כיצד לרכוש ידידים (נוסח ישראל)
דוד בן גוריון מתהפך בקברו. ראש הממשלה הראשון הקדיש מאמצים גדולים ליצירת ברית עם טורכיה, המדינה הלא-ערבית שבקרב המדינות המוסלמיות, ולכן - כך חשב – בעלת ברית טבעית למדינה היהודית. וזה עבד במשך יותר מחמישים שנה. לא רק שטורקיה היתה בעלת ברית אסטרטגית לישראל, עבור ישראלים רבים היא גם הייתה הארץ הראשונה בה בילו חופשה בחו"ל.
איך השתבש הכל? קשה היום לזכור כי לפני פחות משנתיים עוד היה ראש ממשלת טורקיה ארדואן עסוק מעל לראש בנסיון לתווך ולהשיג שלום בין ישראל לסוריה, והתיווך שלו התקבל בברכה על ידי שתיהן. אבל בדיוק כאשר נראתה פריצת דרך באופק, בחודש דצמבר 2008, קיים ראש הממשלה אולמרט ביקור לבבי אצל ארדואן באנקרה, ושכח לומר למארחו כי בכוונתו לפתוח מתקפה הרסנית נגד עזה באותו שבוע עצמו.
ארדואן קיבל את זה כעלבון אישי. העם הטורקי הזדעזעו מהתמונות היומיות של ההפצצות הישראליות ושל העזתים המדממים ונשרפים. כך נפתח המעגל של האשמות טורקית הנדחות בכעס בישראל. בשלטון נתניהו הוא הסלים ויצא לגמרי מכלל שליטה.
סדרת מתח בלתי מתוחכמת בטלוויזיה הטורקית, שתיארה את התנהגות חיילי הכיבוש הישראלי כמכוערת אפילו יותר מהתנהגותם במציאות, זכתה לרייטינג גבוה. ממשלת ישראל חכמה לא היתה שמה לב לכך רשמית, והיתה מקבלת דברים מסוג זה כבלתי-נמנעים בעקבות "חיזוק ההרתעה שלנו" שבוצע בצורה כה כוחנית. אבל, הדיפלומט הראשי דני איילון החליט שעדיף לשחק במשחק "השפל את השגריר".
בשלב מאוחר יותר, ממשלה ישראלית נבונה יותר הייתה נזהרת מאד כשמדובר במשט סיוע לעזה שבה ממלא תפקדי מרכזי ארגון טורקי, הפועל תחת חסות ממשלתה של מדינתו. ממשלה קצת יותר דיפלומטית הייתה אולי מבינה מה מונח על כף המאזניים. אולי הייתה מחליטה לאפשר למשט להגיע לעזה - למשל בתנאי שהרשויות הטורקיות יבדקו את המטען ויודעו שאין בו כלי נשק.
אבל ממשלת נתניהו ניחנה בחכמה ודיפלומטיה אפילו פחות מקודמיה. הברית שהחלה להתפורר כאשר התרגזו הטורקים על הריגתם של פלסטינים, קיבלה את מכת המוות כאשר עכשיו הם זועמים אפילו יותר על הריגתם של טורקים ...
ועכשיו, אירלנד. היא מעולם לא היתה ממש בעלת ברית אסטרטגית, אבל היחסים שלה עם ישראל תמיד היו טובים למדי עם ישראל. (לא במדינות רבות בעולם היה נשיא ממוצא אירי, כמו חיים הרצוג של ישראל). ביום הזה מפליגה על גלי הים התיכון הספינה האירית "רייצ 'ל קורי", לאחר שהפליגה כל הדרך מאירלנד, כשעל סיפונה אזרחים אירים. המשימה שלה - לשבור את המצור על עזה - נהנית מתמיכה גורפת בפרלמנט האירי ובציבור הרחב.
ממשלת ישראל נראית נחושה - נכון לרגע זה – לשלוח את חיילי הקומנדו הימי המהולל למשימה נועזת נוספת.
ומי הבא בתור?
דוד בן גוריון מתהפך בקברו. ראש הממשלה הראשון הקדיש מאמצים גדולים ליצירת ברית עם טורכיה, המדינה הלא-ערבית שבקרב המדינות המוסלמיות, ולכן - כך חשב – בעלת ברית טבעית למדינה היהודית. וזה עבד במשך יותר מחמישים שנה. לא רק שטורקיה היתה בעלת ברית אסטרטגית לישראל, עבור ישראלים רבים היא גם הייתה הארץ הראשונה בה בילו חופשה בחו"ל.
איך השתבש הכל? קשה היום לזכור כי לפני פחות משנתיים עוד היה ראש ממשלת טורקיה ארדואן עסוק מעל לראש בנסיון לתווך ולהשיג שלום בין ישראל לסוריה, והתיווך שלו התקבל בברכה על ידי שתיהן. אבל בדיוק כאשר נראתה פריצת דרך באופק, בחודש דצמבר 2008, קיים ראש הממשלה אולמרט ביקור לבבי אצל ארדואן באנקרה, ושכח לומר למארחו כי בכוונתו לפתוח מתקפה הרסנית נגד עזה באותו שבוע עצמו.
ארדואן קיבל את זה כעלבון אישי. העם הטורקי הזדעזעו מהתמונות היומיות של ההפצצות הישראליות ושל העזתים המדממים ונשרפים. כך נפתח המעגל של האשמות טורקית הנדחות בכעס בישראל. בשלטון נתניהו הוא הסלים ויצא לגמרי מכלל שליטה.
סדרת מתח בלתי מתוחכמת בטלוויזיה הטורקית, שתיארה את התנהגות חיילי הכיבוש הישראלי כמכוערת אפילו יותר מהתנהגותם במציאות, זכתה לרייטינג גבוה. ממשלת ישראל חכמה לא היתה שמה לב לכך רשמית, והיתה מקבלת דברים מסוג זה כבלתי-נמנעים בעקבות "חיזוק ההרתעה שלנו" שבוצע בצורה כה כוחנית. אבל, הדיפלומט הראשי דני איילון החליט שעדיף לשחק במשחק "השפל את השגריר".
בשלב מאוחר יותר, ממשלה ישראלית נבונה יותר הייתה נזהרת מאד כשמדובר במשט סיוע לעזה שבה ממלא תפקדי מרכזי ארגון טורקי, הפועל תחת חסות ממשלתה של מדינתו. ממשלה קצת יותר דיפלומטית הייתה אולי מבינה מה מונח על כף המאזניים. אולי הייתה מחליטה לאפשר למשט להגיע לעזה - למשל בתנאי שהרשויות הטורקיות יבדקו את המטען ויודעו שאין בו כלי נשק.
אבל ממשלת נתניהו ניחנה בחכמה ודיפלומטיה אפילו פחות מקודמיה. הברית שהחלה להתפורר כאשר התרגזו הטורקים על הריגתם של פלסטינים, קיבלה את מכת המוות כאשר עכשיו הם זועמים אפילו יותר על הריגתם של טורקים ...
ועכשיו, אירלנד. היא מעולם לא היתה ממש בעלת ברית אסטרטגית, אבל היחסים שלה עם ישראל תמיד היו טובים למדי עם ישראל. (לא במדינות רבות בעולם היה נשיא ממוצא אירי, כמו חיים הרצוג של ישראל). ביום הזה מפליגה על גלי הים התיכון הספינה האירית "רייצ 'ל קורי", לאחר שהפליגה כל הדרך מאירלנד, כשעל סיפונה אזרחים אירים. המשימה שלה - לשבור את המצור על עזה - נהנית מתמיכה גורפת בפרלמנט האירי ובציבור הרחב.
ממשלת ישראל נראית נחושה - נכון לרגע זה – לשלוח את חיילי הקומנדו הימי המהולל למשימה נועזת נוספת.
ומי הבא בתור?
