מחברון למזרח טימור - ובחזרה
נדמה שהמקרה הזה קרה לפני הרבה זמן, אבל בעצם זה היה רק בחודש הזה, ונשכח לחלוטין בסערת האירועים שעברו עלינו מיד אחר כך.
ביום ה-7 בנובמבר יצא ישראל כץ, שר התחבורה בממשלת ישראל, ממשרדו שבירושלים ותחת אבטחה של צבא ההגנה לישראל נסע אל העיר חברון הנמצאת מזה ארבעים וחמש שנים תחת שלטון צבאי של מדינת ישראל. בליבה של חברון שוכנים חבורה של מתנחלים הנחשבים כקיצונים במיוחד גם בעיני מתנחלים אחרים, אבל עם השר כץ יש להם יחסים לבביים ביותר והם גם הבטיחו לו את תמיכתם בבחירות המוקדמות במפלגת הליכוד. ובעיר חברון חנך השר ישראל כץ כביש חדש שנסלל לשימושם הבלעדי של המתנחלים ומחבר את המובלעת שלהם בלב העיר עם התנחלות קרית ארבע ממזרח לה.
שלושים מליון שקלים מכספיה של מדינת ישראל הושקעו בסלילתו ושדרוגו של הכביש הזה, והוא קיבל עדיפות וקדימות ברורה לעומת כבישים אחרים שבתחום אחריותו של שר התחבורה של מדינת ישראל, כבישים אשר לרשות משתמשיהם לא עומד גוש מוצק של בוחרים בבחירות הפנימיות בליכוד ואשר סלילתם אינה פעולה בעלת משמעות פוליטית בוטה. כן, סלילת הכביש הזה לא הייתה סתם פעולה טכנית במסגרת השגרה התחבורתית האפורה של התחבורה היום יומית. השר כץ בהחלט הודה בכך – נכון יותר, הוא התגאה בכך.
בטכס החגיגי בנוכחות כל ראשי המתנחלים הצהיר כץ: "אנחנו נותנים היום תשובה ברורה לאבו מאזן – חברון היא הבית שלנו, אין מה לדבר עליו". כזכור, ימים אחדים לפני כן התראיין נשיא הרשות הפלסטינית לטלוויזיה הישראלית והביע עמדות שלא מעטים בישראל החשיבו כמתונות במיוחד (מתונות מדי בעיני חלק מן הפלסטינים) . השר כץ, מלא רוח טובה ומבודחת לנוכח מכת הנגד הניצחת שהנחית על מתקפת השלום של אבו מאזן, סיפר כי בתחילה נקרא כביש המתנחלים בחברון "דרך האבות" אך כדי להפיס את דעתן של הפמיניסטיות דרש כבוד השר בתוקף להחליף את השם ל"דרך האבות והאמהות".
המתנחלים בפרסומיהם בהחלט פרסמו וציינו בשביעות רצון רבה את הטכס הזה בחברון. באמצעי התקשורת הרגילים הוא לא ממש הוזכר. במקרה, זה היה בדיוק באותו הזמן שבו חדרו החיילים הישראלים לתחומי רצועת עזה ונכנסו לחילופי אש עם חמושים פלסטינים במהלכם פגע כדור ישראלי תועה בנער חמיד אבו דקע והרגו, ובעקבות זאת החל להסתובב המעגל הידוע של תגמול, ותגמול לתגמול, ותגמול לתגמול של התגמול, במהלכו נהרגו שישה ישראלים ומאה וחמישים פלסטינים.
למזלם של השר כץ ויתר המתמודדים בבחירות הפנימיות בליכוד, המשא ומתן הבלתי ישיר שניהלה ממשלת ישראל עם הנהגת החמאס בקהיר הניב הפסקת אש בזמן, וניתן היה לקיים במפלגת הליכוד את הבחירות הפנימיות. בהתנחלויות הוקמו קלפיות כדי להעניק למתנחלים את מלוא האפשרות להשתתף במשחק הדמוקרטי אשר שישפיע מאד על עתיד הפלסטינים שבסמוך ואשר לפלסטינים עצמם לא ניתו בו כל חלק. והמתנחלים באו בהמוניהם אל הקלפיות והעניקו את תמיכתם ביד רחבה לכל מי שהיטיב עימם והתחייב להמשיך כך גם בעתיד. השר ישראל כץ, כמו אחרים מידידיהם ומוקיריהם של המתנחלים, התברג במקום גבוה ברשימה.
לעומת זאת, השר בני בגין נמחק מן הרשימה והוא כבר לא יהיה בכנסת לאחר הבחירות הבאות. לא שבני בגין מתנגד להתנחלויות, חס וחלילה. אין כמוהו איש ארץ ישראל השלמה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אבל הוא העז לטעון שאם קורה שמתנחלים משתלטים באופן בלתי חוקי בעליל על חלקת אדמה פרטית פלסטינית, ואם בית המשפט העליון בירושלים מצווה עליהם להתפנות מן החלקה הזאת, הרי צריכים המתנחלים לקיים את החלטת בית המשפט. מעתה והלאה ברור ששום חבר כנסת מהליכוד כבר לא יעיז להגיד זאת.
לא רק השר כץ בהופעתו בחברון נתן תשובה ברורה וגסה מאד להצעות השלום שהציע אבו מאזן לאזרחי ישראל. מפלגת הליכוד כולה - מפלגת השלטון של מדינת ישראל שנשקף לה סיכוי טוב להיות מפלגת השלטון גם לאחר הבחירות בינואר – חזרה על אותה התשובה בגדול, בהרכב הפרלמנטרי שבחרה לייצג אותה. אבל גם לרשותו של אבו מאזן עמדה תשובה לתשובה הזאת, ואתמול בערב ניתנה התשובה הזאת ברוב גדול של מדינות העולם בעצרת האומות המאוחדות בניו יורק.
אתמול בערב התקיימה הפגנה שמחה הרבה יותר מהרגיל היכל העצמאות בתל אביב שם הוכרזה מדינת ישראל לפני שישים וארבע שנים. בזה אחר זה עלו הדוברים, אנשי שלום חדשים וותיקים, וברכו בכל פה על ההכרה שהעניקה משפחת העמים ברוב גדול למדינת פלסטין בגבולות 1967. סופיאן אבו זיידה שבא מעזה הנצורה עדיין התקבל במחיאות כפיים סוערות, והשלטים באדום וירוק הכריזו "מדינה פלסטינית – אינטרס ישראלי","67 זה לא סתם מספר" ו"ביבי, תגיד כן".
עוד לפני שבוע עדיין קיוו ראש הממשלה נתניהו ושר חוצו אביגדור ליברמן לגבש גוש של "מיעוט מוסרי", המורכב מדמוקרטיות מערביות, אשר יצאו חוצץ נגד היוזמה הפלסטינית. והרי המדינות האלה נתנו כולן גיבוי למבצע עמוד ענן המהולל, וכולן חזרו על המנטרה כי למדינת ישראל הזכות להגנה עצמית וכי שום מדינה לא תסכים שירו טילים על עריה. אבל מה לעשות שאותן המדינות נותנות גיבוי גם לשאיפת הפלסטינים להקים לעצמם מדינה עצמאית, ונראה להן כי שום עם לא ישלים עם חיים תחת משטר כיבוש במשך ארבעים וחמש שנה ולא יסכים שאדמותיו יוחרמו ויופקעו לצורך הקמת והרחבת התנחלויות. זה עלול אפילו להוביל למסקנה שגם לפלסטינים עומדת זכות מסוימת של הגנה עצמית כנגד הכיבוש הזה. וכך ספגה הדיפלומטיה הישראלית מפלה ללא תקדים. מדינות אירופה תמכו בפה מלא בהקמת מדינת פלסטין או שנמנעו.
אז באמת, מה יהיה עכשיו? הבוקר, לאחר לילה של חגיגות וזיקוקין ברמאללה, קמו התושבים הפלסטינים לעוד יום של כיבוש, של השפלות במחסומי הדרכים של צה"ל והתנחלויות מתרחבות ומתנפחות. מדינת פלסטין הוכרה על ידי האו"ם, אבל בשטח עדיין לא רואים אותה. בשטח לא השתנה כלום, כפי שהצהיר הבוקר ראש ממשלת ישראל (ובנקודה זאת הסכימו איתו כמה פלסטינים ספקנים – אשר הכריזו כי "ישראל מבינה רק כוח").
אז סתם הצהרה חסרת תוכן? כך חשבה גם אינדונזיה, כאשר הכיר האו"ם במדינה ששמה מזרח טימור. במשך שנים אחרי שהתקבלה ההחלטה אינדונזיה צפצפה עליה, והצבא האינדונזי שלט בשטח מזרח טימור וקיים את שלטונו בברוטאליות רבה. אבל היום, וכבר מזה כמה וכמה שנים, מזרח טימור היא מדינה עצמאית וריבונית והיא הייתה אתמול בין התומכים בהקמת מדינת פלסטין. וכך כאשר החליט האו"ם על הקמת מדינה בשם נמיביה בשטח שהיה בשלטון דרום אפריקה וצבאה המשיך לשלוט בו גם לאחר שהתקבלה ההחלטה. וגם כאשר החליט האו"ם לבטל את שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה עצמה. ורק לאחרונה כאשר החליט האו"ם להכיר במדינה ששמה דרום סודאן ולאחר מלחמה קשה ואכזרית המדינה הזאת קמה והייתה לעובדה. הניסיון מלמד שהאו"ם הוא לא בדיוק שמום, ומה שנקבע על הנייר בעצרת הכללית שבניו יורק בהחלט יכול בסופו של דבר לקרום עור וגידים בשטח. (למי ששכח, כך בדיוק קמה המדינה ששמה ישראל...)
בינתיים, היום התבשרנו על מה שנקרא תגובה ציונית הולמת מתוצרתה להתפאר של ממשלת ישראל. לא פחות משלושת אלפי יחידות דיור שיוקמו בכל רחבי ההתנחלויות, אצבע משולשת שמוציאה מדינת ישראל בראשות נתניהו אל מול העולם כולו למשוש ליבם של הנבחרים החדשים לרשימת הליכוד לכנסת. בטלויזיה הערב הופיע השר ישראל כץ, מדושן עונג, והצהיר כי "בהחלט נמשיך להתנחל במקומות אסטרטגיים וגם נגביר זאת".
אם אכן צודקים הסקרים ומפלגת הליכוד תהיה בשלטון גם לאחר הבחירות הבאות עלינו בינואר, כנראה שכבר לא יהיו לבנימין נתניהו עלי תאנה. אהוד ברק כבר לא יהיה שר הביטחון וכבר אי אפשר יהיה לשלוח אותו כשר חוץ תחליפי למקומות בהם אביגדור ליברמן לא ממש רצוי. דן מרידור כבר לא יהיה שם, ואפילו לא בני בגין. בקדנציה הבאה יעמוד ראש ממשלת ישראל לבדו מול העולם.כבר לא יהיו לו ליברלים (אמיתיים או מדומים) לחסות מאחורי גבם. "מדינת ישראל זזה ימינה, אבל כל יתר העולם זז שמאלה" כתב הבוקר אחד הפרשנים.
אז לאן אנחנו הולכים? כנראה שיהיה פיצוץ, אולי מפץ גדול מאד. משעמם בודאי לא יהיה.
נדמה שהמקרה הזה קרה לפני הרבה זמן, אבל בעצם זה היה רק בחודש הזה, ונשכח לחלוטין בסערת האירועים שעברו עלינו מיד אחר כך.
ביום ה-7 בנובמבר יצא ישראל כץ, שר התחבורה בממשלת ישראל, ממשרדו שבירושלים ותחת אבטחה של צבא ההגנה לישראל נסע אל העיר חברון הנמצאת מזה ארבעים וחמש שנים תחת שלטון צבאי של מדינת ישראל. בליבה של חברון שוכנים חבורה של מתנחלים הנחשבים כקיצונים במיוחד גם בעיני מתנחלים אחרים, אבל עם השר כץ יש להם יחסים לבביים ביותר והם גם הבטיחו לו את תמיכתם בבחירות המוקדמות במפלגת הליכוד. ובעיר חברון חנך השר ישראל כץ כביש חדש שנסלל לשימושם הבלעדי של המתנחלים ומחבר את המובלעת שלהם בלב העיר עם התנחלות קרית ארבע ממזרח לה.
שלושים מליון שקלים מכספיה של מדינת ישראל הושקעו בסלילתו ושדרוגו של הכביש הזה, והוא קיבל עדיפות וקדימות ברורה לעומת כבישים אחרים שבתחום אחריותו של שר התחבורה של מדינת ישראל, כבישים אשר לרשות משתמשיהם לא עומד גוש מוצק של בוחרים בבחירות הפנימיות בליכוד ואשר סלילתם אינה פעולה בעלת משמעות פוליטית בוטה. כן, סלילת הכביש הזה לא הייתה סתם פעולה טכנית במסגרת השגרה התחבורתית האפורה של התחבורה היום יומית. השר כץ בהחלט הודה בכך – נכון יותר, הוא התגאה בכך.
בטכס החגיגי בנוכחות כל ראשי המתנחלים הצהיר כץ: "אנחנו נותנים היום תשובה ברורה לאבו מאזן – חברון היא הבית שלנו, אין מה לדבר עליו". כזכור, ימים אחדים לפני כן התראיין נשיא הרשות הפלסטינית לטלוויזיה הישראלית והביע עמדות שלא מעטים בישראל החשיבו כמתונות במיוחד (מתונות מדי בעיני חלק מן הפלסטינים) . השר כץ, מלא רוח טובה ומבודחת לנוכח מכת הנגד הניצחת שהנחית על מתקפת השלום של אבו מאזן, סיפר כי בתחילה נקרא כביש המתנחלים בחברון "דרך האבות" אך כדי להפיס את דעתן של הפמיניסטיות דרש כבוד השר בתוקף להחליף את השם ל"דרך האבות והאמהות".
המתנחלים בפרסומיהם בהחלט פרסמו וציינו בשביעות רצון רבה את הטכס הזה בחברון. באמצעי התקשורת הרגילים הוא לא ממש הוזכר. במקרה, זה היה בדיוק באותו הזמן שבו חדרו החיילים הישראלים לתחומי רצועת עזה ונכנסו לחילופי אש עם חמושים פלסטינים במהלכם פגע כדור ישראלי תועה בנער חמיד אבו דקע והרגו, ובעקבות זאת החל להסתובב המעגל הידוע של תגמול, ותגמול לתגמול, ותגמול לתגמול של התגמול, במהלכו נהרגו שישה ישראלים ומאה וחמישים פלסטינים.
למזלם של השר כץ ויתר המתמודדים בבחירות הפנימיות בליכוד, המשא ומתן הבלתי ישיר שניהלה ממשלת ישראל עם הנהגת החמאס בקהיר הניב הפסקת אש בזמן, וניתן היה לקיים במפלגת הליכוד את הבחירות הפנימיות. בהתנחלויות הוקמו קלפיות כדי להעניק למתנחלים את מלוא האפשרות להשתתף במשחק הדמוקרטי אשר שישפיע מאד על עתיד הפלסטינים שבסמוך ואשר לפלסטינים עצמם לא ניתו בו כל חלק. והמתנחלים באו בהמוניהם אל הקלפיות והעניקו את תמיכתם ביד רחבה לכל מי שהיטיב עימם והתחייב להמשיך כך גם בעתיד. השר ישראל כץ, כמו אחרים מידידיהם ומוקיריהם של המתנחלים, התברג במקום גבוה ברשימה.
לעומת זאת, השר בני בגין נמחק מן הרשימה והוא כבר לא יהיה בכנסת לאחר הבחירות הבאות. לא שבני בגין מתנגד להתנחלויות, חס וחלילה. אין כמוהו איש ארץ ישראל השלמה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אבל הוא העז לטעון שאם קורה שמתנחלים משתלטים באופן בלתי חוקי בעליל על חלקת אדמה פרטית פלסטינית, ואם בית המשפט העליון בירושלים מצווה עליהם להתפנות מן החלקה הזאת, הרי צריכים המתנחלים לקיים את החלטת בית המשפט. מעתה והלאה ברור ששום חבר כנסת מהליכוד כבר לא יעיז להגיד זאת.
לא רק השר כץ בהופעתו בחברון נתן תשובה ברורה וגסה מאד להצעות השלום שהציע אבו מאזן לאזרחי ישראל. מפלגת הליכוד כולה - מפלגת השלטון של מדינת ישראל שנשקף לה סיכוי טוב להיות מפלגת השלטון גם לאחר הבחירות בינואר – חזרה על אותה התשובה בגדול, בהרכב הפרלמנטרי שבחרה לייצג אותה. אבל גם לרשותו של אבו מאזן עמדה תשובה לתשובה הזאת, ואתמול בערב ניתנה התשובה הזאת ברוב גדול של מדינות העולם בעצרת האומות המאוחדות בניו יורק.
אתמול בערב התקיימה הפגנה שמחה הרבה יותר מהרגיל היכל העצמאות בתל אביב שם הוכרזה מדינת ישראל לפני שישים וארבע שנים. בזה אחר זה עלו הדוברים, אנשי שלום חדשים וותיקים, וברכו בכל פה על ההכרה שהעניקה משפחת העמים ברוב גדול למדינת פלסטין בגבולות 1967. סופיאן אבו זיידה שבא מעזה הנצורה עדיין התקבל במחיאות כפיים סוערות, והשלטים באדום וירוק הכריזו "מדינה פלסטינית – אינטרס ישראלי","67 זה לא סתם מספר" ו"ביבי, תגיד כן".
עוד לפני שבוע עדיין קיוו ראש הממשלה נתניהו ושר חוצו אביגדור ליברמן לגבש גוש של "מיעוט מוסרי", המורכב מדמוקרטיות מערביות, אשר יצאו חוצץ נגד היוזמה הפלסטינית. והרי המדינות האלה נתנו כולן גיבוי למבצע עמוד ענן המהולל, וכולן חזרו על המנטרה כי למדינת ישראל הזכות להגנה עצמית וכי שום מדינה לא תסכים שירו טילים על עריה. אבל מה לעשות שאותן המדינות נותנות גיבוי גם לשאיפת הפלסטינים להקים לעצמם מדינה עצמאית, ונראה להן כי שום עם לא ישלים עם חיים תחת משטר כיבוש במשך ארבעים וחמש שנה ולא יסכים שאדמותיו יוחרמו ויופקעו לצורך הקמת והרחבת התנחלויות. זה עלול אפילו להוביל למסקנה שגם לפלסטינים עומדת זכות מסוימת של הגנה עצמית כנגד הכיבוש הזה. וכך ספגה הדיפלומטיה הישראלית מפלה ללא תקדים. מדינות אירופה תמכו בפה מלא בהקמת מדינת פלסטין או שנמנעו.
אז באמת, מה יהיה עכשיו? הבוקר, לאחר לילה של חגיגות וזיקוקין ברמאללה, קמו התושבים הפלסטינים לעוד יום של כיבוש, של השפלות במחסומי הדרכים של צה"ל והתנחלויות מתרחבות ומתנפחות. מדינת פלסטין הוכרה על ידי האו"ם, אבל בשטח עדיין לא רואים אותה. בשטח לא השתנה כלום, כפי שהצהיר הבוקר ראש ממשלת ישראל (ובנקודה זאת הסכימו איתו כמה פלסטינים ספקנים – אשר הכריזו כי "ישראל מבינה רק כוח").
אז סתם הצהרה חסרת תוכן? כך חשבה גם אינדונזיה, כאשר הכיר האו"ם במדינה ששמה מזרח טימור. במשך שנים אחרי שהתקבלה ההחלטה אינדונזיה צפצפה עליה, והצבא האינדונזי שלט בשטח מזרח טימור וקיים את שלטונו בברוטאליות רבה. אבל היום, וכבר מזה כמה וכמה שנים, מזרח טימור היא מדינה עצמאית וריבונית והיא הייתה אתמול בין התומכים בהקמת מדינת פלסטין. וכך כאשר החליט האו"ם על הקמת מדינה בשם נמיביה בשטח שהיה בשלטון דרום אפריקה וצבאה המשיך לשלוט בו גם לאחר שהתקבלה ההחלטה. וגם כאשר החליט האו"ם לבטל את שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה עצמה. ורק לאחרונה כאשר החליט האו"ם להכיר במדינה ששמה דרום סודאן ולאחר מלחמה קשה ואכזרית המדינה הזאת קמה והייתה לעובדה. הניסיון מלמד שהאו"ם הוא לא בדיוק שמום, ומה שנקבע על הנייר בעצרת הכללית שבניו יורק בהחלט יכול בסופו של דבר לקרום עור וגידים בשטח. (למי ששכח, כך בדיוק קמה המדינה ששמה ישראל...)
בינתיים, היום התבשרנו על מה שנקרא תגובה ציונית הולמת מתוצרתה להתפאר של ממשלת ישראל. לא פחות משלושת אלפי יחידות דיור שיוקמו בכל רחבי ההתנחלויות, אצבע משולשת שמוציאה מדינת ישראל בראשות נתניהו אל מול העולם כולו למשוש ליבם של הנבחרים החדשים לרשימת הליכוד לכנסת. בטלויזיה הערב הופיע השר ישראל כץ, מדושן עונג, והצהיר כי "בהחלט נמשיך להתנחל במקומות אסטרטגיים וגם נגביר זאת".
אם אכן צודקים הסקרים ומפלגת הליכוד תהיה בשלטון גם לאחר הבחירות הבאות עלינו בינואר, כנראה שכבר לא יהיו לבנימין נתניהו עלי תאנה. אהוד ברק כבר לא יהיה שר הביטחון וכבר אי אפשר יהיה לשלוח אותו כשר חוץ תחליפי למקומות בהם אביגדור ליברמן לא ממש רצוי. דן מרידור כבר לא יהיה שם, ואפילו לא בני בגין. בקדנציה הבאה יעמוד ראש ממשלת ישראל לבדו מול העולם.כבר לא יהיו לו ליברלים (אמיתיים או מדומים) לחסות מאחורי גבם. "מדינת ישראל זזה ימינה, אבל כל יתר העולם זז שמאלה" כתב הבוקר אחד הפרשנים.
אז לאן אנחנו הולכים? כנראה שיהיה פיצוץ, אולי מפץ גדול מאד. משעמם בודאי לא יהיה.
