"ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא"
בימים קשים וקודרים זכינו למעט תקווה ועידוד מידיהם של אנשים שאינם אזרחי ישראל, ואפילו כתושבים זמניים מעמדם בינינו מעורער ותלוי על בלימה. הפליטים ומבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה החיים בשכונות והמצוקה ובשוליה של החברה הישראלית התארגנו ויצאו לרחובות, להשמיע את דברם בקול רם וברור ולהציב מראה בפניה של מדינת ישראל מודל סוף 2010.
במשך הרבה מאד זמן דיברו עליהם בלי לשאול לדעתם, מבלי שהם ידברו בעצמם ובלי שמישהו יקשיב להם. כאילו אין להם אוזניים לשמוע מה שאומרים ועיניים לראות ורגשות בלב.
ראש הממשלה אמר שהפליטים והמסתננים שמגיעים לישראל מאפריקה דרך הגבול המצרי הם סכנה ביטחונית ודמוגרפית, ושהם גוזלים לישראלים עניים את מקורות הפרנסה. הממשלה החליטה להקים להם מחנה אי שם במרחבי הנגב המדברי שם יוכלו "לשהות" בפיקוחו האדיב של שירות בתי הסוהר במדינת ישראל.
בשכונות המצוקה של דרום תל אביב התקיימה הפגנה בה נאמו הח"כ הגזען הקיצוני מיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי והח"כ הגזען המתון יואל חסון ממפלגת קדימה ושניהם אמרו בסגנונות קצת שונים את אותו הדבר: אנשים בעלי עור שחור שהולכים ברחובות ומדברים כל מיני שפות אפריקאיות הם מטרד שצריך לסלק אותו כמה שיותר מהר. ומיד הם כמובן הוסיפו שזאת לא גזענות, בהחלט לא גזענות, בסך הכול הגנה עצמית ומלחמת הישרדות של תושבי שכונות המצוקה.
ובזמן ההפגנה עברו כמה מן הפליטים עצמם ברחוב, בקרבת מקום. לא מעט מהם יודעים עברית – בודאי יודעים מספיק עברית בכדי להבין את המשפט "אנחנו לא רוצים פה את השחורים האלה", ואת מלות הגנאי שצורפו למלה "שחורים" בנאומים מתלהמים הרועמים מן הרמקולים.
נכון, איש לא ניסה להתנפל בו במקום על הפליטים השחורים שעברו שם. פשוט התעלמו מהם כאילו היו אויר. בדיווחי התקשורת צוינה עובדה זאת בהתמוגגות רבה כביטוי לסובלנותם ונדיבות ליבם של משתתפי העצרת. מאוחר יותר בלילה היו מי שבאו עם חומרי בערה לבקר בכמה מן הדירות הדלות והצפופות שבהן גרים הפליטים
ראש עירית תל אביב רון חולדאי הסביר שההפגנה היתה "מובנת ומוצדקת", והליברל הידוע יאיר לפיד הסביר שאיש לא היה טוען שזאת גזענות אילו היו הפליטים נורבגים בלונדינים במקום אפריקאים שחורים. (למה לא, בעצם?) וראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לאזרחים שלא לקחת את החוק לידיהן, שכן הממשלה כבר תדאג לסלק את המטרד השחור.
ביום שישי בבוקר, הפליטים הפסיקו לשתוק. הם צעדו בהמוניהם ברחובות תל אביב, כאנשים מאורגנים ובעלי תודעה, אנשים שהחלו לקחת את גורלם בידיהם, קוראים קריאות קצובות, נושאים שלטים כתובים ביד ומודפסים, בעברית ובאנגלית וגם בשפת אמם. "אנו לא מסתננים/ אנו לא פושעים/אנו מבקשי מקלט/אנו דורשים צדק/אנו דורשים את זכויותינו" "ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא", "לא באנו לחפש עבודה/באנו להימלט מדיכוי ורצח". פעילים ישראלים הלכו ביניהם, אנשי זכויות האדם מארגון אנו פליטים וזמרים ואנשי רוח וחברי כנסת בעבר ובהווה, דב חנין וזהבה גלאון. אבל במרכז העצרת שהתקיימה בגן מאיר עמדו הפליטים עצמם, האנשים שנמלטו מרצח עם בדארפור וממשטר אכזרי ומדכא באריתריאה ועברו זוועות לא מעטות עד שמצאו מקלט מאד זמני ורעוע ומאוים במדינת ישראל ואשר דיברו דברים רהוטים וברורים ונוגעים אל הלב. לכל מי שרצה להקשיב.
הפגנה אחת אינה כשלעצמה משנה את המצב כולו. לאנשים האלה עוד מצפה עתיד לא סימפטי. אולי עוד רדיפות ומחנות מעצר כאן במדינה היהודית-דמוקרטית, אולי גירוש חזרה אל התופת אליה נמלטו. אבל לפחות, עכשיו יהיה קשה יותר לדבר עליהם כאילו אינם נוכחים ושומעים כל מלה.
