עוד צונאמי
לא בנימין נתניהו הוא שהחל בכיבוש. החזקת מיליוני תושבים פלסטינים תחת ממשל צבאי והרחבת התנחלויות בכל רחבי השטחים הכבושים והפנית מיטב משאבי המדינה למטרה זאת - את הכול כבר עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן. אבל מה לעשות ודווקא במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, והפלסטינים לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל מדינת ישראל בטובה לשחרר אותם מעול הכיבוש ולפרק את ההתנחלויות שאוכלות ובולעות את אדמתם. נמאס להם שוב להיכנס למשא ומתן ועוד משא ומתן שבפירוש לא מגיעים לשום מקום. ועכשיו הפלסטינים הולכים לאו"ם לדרוש הכרה בינלאומית בזכותם להקים מדינה – ולא סתם מדינה באופן מופשט אלא בגבולות 1967, והצבא והמשטרה נערכים להפגנות גדולות ועימותים, והשר יוסי פלד מהליכוד תיאר שלשום במלים מוחשיות את הצונאמי המדיני הצפוי בספטמבר: "בידודה של מדינת ישראל עלול להעמיק, מדינות יאסרו על ספינות ישראליות לפרוק סחורה, חברות ישראליות יפגעו ותינתן רוח גבית למתנגדי ישראל". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ממדינה למדינה לגייס תמיכה באו"ם נגד ההצעה הפלסטינית ונואם נאומים ומבטיח עוד הבטחות חלולות.
זה גם לא בנימין נתניהו שהחל לפרק את מדינת הרווחה הישראלית. ערעור הרפואה הציבורית והחינוך הציבורי ושירותי הרווחה והעבודה המאורגנת והפרטה של כל מה שזז וחלוקת הנכסים והמשאבים בחצי חינם לקבוצה נבחרת של טייקונים - גם את כל זה עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל גם ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן - אם כי נתניהו עשה את העבודה ביותר התלהבות ושכנוע מכל האחרים. וגם כאן, במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, וגם אזרחי ישראל ובמיוחד הצעירים שבהם לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל ממשלת ישראל בנדיבות ליבה להעניק להם דיור הוגן ובר השגה ושירותי בריאות מתפקדים וחינוך חינם באמת לילדיהם. נמאס להם שוב ושוב להצביע בבחירות ולגלות שאפילו אם השתנתה המפלגה שמרכיבה את הממשלה, מדיניות הממשלה לא ממש השתנתה.
ומחנות המחאה עולים וצומחים ומתפשטים משדרות רוטשילד בתל אביב אל כל רחבי הארץ והצעירים יוצאים לרחובות ברבבותיהם ושורקים בוז כשמעל הבמה נשמעות המלים "הפרטה" ו"כוחות השוק" וקוראים בקריאות קצובות "העם דורש צדק חברתי!". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ונואם נאומים וזורק קצת פירורים – אבל ממש ממש לא מאמינים להבטחות שלו, והצונאמי החברתי כבר כאן בסוף יולי. ואת הטיסה לוורשה כדי לגייס את הפולנים נגד הפלסטינים נאלץ ראש הממשלה לבטל, כדי להיפגש במקום זה עם נציגי הסטודנטים ולהציע להם כל מיני הצעות ואולי זה יפצל את המאבק אבל הם לא בלעו את הפיתיון וצריך לחשוב על תכסיס אחר ואלוהים אדירים למה הכול הכול היה מוכרח ליפול לו על הראש בבת אחת?
לא בנימין נתניהו הוא שהחל בכיבוש. החזקת מיליוני תושבים פלסטינים תחת ממשל צבאי והרחבת התנחלויות בכל רחבי השטחים הכבושים והפנית מיטב משאבי המדינה למטרה זאת - את הכול כבר עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן. אבל מה לעשות ודווקא במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, והפלסטינים לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל מדינת ישראל בטובה לשחרר אותם מעול הכיבוש ולפרק את ההתנחלויות שאוכלות ובולעות את אדמתם. נמאס להם שוב להיכנס למשא ומתן ועוד משא ומתן שבפירוש לא מגיעים לשום מקום. ועכשיו הפלסטינים הולכים לאו"ם לדרוש הכרה בינלאומית בזכותם להקים מדינה – ולא סתם מדינה באופן מופשט אלא בגבולות 1967, והצבא והמשטרה נערכים להפגנות גדולות ועימותים, והשר יוסי פלד מהליכוד תיאר שלשום במלים מוחשיות את הצונאמי המדיני הצפוי בספטמבר: "בידודה של מדינת ישראל עלול להעמיק, מדינות יאסרו על ספינות ישראליות לפרוק סחורה, חברות ישראליות יפגעו ותינתן רוח גבית למתנגדי ישראל". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ממדינה למדינה לגייס תמיכה באו"ם נגד ההצעה הפלסטינית ונואם נאומים ומבטיח עוד הבטחות חלולות.
זה גם לא בנימין נתניהו שהחל לפרק את מדינת הרווחה הישראלית. ערעור הרפואה הציבורית והחינוך הציבורי ושירותי הרווחה והעבודה המאורגנת והפרטה של כל מה שזז וחלוקת הנכסים והמשאבים בחצי חינם לקבוצה נבחרת של טייקונים - גם את כל זה עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל גם ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן - אם כי נתניהו עשה את העבודה ביותר התלהבות ושכנוע מכל האחרים. וגם כאן, במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, וגם אזרחי ישראל ובמיוחד הצעירים שבהם לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל ממשלת ישראל בנדיבות ליבה להעניק להם דיור הוגן ובר השגה ושירותי בריאות מתפקדים וחינוך חינם באמת לילדיהם. נמאס להם שוב ושוב להצביע בבחירות ולגלות שאפילו אם השתנתה המפלגה שמרכיבה את הממשלה, מדיניות הממשלה לא ממש השתנתה.
ומחנות המחאה עולים וצומחים ומתפשטים משדרות רוטשילד בתל אביב אל כל רחבי הארץ והצעירים יוצאים לרחובות ברבבותיהם ושורקים בוז כשמעל הבמה נשמעות המלים "הפרטה" ו"כוחות השוק" וקוראים בקריאות קצובות "העם דורש צדק חברתי!". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ונואם נאומים וזורק קצת פירורים – אבל ממש ממש לא מאמינים להבטחות שלו, והצונאמי החברתי כבר כאן בסוף יולי. ואת הטיסה לוורשה כדי לגייס את הפולנים נגד הפלסטינים נאלץ ראש הממשלה לבטל, כדי להיפגש במקום זה עם נציגי הסטודנטים ולהציע להם כל מיני הצעות ואולי זה יפצל את המאבק אבל הם לא בלעו את הפיתיון וצריך לחשוב על תכסיס אחר ואלוהים אדירים למה הכול הכול היה מוכרח ליפול לו על הראש בבת אחת?
