מדינה במלחמה בדרך כלל לא שמה לב לילדי האויב
לפני קצת יותר משבוע כתבו אנשים מישובי הדרום מכתב אל ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק:
"אנו, חברי קבוצת 'קול אחר' מישובים בעוטף עזה, קוראים לממשלת ישראל להפסיק לשחק בחיים שלנו, ולפתוח באופן מיידי במגעים מדיניים עם ממשלת חמאס! נמאס לנו להיות ברווזים במטווח המשרת אינטרסים פוליטיים. טילים משם והפצצות מכאן לא מגנים עלינו. את משחקי המלחמה והכוח ניסינו מספיק שנים, ושני הצדדים שילמו, ועדיין משלמים, מחיר יקר של סבל ואובדן. הגיע הזמן לדבר ולחתור להבנות ארוכות טווח, שיאפשרו לאזרחים משני צידי הגבול לחיות חיים נורמליים".
'קול אחר' הינה קבוצה של תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה, המקיימת קשר רציף עם תושבים מרצועת עזה, ומקדמת יחסי שכנות והידברות באזור הדרום ובכל הארץ.
http://www.othervoice.org
לפני קצת יותר משבוע כתבו אנשים מישובי הדרום מכתב אל ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק:
"אנו, חברי קבוצת 'קול אחר' מישובים בעוטף עזה, קוראים לממשלת ישראל להפסיק לשחק בחיים שלנו, ולפתוח באופן מיידי במגעים מדיניים עם ממשלת חמאס! נמאס לנו להיות ברווזים במטווח המשרת אינטרסים פוליטיים. טילים משם והפצצות מכאן לא מגנים עלינו. את משחקי המלחמה והכוח ניסינו מספיק שנים, ושני הצדדים שילמו, ועדיין משלמים, מחיר יקר של סבל ואובדן. הגיע הזמן לדבר ולחתור להבנות ארוכות טווח, שיאפשרו לאזרחים משני צידי הגבול לחיות חיים נורמליים".
'קול אחר' הינה קבוצה של תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה, המקיימת קשר רציף עם תושבים מרצועת עזה, ומקדמת יחסי שכנות והידברות באזור הדרום ובכל הארץ.
http://www.othervoice.org
בזמן שנכתב המכתב הזה לא התנהל "סבב" בגבול עזה, והנושא לא היה ממש בראש החדשות. אבל לא היה צריך להיות נביא גדול כדי לדעת שהוא יחזור לשם די במהירה. במיוחד אם אתה גר באזור ההוא.
ביום חמישי בשבוע שעבר עדיין לא הייתה עזה בחדשות. הכותרות עסקו בעיקר בתוצאות הבחירות בארצות הברית והשלכותיהן על הפוליטיקה הישראלית. ידיעה קטנה יותר סיפרה על קריסת מרכז קניות באקרה, בירת גאנה, ועל אנשים רבים הלכודים בין ההריסות, ועל ההתארגנות המהירה והיעילה של צבא ההגנה לישראל שתוך שעות ספורות ארגן ושלח לשם משלחת הצלה מצוידת ומאומנת היטב, ועל שלושה מתושבי גאנה שאותם הצילו חיילינו מבין ההריסות. אכן, פעולה הומניטרית למופת, היכולה לחמם את הלב לכל אזרח ישראלי השומע ולמלא אותו בשמחה וגאווה.
עזה לא הייתה בכותרות ביום חמישי האחרון, אבל צבא ההגנה לישראל עוסק בעזה כל יום, עם ובלי כותרות. בדיוק בזמן שמשלחת ההצלה הצה"לית לגאנה עלתה למטוסים, חצו טנקים ודחפורים ישראלים את גדר הגבול ונכנסו לצידה הפלסטיני, ומעליהם חגו מסוקים, והיה הרבה ירי וירי נגדי וירי נגדי לנגדי, ובמהלך הירי הזה הגיעו הקליעים שנורו מאחד המקלעים הישראליים אל מגרש ממזרח לעיר חאן יונס בו שיחקו נערים בכדורגל.
מקלע של טנק או מקלע של מסוק? כנראה לעולם לא נדע וזה גם לא ממש חשוב. מה שחשוב הוא שאחד הקליעים פגע בראשו של נער בן שלוש עשרה ושמו חמד יוניס אבו דקע ולאחר כמה שעות הוא מת מפצעיו בבית החולים. וממשרדי דובר צה"ל נמסר לעיתונאים הזרים ששאלו כי החיילים לא כיוונו את נשקם במודע אל הנער. ואכן, סביר להניח ששום חייל בצה"ל לא ירה בכוונה תחילה אל נער שמשחק כדורגל. אבל בכל זאת, הנער עכשיו מת וקבור באדמה.
מה חשבו אזרחי ישראל על המקרה הכואב הזה? האמת היא שאזרחי ישראל ברובם הגדול פשוט לא שמעו על המקרה הזה. אמצעי התקשורת שכחו לספר להם, העורכים לא ממש חשבו שנער ערבי הרוג זה נושא חדשותי. ואז באה ההפתעה הקשה, למחרת הלווייתו של הנער ירה אחד הפלגים הפלסטינים טיל על ג'יפ של צה"ל שנסע לו לתומו על כביש פטרולים. ארבעה חיילים נפצעו ונלקחו לבית החולים, ועל התקרית הזאת פרסמו אמצעי התקשורת עמודים שלמים כולל דיווחים רפואיים מדויקים ומפורטים על מצבו הרפואי של כל אחד ואחד מהחיילים. בדיוק כפי שראוי במדינה שמאד דואגת ואכפת לה מהחיילים שהיא שולחת לקרב.
ועל פציעתם של ארבעת החיילים הגיב צה"ל מיד ובזעם, בירי ארטילרי מסיבי שבו נהרגו ארבעה אזרחים שישבו בסוכת אבלים בצידה המזרחי של עזה, ועכשיו יש למשפחותיהם עוד הרבה אבל ושכול. ועל המקרה הזה דיווחו אמצעי התקשורת בישראל בקצרה ובלי פרטים ובלי להזכיר ששלושה מבין ארבעת ההרוגים היו קטינים. ובודאי שום עורך בישראל לא חשב שכדאי לציין שמוחמד חרארה בן ה-17 לא נפגע מן הפגז הראשון, ושהוא רץ לטפל בפצועים ולפנות אותם ואז נחת פגז נוסף והרג אותו במקום. אלה לא ממש חדשות.
ואתמול כבר ירד מטר כבד של טילים על הישובים הישראלים שסביב עזה, ואזעקות הצבע האדום נשמעו שוב ושוב, והתושבים רצו לתפוס מחסה, ובמזל רב לא נהרג איש. בכל אמצעי התקשורת דיברו בזעם רב על המצב הבלתי נסבל בישובי הדרום ועל הילדים הגדלים במצב נורא של חרדה יומיומית. איש לא דיבר על התנאים בהם גדלים הילדים בעזה, ועל הילדים שרק שלשום חזו במו עיניהם במותם של אחיהם. מה שלא מפתיע כי מדינה במלחמה בדרך כלל לא שמה לב לילדי האויב. (מחר בערב מתכוונת קבוצת פעילים לעמוד מול בית ראש הממשלה בירושלים ולקיים משמרת לאור נרות ולאחוז שלטים עם שמותיהם של ההרוגים בעזה, השמות ששום אמצעי תקשורת לא פרסם. וזה ככל הנראה לא יהיה פופולרי.)
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=55486
והבוקר בשידורי יומן החדשות ברדיו עלתה לשידור שורה ארוכה של פוליטיקאים בכירים מכל מפלגות הממסד וכולם אמרו שצריך להנחית מהלומה כואבת וללמד את חמאס לקח ולהרוס את תשתיות הטרור ועוד הרבה הרבה מהקלישאות הרגילות. והשר ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר מצא ביטוי מעולם המחשבים, "לפרמט מחדש את עזה". אבל בינתיים ובמקביל נמשך באמצעי התקשורת מסע התעמולה הממשלתי האינטנסיבי הקורא לאזרחי ישראל לשכנע את ידידיהם ומכיריהם בחו"ל לבוא כתיירים לישראל, כי "כל תייר מכניס למדינה כסף ומייצר מקומות עבודה ומשפר את תדמית ישראל בעולם". אז אותה ממשלה גם תפתח במלחמה גדולה בעזה? תמלא את מסכי הטלוויזיה בעולם כולו למשך שבועות בתמונות יומיומיות של דם ואש ותמרות עשן, ואחרי המלחמה אולי תקום עוד ועדת גולדסטון שתחקור ותדרוש ותשאל שאלות לא נעימות? לא כל כך סביר.
http://kol1mevie1.org.il
אז מה כן יהיה? כנראה ימשיכו לירות עוד כמה ימים, ואולי עוד כמה אנשים שעדיין ברגע זה חיים ונושמים ישכבו כבר בקברם. ואז יסדרו איזו הפסקת אש רופפת והחיים יחזרו למסלולם ועזה תרד מעמודי החדשות ונחזור להמולה המבולבלת של תעמולת הבחירות. כמו בסבב הקודם בגבול עזה ובזה שלפניו וכנראה גם בזה שאחריו.
ביום חמישי בשבוע שעבר עדיין לא הייתה עזה בחדשות. הכותרות עסקו בעיקר בתוצאות הבחירות בארצות הברית והשלכותיהן על הפוליטיקה הישראלית. ידיעה קטנה יותר סיפרה על קריסת מרכז קניות באקרה, בירת גאנה, ועל אנשים רבים הלכודים בין ההריסות, ועל ההתארגנות המהירה והיעילה של צבא ההגנה לישראל שתוך שעות ספורות ארגן ושלח לשם משלחת הצלה מצוידת ומאומנת היטב, ועל שלושה מתושבי גאנה שאותם הצילו חיילינו מבין ההריסות. אכן, פעולה הומניטרית למופת, היכולה לחמם את הלב לכל אזרח ישראלי השומע ולמלא אותו בשמחה וגאווה.
עזה לא הייתה בכותרות ביום חמישי האחרון, אבל צבא ההגנה לישראל עוסק בעזה כל יום, עם ובלי כותרות. בדיוק בזמן שמשלחת ההצלה הצה"לית לגאנה עלתה למטוסים, חצו טנקים ודחפורים ישראלים את גדר הגבול ונכנסו לצידה הפלסטיני, ומעליהם חגו מסוקים, והיה הרבה ירי וירי נגדי וירי נגדי לנגדי, ובמהלך הירי הזה הגיעו הקליעים שנורו מאחד המקלעים הישראליים אל מגרש ממזרח לעיר חאן יונס בו שיחקו נערים בכדורגל.
מקלע של טנק או מקלע של מסוק? כנראה לעולם לא נדע וזה גם לא ממש חשוב. מה שחשוב הוא שאחד הקליעים פגע בראשו של נער בן שלוש עשרה ושמו חמד יוניס אבו דקע ולאחר כמה שעות הוא מת מפצעיו בבית החולים. וממשרדי דובר צה"ל נמסר לעיתונאים הזרים ששאלו כי החיילים לא כיוונו את נשקם במודע אל הנער. ואכן, סביר להניח ששום חייל בצה"ל לא ירה בכוונה תחילה אל נער שמשחק כדורגל. אבל בכל זאת, הנער עכשיו מת וקבור באדמה.
מה חשבו אזרחי ישראל על המקרה הכואב הזה? האמת היא שאזרחי ישראל ברובם הגדול פשוט לא שמעו על המקרה הזה. אמצעי התקשורת שכחו לספר להם, העורכים לא ממש חשבו שנער ערבי הרוג זה נושא חדשותי. ואז באה ההפתעה הקשה, למחרת הלווייתו של הנער ירה אחד הפלגים הפלסטינים טיל על ג'יפ של צה"ל שנסע לו לתומו על כביש פטרולים. ארבעה חיילים נפצעו ונלקחו לבית החולים, ועל התקרית הזאת פרסמו אמצעי התקשורת עמודים שלמים כולל דיווחים רפואיים מדויקים ומפורטים על מצבו הרפואי של כל אחד ואחד מהחיילים. בדיוק כפי שראוי במדינה שמאד דואגת ואכפת לה מהחיילים שהיא שולחת לקרב.
ועל פציעתם של ארבעת החיילים הגיב צה"ל מיד ובזעם, בירי ארטילרי מסיבי שבו נהרגו ארבעה אזרחים שישבו בסוכת אבלים בצידה המזרחי של עזה, ועכשיו יש למשפחותיהם עוד הרבה אבל ושכול. ועל המקרה הזה דיווחו אמצעי התקשורת בישראל בקצרה ובלי פרטים ובלי להזכיר ששלושה מבין ארבעת ההרוגים היו קטינים. ובודאי שום עורך בישראל לא חשב שכדאי לציין שמוחמד חרארה בן ה-17 לא נפגע מן הפגז הראשון, ושהוא רץ לטפל בפצועים ולפנות אותם ואז נחת פגז נוסף והרג אותו במקום. אלה לא ממש חדשות.
ואתמול כבר ירד מטר כבד של טילים על הישובים הישראלים שסביב עזה, ואזעקות הצבע האדום נשמעו שוב ושוב, והתושבים רצו לתפוס מחסה, ובמזל רב לא נהרג איש. בכל אמצעי התקשורת דיברו בזעם רב על המצב הבלתי נסבל בישובי הדרום ועל הילדים הגדלים במצב נורא של חרדה יומיומית. איש לא דיבר על התנאים בהם גדלים הילדים בעזה, ועל הילדים שרק שלשום חזו במו עיניהם במותם של אחיהם. מה שלא מפתיע כי מדינה במלחמה בדרך כלל לא שמה לב לילדי האויב. (מחר בערב מתכוונת קבוצת פעילים לעמוד מול בית ראש הממשלה בירושלים ולקיים משמרת לאור נרות ולאחוז שלטים עם שמותיהם של ההרוגים בעזה, השמות ששום אמצעי תקשורת לא פרסם. וזה ככל הנראה לא יהיה פופולרי.)
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=55486
והבוקר בשידורי יומן החדשות ברדיו עלתה לשידור שורה ארוכה של פוליטיקאים בכירים מכל מפלגות הממסד וכולם אמרו שצריך להנחית מהלומה כואבת וללמד את חמאס לקח ולהרוס את תשתיות הטרור ועוד הרבה הרבה מהקלישאות הרגילות. והשר ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר מצא ביטוי מעולם המחשבים, "לפרמט מחדש את עזה". אבל בינתיים ובמקביל נמשך באמצעי התקשורת מסע התעמולה הממשלתי האינטנסיבי הקורא לאזרחי ישראל לשכנע את ידידיהם ומכיריהם בחו"ל לבוא כתיירים לישראל, כי "כל תייר מכניס למדינה כסף ומייצר מקומות עבודה ומשפר את תדמית ישראל בעולם". אז אותה ממשלה גם תפתח במלחמה גדולה בעזה? תמלא את מסכי הטלוויזיה בעולם כולו למשך שבועות בתמונות יומיומיות של דם ואש ותמרות עשן, ואחרי המלחמה אולי תקום עוד ועדת גולדסטון שתחקור ותדרוש ותשאל שאלות לא נעימות? לא כל כך סביר.
http://kol1mevie1.org.il
אז מה כן יהיה? כנראה ימשיכו לירות עוד כמה ימים, ואולי עוד כמה אנשים שעדיין ברגע זה חיים ונושמים ישכבו כבר בקברם. ואז יסדרו איזו הפסקת אש רופפת והחיים יחזרו למסלולם ועזה תרד מעמודי החדשות ונחזור להמולה המבולבלת של תעמולת הבחירות. כמו בסבב הקודם בגבול עזה ובזה שלפניו וכנראה גם בזה שאחריו.
