שבוע לא כל כך מיוחד
"שמת מול החברה שלנו מראה, מראה נוראית של איך נראה העוני במדינת ישראל 2012. העני הוא מבוייש ומושפל, עובר מסכת בלתי נתפסת של ביורוקרטיה, ובסופו של דבר מקבל סיוע שלא מאפשר לחיות ולא מאפשר למות, ומחייב אותו לקבץ נדבות על מנת לשרוד". כך אמרה הרב עדית לב מ"רבנים לזכויות האדם" על קברו של משה סילמן. במשך עשרה חודשים היא וחבריה ניסו לשווא להשיג לסילמן קורת גג צנועה מעל ראשו. המוני תומכים צעירים ליוו את משה סילמן למנוחת עולמים בבית הקברות בחולון.
http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/07/8649/
בעקבות סילמן, הצית עצמו עקיבא מפעי, נכה צה"ל הרתוק לכיסא גלגלים, שניסה למחות על הדרך בה גומלת מדינת ישראל לחיילים שיצאו לשדה הקרב להילחם למענה, וברגע זה הוא עדיין מפרפר בין החיים למוות. אבל הוא זכה להרבה פחות תשומת לב תקשורתית מאשר משה סילמן. בקרוב גם אירועים כאלה יתחילו לשעמם את התקשורת והיא תואיל לכל היותר לפרסם כמה שורות בעמוד החמישי למטה. ואם תרצה קרן נויבך להקדיש קצת יותר תשומת לב בתכניתה ברדיו, יהיה מי שידאג "לאזן" אותה עם שדרן מהצד השני של המפה, אלה שרק רוצים להיפטר מ”פרזיטים".
השבוע הזה יצא מנתב"ג בפעם השישית מטוס הנושא אזרחים דרום סודאן המגורשים ממדינת ישראל בחזרה אל מולדתם המוכה עדיין בעוני ומלחמות. והאירוע הזה גם הוא כבר אינו זוכה לכותרות בעיתונים וגם שר הפנים אלי ישי, "מר גירוש פליטים" בכבודו ובעצמו, כבר אינו מגיע לשדה התעופה להיות נוכח בעצמו. ורק ישראלים שהכירו מי מהמגורשים באופן אישי עוד באים להיפרד מהם בעלותם על האוטובוס שייקח אותם אל שדה התעופה, ותלמידים בכמה בתי ספר כואבים את אבדן חבריהם לספסל הלימודים.
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aabawk
ובדיוק באותו היום שיצא מטוס הגירוש השישי בדרכו אל בירת דרום סודאן, נפגשו נציגי ממשלת ישראל עם נציגי אותה מדינה חדשה, ובאווירה לבבית חתמו על כמה וכמה הסכמים לשיתוף פעולה. פעם נהגו האנטישמים בצרפת להגיד "אנחנו אוהבים את היהודים – בישראל"
.(“Nous aimons les Juifs - en Israël”)
אגב, בדיוק השבוע הביע יו"ר הסוכנות היהודית אנטולי שרנסקי את אכזבתו מכך שגם ההרג בבית הספר היהודי בטולוז לפני מספר חודשים לא הביא לעליה משמעותית במספרם של היהודים הצרפתים העוברים אל מדינתנו.
והשבוע הזה מסרה מדינת ישראל רשמית לבית המשפט העליון על כוונתו של שר הביטחון אהוד ברק להחריב בדרום הר חברון שמונה כפרים, 1500 בתים בסך הכל, ולגרש את תושביהם הפלסטינים כדי שיהיה לחיילי צבא ההגנה לישראל מקום להתאמן בו. אבל בנדיבות ליבו מוכן הצבא שהמגורשים יבואו לאדמותיהם בסופי שבוע לעבד את האדמה. ולא רחוק משם הודיע שר החינוך גדעון סער על הרחבת הפרוייקט להביא תלמידי בתי ספר מכל הארץ להתארח במובלעות המתנחלים שבלב העיר חברון. במו עיניהם יוכלו התלמידים לראות את תוצאות מפעלם המבורך של המתנחלים אשר מיררו בהתמדה את חיי הפלסטינים שבשכנותם והפכו את מרכז חברון לעיר רפאים שרק הפלסטינים העקשנים והנחושים ביותר עוד נותרו בה. "זה לא עניין פוליטי, התלמידים חייבים להכיר את ההיסטוריה והמורשת של העם היהודי" הצהיר כבוד השר.
השבוע לשם שינוי לא כל כך שמענו על הסכנה הנשקפת למדינת ישראל מן התכנית הגרעינית האיראנית. בראש הכותרות החליף אותה (אבל רק ליום אחד) איום חמור אחר – הנשק הכימי הנמצא בסוריה ועלול בהמשך מלחמת האזרחים שם ליפול לידיים לא רצויות ולא אחראיות. וכמקובל אצלנו התחרו כמה וכמה שרים בכירים בהשמעת הצהרות תקיפות וחריפות ואזהרות והצהרות והתראות על פעולות צבאיות שם בסוריה הסוערת והבוערת. ושוב כרגיל אצלנו היה זה דווקא הדרג הצבאי, כלומר הרמטכ"ל בני גנץ, ששפך קצת מים צוננים על המדורה המתלהמת והביע חוסר התלהבות מופגן מן הרעיון למשלוח הכוחות שתחת פיקודו אל מעבר לגבול הסורי.
וכבר למחרת היום נשכח ונדחק האיום הסורי למול כוונתה של ממשלת ישראל שלנו להעלות את המע"מ כדי לכסות את הגירעונות בתקציב. את המע"מ כמובן ולא את המס על החברות הגדולות, אשר ממילא כבר חייבות עשרות מיליארדים ששלטונות המס לא ממש מנסים לגבות.
הסטיריקן ובעל הטור הותיק קובי ניב כתב השבוע: "כאן, גם הנבואות השחורות ורודות מדי. כמה שאני משתדל להיות פסימי, כדי להיות כמה שיותר ריאלי לגבי מה שקורה כאן, ככה תמיד אני מגלה שהייתי אופטימי מדי, ושהמציאות הרבה הרבה יותר גרועה ממה ששיערתי. הנה, למשל, לפני שנה (ליתר דיוק ב-2 לאוגוסט לפני שנה) ניבאתי ש'גל המחאה יטבע בהורדה של אחוז וחצי במע"מ', ועכשיו תראו מה נהיה? הוא יורדת למצולות דווקא בהעלאה של אחוז במע"מ. בקיצור - היו ריאלים ותמיד הוסיפו לפחות שניים וחצי אחוז לנבואות הכי שחורות שלכם."
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aabbgd
כן, אין ארוחות חינם, הצהיר ראש הממשלה. אזרחי ישראל חייבים לכסות את הגירעון ולדאוג להעברת חמישים מיליוני השקלים למימון האוניברסיטה החדשה בהתנחלות אריאל וגם לשלוש מאות המיליונים שתעלה הקמת רשת בתי כלא ובתי מעצר ומחנות שהיה בכל רחבי הנגב, בהם ניתן יהיה להחזיק עשרות אלפי פליטים ומסתננים ומהגרים בלתי חוקיים מאפריקה. החוק המאפשר להחזיק אותם עד שלוש שנים ללא משפט כבר אושר כדת וכדין בכנסת ישראל, אך מה ערך לחוק אם אין מספיק מקומות כליאה? ובקיצור, אין ארוחות חינם ודרך המע"ם יזכו כל אזרחי ישראל – ובמיוחד העניים ביותר – ליטול חלק במשימה הלאומית החשובה הזאת.
וגם השבוע, כמו כמעט כל סוף שבוע בחודשים האחרונים, תתקיים פעולת מחאה ברחובותיה של תל אביב. מחר יצטרפו ניצולי שואה ודור שני לשואה, אנשי רוח, תושבי השכונות, צעירים ונוער וסתם אזרחים שאכפת להם, לצעדה במחאה על היחס לפליטים על רקע ההיסטוריה של העם היהודי.
http://www.scooper.co.il/pr/1023414/
וכמה באמת יכולים אנשים בעלי רצון טוב להשפיע? הם יכולים לעשות את כל מה שביכולתם. הם חייבים לעשות את כל מה שביכולתם.
נ.ב. ראו קישורים לדיווח על ההפגנה
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151061848809295&set=a.181211204294.122140.630709294&type=1&theater
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4261467,00.htmlhttp://www.youtube.com/watch?v=rpHvKeIpipk&feature=share
