על כדורגל ושביתת רעב והתנחלות – או, הדרך הקלה והמהירה לאבד ידידים
זה לא היה כל כך מזמן. בשנת 2007 הכדורגלן אריק קנטונה, כוכבה לשעבר של קבוצת מנצ'סטר יונייטד שיש לו מעריצים לא מעטים גם בישראל, בא לכאן והשתתף בטורניר כדורגל החופים שהתקיים בנתניה, התראיין לאמצעי תקשורת ובמיוחד אלה העוסקים בספורט, לחץ את ידיהם של ספורטאים ישראלים וגם של כמה פוליטיקאים, והביע את שמחתו להיות בישראל.
שנתיים אחר כך, ב-2009, ארע בארצנו מאורע ספורטיבי מסוג קצת אחר. מחמוד סרסק, כדורגלן תושב רפיח ברצועת עזה, שהוא חלוץ הנבחרת הלאומית הפלסטינית, הגיע אל מחסום ארז המפריד בין הרצועה למדינת ישראל, בדרכו למשחק כדורגל בגדה המערבית. הוא לא הגיע, ומאז ועד היום כבר לא זכה לשחק כדורגל. מאז ועד היום הוא מוחזק בכלא הישראלי ומוגדר כ"לוחם בלתי חוקי" - מונח בעיתי למדי מבחינת החוק הבינלאומי,אך שקיבל מעמד בחוקי מדינת ישראלבשנת 2002. מעולם לא הובאה הוכחה כי מחמוד סרסק נלחם אי פעם (מלבד על ידי בעיטה בכדור עגול על מגרש ירוק), אבל החוק לא מחייב הוכחה כזאת. מי שצבא ההגנה לישראל הגדיר אותו כלוחם בלתי חוקי הינו בהגדרה לוחם בלתי חוקי ואפשר להחזיק אותו במעצר ללא הגבלת זמן.
לפני שלושה חודשים פתח מחמוד סרסק בשביתת רעב בתאו שבכלא רמלה, והתמיד בה. כשכבר נמשכה שביתת הרעב יותר משלושה חודשים נודע שמו יותר ויותר, בקרב בני עמו ובעולם כולו. בפוסטר והופץ בהרחבה, אשר נכתב לראשונה בערבית ואחר כך תורגם לכמה וכמה שפות (גם לעברית), הופיעה תמונתו, לבוש במדי אסיר ישראליים ואוחז בכדורגל, עם הכתובת "מחמוד סרסק, אלוף העולם בשביתת רעב" – ולא הייתה זו התפארות ריקה מתוכן.
בהולנד קיימו שחקני כדורגל משחק ראווה ברחובות אמסטרדם ועל החולצות שלהם נכתב "סרסק", וגם חברי פרלמנט הולנדים השתתפו בו. ומעבר לים הגיע לישראל קולו הזועם של אריק קנטונה שדרש לשחרר מי את הכדורגלן הפלסטיני העצור, וגם התייחס להפרות החוק הבינלאומי וזכויות האדם בישראל ולגזענות הבוטה נגד הפליטים ומהגרי העבודה האפריקאים בדרום תל אביב. גם ספ בלאטר, נשיא פדרצית הכדורגל העולמית, שלח מכתב רשמי לממשלת ישראל, הביע דאגה חמורה למצבו של סרסק וקרא לשחרורו המיידי. בלאטר גם פנה אל התאחדות הכדורגל הישראלית וביקש ממנה להפעיל את השפעתה למען הכדורגלן הפלסטיני העצור שחייו נמצאו בסכנה ממשית וגוברת.
אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות הישראלית, מיהר לזרוק את תפוח האדמה הלוהט והודיע כי "ההתאחדות אינה עוסקת בענינים ביטחוניים". אולם דווקא בשירותי הביטחון של מדינת ישראל החלו לחשוש (ולא בהכרח מסיבות הומניטריות) ממה שעלול היה לקרות אילו נפטר סרסק בין כותלי הכלא הישראלי. לעורך דינו הועבר באופן בלתי רשמי מסר אשר הביא את לקוחו להסכים לקבל חלב ולהאריך את חייו עד אשר יסכימו מקבלי ההחלטות בישראל לשנות את מדיניותם. ועברו כמה ימים ולסרסק נמסרה ההודעה הרשמית כי לא יאוחר מה-10ביולי יפתחו בפניו שערי הכלא. והוא יצא משם וללא ספק יתקבל כגיבור, אם כי בודאי יצטרך לעבור טיפולים רפואיים ממושכים ולא לגמרי בטוח שיוכל אי פעם לחזור למגרש הכדורגל. ואת אריק קנטונה אוהדי הכדורגל בישראל כנראה כבר לא יראו כאן שוב.
ובמקרה, בדיוק באותו זמן בו פורסמו בעיתונות הישראלית דברי התוכחה של אריק קנטונה פורסם ראיון עם יושב ראש מועצת יש"ע דני דיין. דני דיין מחשיב את עצמו כאדם מתון, ואין לו בעיה לגנות בחריפות הצתות של מסגדים בכפרים פלסטינים. פעולות כאלה נראות בעיניו מיותרות וגם מזיקות למפעל ההתנחלות כאשר עובדות התנחלותיות רבות כל כך כבר נוצרו בשטח. לדבריו של דיין, המתנחלים קרובים מאד להשגת מטרתם האסטרטגית והיא לחסום ולמנוע לחלוטין כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עוד מעט קט תיחסם סופית. וסיפר דני דיין כמה שמח לדבר עם דיפלומט אירופי בכיר שגם הוא רואה את המצב כך (והוא לא בדיוק שמח).
יתכן מאד שדני דיין צדק ואכן כבר עברנו או בקרוב נעבור את נקודת האל-חזור, והכיבוש כבר לא יהיה הפיך. מדינת ישראל תישאר בשטחים הכבושים, ותמשיך להשתלט על אדמות פלסטיניות בטיעונים ותירוצים שונים ומשונים ולבנות עליהם עוד ועוד התנחלויות. וכמובן שמקבלי ההחלטות גם לא יעלו על דעתם להעניק זכויות אזרח לתושבים הפלסטינים וישאירו אותם גם הלאה כנתינים חסרי זכויות תחת ממשל צבאי.
אם כך יהיה, סביר שעוד יהיו הרבה הרבה אריק קנטונה. יהיו הרבה אנשים – פעם אמנים ופעם כדורגלנים ופעם סתם אנשים הגונים – אשר המדינה הזאת פשוט תתחיל להגעיל אותם. לחלקם יהיה מקרה אחד מיוחד שמבחינתם יהווה חציית גבול, ולאחרים תהיה הצטברות של כמה וכמה מקרים ואירועים, וידידיה של ישראל יהפכו במהירות לידידים לשעבר.
נכון, יש בעולם סוג אחד של אנשים שלא תהיה להם בעיה להיות ידידים טובים גם של ישראל כובשת ומדכאת. השבוע ביקר בבריסל ח"כ זאב אלקין, יו"ר הקואליציה בכנסת ישראל, כדי להדק את הקשרים עם מפלגות הימין הקיצוני באירופה, וציין כי יש למדינת ישראל פוטנציאל רב לתמיכה בקרב הימין הקיצוני, וכי אמנם צריך להיזהר מניאו נאצים, אבל יש רבים מאנשי הימין הקיצוני שעוינותם מופנית בעיקר כלפי מוסלמים.
נציגים של קהילות יהודיות באירופה, המנהלים מאבק נגד מפלגות הימין הקיצוני בארצותיהם, ממש לא התלהבו משליחותו של אלקין. הוא ענה: "ניגוד האינטרסים בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות הוא בעייתי, אבל מדינה לא יכולה להישאר בלי בעלי ברית. הליברלים באירופה כבר זנחו אותנו והפכו לאויב, אנחנו צריכים לפנות אל מי שאפשר" (ידיעות אחרונות, 21.6.2012).
כנראה שזאב אלקין ימכור גם את אמו כדי להמשיך להחזיק בשטחים הכבושים...
