה קונדס ללא פוטנציאל נזק, בידי צעיר אשר אך בקושי חצה את גיל האחריות הפלילית".
פסק הדין עורר את זעמו של שר השיכון אורי אריאל ממפלגת הבית היהודי, אשר אמר בתחילת השבוע הזה: "ככה לא שופטים בישראל. על אלו אנחנו מתפללים כל יום בתפילה 'והשיבה שופטינו כבראשונה'. אסור להבליג על אבן אחת. אסור לסלוח על אבן אחת. האבן הורגת".
בהמשך השבוע הצטרף גם ראש מפלגתו של אריאל, שר הכלכלה נפתלי בנט הידוע, והוא קורא לשנות את נוהלי הפתיחה באש כדי ולאפשר לחיילים שעומדים בפני פלסטינים יד קלה הרבה יותר על ההדק, שכן "הנסיעה בכבישי יהודה ושומרון הפכה לגיהנום".
גם איל העיתונות שלמה בן-צבי, אשר קנה לפני מספר חודשים את "מעריב" הכושל, נכנס בכל כוחו למערכה. כבר מספר ימים עוסקות כותרות מעריב בעיקר בתקופת האבן שירדה על הגדה המערבית. עמודים על גבי עמודים במעריב מוקדשים לזעקת המתנחלים ודרישתם התקיפה שהחיילים סוף סוף יתחילו לירות ולהרוג במיידי האבנים. כתבי העיתון אספו עדויות מזעזעות של חיילים מהשטח הטוענים שידיהם נכבלו מאחורי גבם בפקודות הצבא. "מיטב הבחורים, טובי הלוחמים, מלח הארץ", קראה להם הכתבת חן קוטס-בר.
זאת ועוד: בעל הטור עדי ארבל מהמכון לאיסטרטגיה ציונית, הוסיף משלו על מקרה נורא שהוא היה עד ראיה לו. בשבוע שעבר, בצהרי יום ירושלים המהולל, נסעו כמה מהאח"מים של מחנה הימין הישראלי אל מובלעת המתנחלים בליבו של כפר סילוואן כדי לקבל שם את פרס מוסקוביץ' מידיו של המולטי-מליונר ארווין מוסקוביץ', הנדיב הידוע של המתנחלים אשר במיוחד לאירוע זה נטש ליומיים את עסקי ההימורים המשגשגים שלו בקליפורניה. וקרה המקרה שבדרכם אל האירוע הזה עברו המתנחלים וחבריהם דרך שכונת א-טור הפלסטינית שעל הר הזיתים, ושם השליך נער כבן 18 אבן על האוטובוס שלהם. והנה שוד ושבר, מקונן האסטרטג הציוני, לנער הזה לא קרה שום דבר, שום שוטר ושום חייל לא חשב לשלוף נשק ולפתוח עליו באש. המסקנה העצובה של עדי ארבל: גם אחרי 46 שנה מזרח ירושלים לא בריבונות ישראלית. מה שנכון נכון.
ומה כאשר מתנחלים מתכנסים בצידי הכביש וזורקים אבנים על כל מכונית פלסטינית שעוברת? מה קורה כאשר הם זורקים מטח אבנים מרוכז על אוטובוס של תלמידות פלסטיניות ופוצעים כמה מהן? גם אז "האבן הורגת"? גם אז אסור להבליג על אבן אחת ואסור לסלוח על אבן אחת? גם זאת סיבה
לחדד את פקודות הפתיחה באש ולשחרר את אצבעם של החיילים על ההדק? או אולי דווקא במקרה הזה זריקת אבנים היא מעשה קונדס ללא פוטנציאל נזק? טוב, לא צריך להקשות ביותר מדי שאלות על כבוד השר אורי אריאל וכבוד השר נפתלי בנט ומו"ל מעריב שלמה בן-צבי וכתביו המאולפים.
במקרה או לא במקרה, בדיוק בשבוע הזה הגיע לדיון מקרהו של חייל אשר לא הרגיש שידיו כבולות ולא חש בעיה מיוחדת להדק את אצבעו על ההדק וללחוץ. ב-12 בינואר השנה – בדיוק בעיצומה של מערכת בחירות הישראלית בה כמעט איש לא הזכיר את הפלסטינים – הוצב החייל הזה (ששמו לא נמסר לפרסום) בדרום הר חברון, באזור בו פלסטינים רבים מנסים לחצות אל ישראל ולמצוא בה עבודה. רבים מהם גם מצליחים בנסיונם זה, אבל לרוע מזלו של עודאי דרוויש ci vgarho utj, מהעיירה דורא, החייל המסוים הזה פתח באש ופגע בו והוא מת לאחר כמה שעות בבית החולים ובהלוויתו השתתפו אלפים.
החייל הזה דווקא לא טען שהיו הוראות שכבלו את ידיו. "זו הפעם הראשונה שאני נתקל באירוע ירי, זה אף פעם לא קרה לי. אף פעם לא הגעתי לסיטואציה כזו, לעמוד מול 30 איש שאני לא מכיר ולא יודע מי הם. לפני כן היינו בקו בגבול מצרים שם היו המון סודאנים שעוברים ותמיד הייתה התרעה שבכל קבוצת סודאנים שמגיעים לארץ תמיד יש את ההתרעה שיכול להיות מפגע אחד שנושא חגורת נפץ, סכין או כל דבר אחר". (מה שנכון, בין עשרות אלפי סודאנים שהגיעו לישראל לא היה עד היום אף אחד כזה...)
התביעה הצבאית מבקשת לנהוג במקרה בחומרה ואי לכך לגזור תשעה חודשי מאסר על החייל ובנוסף להוריד אותו בדרגה אחת, מסמל ראשון לסמל רגיל. לעומת זאת פרקליטו של החייל, עו"ד יחיאל לאמש, ביקש מבית המשפט להתסתפק במאסר של שלושה חודשים, שכן "צריך להעביר מסר ללוחמים שמחרפים את נפשם למעננו, שכאשר השגיאה, גם אם היא קשה, היא שגיאה שבמסגרת הכשל האנושי, ולא ימוצה עמם הדין". כמו כן ביקש הסנגור שלא להורידו בדרגה כדי לא לפגוע בכבודו של הלוחם הזה של צבא ההגנה לישראל.
מה אם כן העונש הראוי למי שירה והרג (לא בכוונה) פועל פלסטיני אשר יצא להביא פרנסה למשפחתו? שלושה חודשים או תשעה חודשים או משהו באמצע? יורידו אותו בדרגה או שיזהרו לא לפגוע לו בכבוד? בית הדין אמור להתכנס שוב בסוף החודש ולמסור האם החליט כבקשת התביעה או כהצעת הסנגוריה.
אבל מה עם מי שלא ירה ולא הרג ובכלל סירב להתגייס לצבא הכיבוש וללבוש את מדיו ולהשבע לו אמונים? מי שמלכתחילה לא היה מוכן להגיע למצב בו יעמוד עם נשק ביד מול שלושים אנשים שאותם לא ראה מעולם ושחייהם ומותם יהיו נתונים לחסדי אצבעו שעל ההדק? מה העונש הראוי לו על פשע הסירוב? חצי שנה? שנה? שנתיים? זה עדיין לא ממש ברור.
כבר עברה חצי שנה מאז התיצב נתן בלנק בלשכת הגיוס ביום הגיוס שנקבע לו, ה-19 בנובמבר 2012, ומסר לקצין הגיוס מכתב מפורט ומנומק המסביר את נימוקי סירובו. חצי שנה בה הוא יוצא ונכנס בשערי כלא 6, יוצא ונכנס, יוצא ונכנס ויוצא ושוב נכנס.
הצבא העדיף שלא להביא אותו לבית דין צבאי, בו מתקיים דיון פומבי והנאשם יכול להעזר בעורך דין
ולהביא טיעונים משפטיים מפורטים וגם לבטא מדוכן הנאשמים עמדה מצפונית ועקרונית. במקום זאת נתן בלנק מובא שוב ושוב בפני קצין שקיבל הסמכה משלטונות הצבא להיות קצין שיפוט.אצל קצין שיפוט המשפט הרבה יותר פשוט וקל, משפט ללא קהל וללא עורכי דין וללא עדים וללא פרוצדורות משפטיות מסובכות. משפט שמתקיים במשרדו הרגיל של קצין השיפוט, בלי נוכחות של איש חוץ מהנאשם והשופט, נמשך בדרך כלל ביו שלוש לחמש דקות, במקרים יוצאי דופן הוא מתארך עד כדי עשר דקות.
כבר הרבה הרבה משפטים קטנים כאלה היו לנתן בלנק, לפעמים נשלח לשבועיים בכלא ולפעמים שלושה שבועות ולפעמים חודש, כל פעם יוצא מהכלא ומקבל עוד פקודה להתגייס וחוזר שוב למשרדו של קצין השיפוט. בינתיים כבר הצטברו כ-150 יום בכלא, וזה בהחלט עוד לא הסוף.
אתמול, יום שישי ה-17 במאי 2013, חגג נתן בלנק את יום הולדתו העשרים מאחורי סורג ובריח בכלא 6 שבעתלית. פעילי יש גבול יצאו אחר הצהרים לחגוג איתו את יום ההולדת על ההר שמול הכלא, שאת פסגתו כבר ראו מחצר הכלא כמה וכמה דורות של סרבנים מאז מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. "בואו לחגוג והביאו איתכם חברים, כיבוד ובמיוחד אביזרי מסיבה הנראים למרחוק : בלונים, סרטים, שלטים, גורמי רעש, צפצפות ועוד" נכתב בהזמנה. ביום שלישי הקרוב תהיה עוד הפגנה מול משרד הביטחון בתל אביב, ומקרהו של נתן בלנק גם זוכה לתשומת לב בינלאומית הולכת וגוברת.
בלנק אמר למפקדים ולשופטים כי ברגע שישוחרר מהצבא (ומהכלא) הוא מתכוון לעשות שירות אזרחי במגן דוד אדום. אבל מתי זה יהיה? לדובר צה"ל לא היו בשורות גדולות: “מועמד לשירות ביטחון אשר בקשתו לפטור מטעמי מצפון נדחית, מחויב בגיוס על פי חוק שירות הביטחון. במידה שלא ייעשה כן - הוא יטופל בדרכים המקובלות." נקודה.
בהחלט יתכן שהחייל שהרג את עודאי דרוויש יצא לחופשי מוקדם יותר.
