קללת בלעם 2011
במשך שנים רבות הייתה תנועת גוש שלום (שכותב שורות אלה הוא, למען הגילוי הנאות, הדובר שלה) בודדה בשטח בקריאה לחרם על מוצרי ההתנחלויות – ההתנחלויות שהוקמו בשטח כבוש כדי לשמש מכשול לשלום ולמנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם. משנת 1997 ועד 2011 טרחו המתנדבים של התנועה הקטנה הזאת, בתקציב זעום ובמשאבים מוגבלים, לעבור בין המדפים במרכולים ולבדוק את האותיות הקטנות על כל מוצר ומוצר. מדי פעם גם יצא פעיל על אופנוע אל אזורי התעשייה ההתנחלותיים עצמם ורשם בקפידה את שמותיהם של כל המפעלים שראה. ואת כל הנתונים הכניסו לרשימה שפורסמה באינטרנט וחולקה בעצרות השנתיות לזכר יצחק רבין בתחילת כל נובמבר. "אל תקנו את תוצרת ההתנחלויות – כל שקל להתנחלויות הוא שקל נגד השלום" היה כתוב באותיות גדולות על כריכת אותן החוברות.
רבים מאנשי השמאל הישראלי לא ממש אהבו את הפעילות הזאת. כמה פעמים שמענו דברים כמו: "גם אני נגד ההתנחלויות, אבל להחרים אותם זה כבר צעד ממש קיצוני". תנועת שלום עכשיו נמנעה בקפדנות ובמפגיע מלהכריז חרם על מוצרי ההתנחלויות. לכל היותר נמסר מדי פעם שאחדים מפעיליה נמנעים באופן אישי מלקנות את מוצרי ההתנחלויות. בהחלט לא יותר מזה.
במשך שנים רבות טענו ראשי המתנחלים שהחרם בכלל לא מפריע ולא מזיז להם, המפעלים באזורי התעשייה שלהם פורחים ומשגשגים ובכלל אוהדיהם משתמשים ברשימת החרם כמדריך מה כן לקנות. אבל כנראה שבאיזה מקום זה החרם הפריע להם והציק להם מאד מאד והדיר שינה מעיניהם. עובדה: חבר הכנסת זאב אלקין, מתנחל בעצמו וראש "לובי ארץ ישראל בכנסת" יזם חוק מיוחד שיוציא את החרם הזה אל מחוץ לחוק, ודחף ולחץ ונאבק בכל כוחו עד אשר הפך החוק הזה לעובדה, שחור על גבי לבן בספר החוקים של מדינת ישראל.
ויכלו זאב אלקין וחבריו במועצת יש"ע לחשוב שבכך ישיגו את מטרתם וימחקו את חרם ההתנחלויות מעל מפת הפעילות והביטוי הפוליטי במדינת ישראל. שהרי גוש שלום פשוט לא תוכל להרשות לעצמה להמשיך במסע החרם - תנועה שאינה משופעת בכסף, אין לה שום מימון משום ממשלה זרה וגם לא ממיליונרים כמו פטרון המתנחלים ארווין מוסקוביץ, וכל כולה מתקיימת מתרומות קטנות למדי של אזרחים פרטיים. ובצדק יכלו אלקין וחבריו להניח שגוש שלום לא תוכל להסתכן במבול של תביעות משפטיות לפי החוק החדש, שבו תוכל כל חברה התנחלותית לתבוע את כל המחרים אותה ולתבוע פיצויים בלתי מוגבלים בלי שתצטרך להוכיח שנגרם לה נזק מהחרם.
אבל קרה הבלתי צפוי, ודווקא מאז הצליחו זאב אלקין וחבריו לכופף את הכנסת בלחץ בלתי מידתי, הקריאה לחרם על ההתנחלויות עולה וצומחת ופורחת ומזנקת כפי שלא זינקה מעולם. ומרגע פרסום תוצאות ההצבעה החלה שלום עכשיו לאסוף חתימות על הקריאה "תתבעו אותי, אני מחרים את מוצרי ההתנחלויות", וחברי כנסת קראו את רשימת המוצרים המוחרמים מעל במת הכנסת, וצעירי מרצ יצאו לסופרמקטים והדביקו מדבקות אזהרה על מוצרי ההתנחלויות המוצגים למכירה. ומיום ליום מתארכת הרשימה של אישי ציבור ובעלי טור המכריזים כי למרות ודווקא בגלל החוק של אלקין הם מהיום והלאה יחרימו את מוצרי ההתנחלויות ויקראו לאחרים לעשות כמוהם.
די לצטט מדבריו של אתגר קרת ב"ידיעות אחרונות" של אתמול: "כאשר נבחרי ציבור מחוקקים חוק אלים הפוגע בזכויותיו הבסיסיות של הפרט, זה לא פחות מחובה אזרחית להפר אותו. אם המדינה שלי היתה מחוקקת חוק האוסר על גברים להתנשק בפומבי, הייתי מוצא את הגבר הראשון שלא מסריח מנובלס או מעמבה ומדביק לו נשיקה. אם המדינה שלנו בוחרת לשפוט אזרחים על כך שהם מנסים להשפיע על עתיד הארץ בה הם חיים בדרכים דמוקרטיות, אז אני חייב לנצל במה זאת כדי לקרוא לחרם על ההתנחלויות."
וכמה עמודים אחר כך כתב באותו העיתון מאיר שלו: "עד סוף השבוע כבר הקדימוני רבים וטובים והסתייגו ברמות שונות של כלימה, סלידה וחששות מחוק החרם, אותו חקיקה של כסך ואוון מבית מדרשו של הימין הישראלי. דעתי אינה שומה הרבה מדעתם. אבל אני יוכל להוסיף שכל ביקור שלי במכולת יארך מעתה יותר זמן. אם עד עתה הצצתי לפעמים באריזות של מוצרים כדי לבדוק בכמה קלוריות ובאיזה כימיקלים מזיקים אני מתפטם, מעתה אחפש גם את מקום הייצור, כי בעקבות החוק הזה שוב אין לי כוונה להמשיך ולכלכל את מפעל ההתנחלות מעבר למסים שאני נאלץ לשלם. מבחינה זאת, אגב, אפשר לתבוע מחבר הכנסת אלקין פיצויים על פי החוק שלו עצמו – כי הוא זה שגרם לי ולאחרים לנקוט חרם קפדני שכזה.
אורי אליצור, איש הימין המפוכח, הביע מעל דפי "מקור ראשון" חשש שהחוק הזה לא כל כך יאכף: "הרי הענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ותרשו לי לנחש ששם לא יאהבו את המתנחל התובע פיצויים על נזק שאי אפשר להוכיח. חוץ מזה, יש עוד בג"צ בדרך ואפשר לנחש ששם, אם לא יפסלו א ת החוק לגמרי, לפחות ישלחו אותו למסלול ארוך של לך ושוב בין הכנסת והיועץ המשפטי והשופטים וחוזר חלילה".
בעצם, לפחות הדתיים בין יוזמי ודוחפי החוק הזה היו צריכים לחשוב מראש על התוצאות. רק יומיים לפני שהעבירו אותו בכנסת הם קראו בבתי הכנסת את סיפורו של בלעם הנביא והקוסם הרשע אשר ביקש והתאמץ בכל כוחו לקלל וקללתו הפכה לברכה...
במשך שנים רבות הייתה תנועת גוש שלום (שכותב שורות אלה הוא, למען הגילוי הנאות, הדובר שלה) בודדה בשטח בקריאה לחרם על מוצרי ההתנחלויות – ההתנחלויות שהוקמו בשטח כבוש כדי לשמש מכשול לשלום ולמנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם. משנת 1997 ועד 2011 טרחו המתנדבים של התנועה הקטנה הזאת, בתקציב זעום ובמשאבים מוגבלים, לעבור בין המדפים במרכולים ולבדוק את האותיות הקטנות על כל מוצר ומוצר. מדי פעם גם יצא פעיל על אופנוע אל אזורי התעשייה ההתנחלותיים עצמם ורשם בקפידה את שמותיהם של כל המפעלים שראה. ואת כל הנתונים הכניסו לרשימה שפורסמה באינטרנט וחולקה בעצרות השנתיות לזכר יצחק רבין בתחילת כל נובמבר. "אל תקנו את תוצרת ההתנחלויות – כל שקל להתנחלויות הוא שקל נגד השלום" היה כתוב באותיות גדולות על כריכת אותן החוברות.
רבים מאנשי השמאל הישראלי לא ממש אהבו את הפעילות הזאת. כמה פעמים שמענו דברים כמו: "גם אני נגד ההתנחלויות, אבל להחרים אותם זה כבר צעד ממש קיצוני". תנועת שלום עכשיו נמנעה בקפדנות ובמפגיע מלהכריז חרם על מוצרי ההתנחלויות. לכל היותר נמסר מדי פעם שאחדים מפעיליה נמנעים באופן אישי מלקנות את מוצרי ההתנחלויות. בהחלט לא יותר מזה.
במשך שנים רבות טענו ראשי המתנחלים שהחרם בכלל לא מפריע ולא מזיז להם, המפעלים באזורי התעשייה שלהם פורחים ומשגשגים ובכלל אוהדיהם משתמשים ברשימת החרם כמדריך מה כן לקנות. אבל כנראה שבאיזה מקום זה החרם הפריע להם והציק להם מאד מאד והדיר שינה מעיניהם. עובדה: חבר הכנסת זאב אלקין, מתנחל בעצמו וראש "לובי ארץ ישראל בכנסת" יזם חוק מיוחד שיוציא את החרם הזה אל מחוץ לחוק, ודחף ולחץ ונאבק בכל כוחו עד אשר הפך החוק הזה לעובדה, שחור על גבי לבן בספר החוקים של מדינת ישראל.
ויכלו זאב אלקין וחבריו במועצת יש"ע לחשוב שבכך ישיגו את מטרתם וימחקו את חרם ההתנחלויות מעל מפת הפעילות והביטוי הפוליטי במדינת ישראל. שהרי גוש שלום פשוט לא תוכל להרשות לעצמה להמשיך במסע החרם - תנועה שאינה משופעת בכסף, אין לה שום מימון משום ממשלה זרה וגם לא ממיליונרים כמו פטרון המתנחלים ארווין מוסקוביץ, וכל כולה מתקיימת מתרומות קטנות למדי של אזרחים פרטיים. ובצדק יכלו אלקין וחבריו להניח שגוש שלום לא תוכל להסתכן במבול של תביעות משפטיות לפי החוק החדש, שבו תוכל כל חברה התנחלותית לתבוע את כל המחרים אותה ולתבוע פיצויים בלתי מוגבלים בלי שתצטרך להוכיח שנגרם לה נזק מהחרם.
אבל קרה הבלתי צפוי, ודווקא מאז הצליחו זאב אלקין וחבריו לכופף את הכנסת בלחץ בלתי מידתי, הקריאה לחרם על ההתנחלויות עולה וצומחת ופורחת ומזנקת כפי שלא זינקה מעולם. ומרגע פרסום תוצאות ההצבעה החלה שלום עכשיו לאסוף חתימות על הקריאה "תתבעו אותי, אני מחרים את מוצרי ההתנחלויות", וחברי כנסת קראו את רשימת המוצרים המוחרמים מעל במת הכנסת, וצעירי מרצ יצאו לסופרמקטים והדביקו מדבקות אזהרה על מוצרי ההתנחלויות המוצגים למכירה. ומיום ליום מתארכת הרשימה של אישי ציבור ובעלי טור המכריזים כי למרות ודווקא בגלל החוק של אלקין הם מהיום והלאה יחרימו את מוצרי ההתנחלויות ויקראו לאחרים לעשות כמוהם.
די לצטט מדבריו של אתגר קרת ב"ידיעות אחרונות" של אתמול: "כאשר נבחרי ציבור מחוקקים חוק אלים הפוגע בזכויותיו הבסיסיות של הפרט, זה לא פחות מחובה אזרחית להפר אותו. אם המדינה שלי היתה מחוקקת חוק האוסר על גברים להתנשק בפומבי, הייתי מוצא את הגבר הראשון שלא מסריח מנובלס או מעמבה ומדביק לו נשיקה. אם המדינה שלנו בוחרת לשפוט אזרחים על כך שהם מנסים להשפיע על עתיד הארץ בה הם חיים בדרכים דמוקרטיות, אז אני חייב לנצל במה זאת כדי לקרוא לחרם על ההתנחלויות."
וכמה עמודים אחר כך כתב באותו העיתון מאיר שלו: "עד סוף השבוע כבר הקדימוני רבים וטובים והסתייגו ברמות שונות של כלימה, סלידה וחששות מחוק החרם, אותו חקיקה של כסך ואוון מבית מדרשו של הימין הישראלי. דעתי אינה שומה הרבה מדעתם. אבל אני יוכל להוסיף שכל ביקור שלי במכולת יארך מעתה יותר זמן. אם עד עתה הצצתי לפעמים באריזות של מוצרים כדי לבדוק בכמה קלוריות ובאיזה כימיקלים מזיקים אני מתפטם, מעתה אחפש גם את מקום הייצור, כי בעקבות החוק הזה שוב אין לי כוונה להמשיך ולכלכל את מפעל ההתנחלות מעבר למסים שאני נאלץ לשלם. מבחינה זאת, אגב, אפשר לתבוע מחבר הכנסת אלקין פיצויים על פי החוק שלו עצמו – כי הוא זה שגרם לי ולאחרים לנקוט חרם קפדני שכזה.
אורי אליצור, איש הימין המפוכח, הביע מעל דפי "מקור ראשון" חשש שהחוק הזה לא כל כך יאכף: "הרי הענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ותרשו לי לנחש ששם לא יאהבו את המתנחל התובע פיצויים על נזק שאי אפשר להוכיח. חוץ מזה, יש עוד בג"צ בדרך ואפשר לנחש ששם, אם לא יפסלו א ת החוק לגמרי, לפחות ישלחו אותו למסלול ארוך של לך ושוב בין הכנסת והיועץ המשפטי והשופטים וחוזר חלילה".
בעצם, לפחות הדתיים בין יוזמי ודוחפי החוק הזה היו צריכים לחשוב מראש על התוצאות. רק יומיים לפני שהעבירו אותו בכנסת הם קראו בבתי הכנסת את סיפורו של בלעם הנביא והקוסם הרשע אשר ביקש והתאמץ בכל כוחו לקלל וקללתו הפכה לברכה...
