לא משתלם לשתוק
כבר הרבה זמן שנועם ואביבה שליט שמרו על שקט ועל פרופיל נמוך בכל הנוגע לבנם גלעד השבוי ברצועת עזה. הממשלה הבטיחה להם בחגיגיות שהנושא בטיפול והכול יהיה בסדר. עברו חודש ועוד חודש ועוד חודש, מתקרב יום השנה הרביעי לנפילתו של גלעד שליט בשבי, והתגברה ההרגשה שאין טיפול ממשלתי ואין כלום.
עכשיו, הם החליטו להפר את השתיקה ולצאת למסע רגלי לאורכה של מדינת ישראל ולצאת במחאה גלויה נגד ראש ממשלה והשרים ולפנות ישירות אל דעת הקהל. עכשיו הם אומרים בגלוי ובמפורש את מה שבעצם היה גלוי וידוע כבר מזמן: בכדי להחזיר את השבוי הישראלי יהיה צריך לשחרר הרבה שבויים פלסטינים, אסירים פלסטינים, כולל כאלה המוגדרים בישראל כ"בעלי דם על הידיים".
האם הפעם, אחרי ארבע שנות שבי, זה יצליח? האם בקרוב נראה עת גלעד שליט בחיק משפחתו? (והאם לפחות חלק מן המשפחות הפלסטיניות יזכו לראות את בניהן?) .
פעם הגדיר בנימין נתניהו את עיקרי מדיניותו במלים: "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו". את המדיניות בפועל קל יותר להגדיר במלים: "יצעקו – יקבלו, ישתקו – לא יקבלו".
