חזרה כללית לקראת הפצצה באיראן?
העיתונאי זאב קם פרסם תגובה חריפה באתר של מעריב NRG
האתר העניק לי את זכות התגובה, ואת המאמר שפרסמתי אני מביא גם כאן.
האם העובדה שנתניהו חזר מהפגישה בארה"ב ושלח את המטוסים להפגיז בעזה מקרית? ממש לא בטוח. תגובה לזאב קם.
זאב קם מתפלא איך מעז גוש שלום לחשוב שאולי יש קשר סיבתי בין מתקפת הנאומים של ראש הממשלה בוושינגטון לבין מתקפת הירי של חיל האוויר בעזה כמה ימים אחר כך. מה פתאום? באמת, איך זה יכול להיות קשור?
ובכן, כל קורא עיתון בעולם יודע שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רוצה, שואף, חולם ומשתוקק בכל נימי נפשו לשלוח את חיל האוויר של מדינת ישראל להפצצה אדירה באיראן. כולנו יודעים שהוא רואה את ההתקפה על איראן כמשימת חייו. כולנו יודעים שהוא נסע לוושינגטון במטרה לקבל אישור אמריקאי לפתוח במלחמה הזאת – ולא קיבל.
הנשיא אובמה, עם כל המלים היפות בוועידת איפא"ק, ביקש ממנו בתוקף להימנע מהתקפה שעלולה להכפיל ולשלש את מחירי הנפט ולמוטט את כלכלת העולם הרעועה.
וחוזר ראש הממשלה מוושינגטון עם הרבה תסכול – ורק נחת בנתב"ג, כבר יוצא חיל האוויר לפעולה שכן מותר לו לבצע, נגד מי שנחשב בתור השותף המקומי של האיראנים המנוולים. רק מקרה? וההתקפה וה"חיסול" מציתים מיד את גבול הרצועה ומכניסים מיליון ישראלים למקלטים, כפי שהיה ברור וידוע מראש שיקרה. כל כך ברור וידוע מראש שדאגו עוד לפני החיסול להעביר דרומה את מערכת "כיפת ברזל", כדי שתהיה מוכנה לפעולה ויהיה אפשר לבחון אותה בתנאים מבצעיים.
מבחן בהחלט דרוש וחיוני לקראת המלחמה הגדולה באיראן, אם וכאשר האמריקאים אי פעם יתנו אישור. לפי אחד הדיווחים שקראתי, אפילו דאגו לבצע את "החיסול" בעזה במזג אוויר מתאים, בלי עננים באוויר, כי אז "כיפת ברזל" עובדת בצורה אופטימלית.
למרות החיסול - ההתרעות על פיגוע בסיני נותרו בעינן
נכון, כמה פועלים תאילנדים שבאו אלינו למצוא פרנסה למשפחותיהם, נפצעו קשה ויישאו צלקות לכל החיים. ובצדו השני של הגבול, למרות ההפצצות הכירורגיות המדויקות, בכל זאת במקום אחד נהרג ילד, ובמקום אחר נהרגו אב בן שישים יחד עם בתו בת השלושים שנסעו להם במכוניתם. מה לעשות, קורים דברים כאלה. אבל בסך הכול, ניסוי הכלים בהחלט הצליח יפה.
אבל רגע, מה עם הפצצה המתקתקת? זאב קם כתב כי היה הכרח לבצע את החיסול, כי זאת הייתה "פצצה מתקתקת, כזאת שנוסעת בדרכה לקראת הפיגוע הבא, לירות טיל או לפוצץ מטען". אבל עם כל הכבוד, מר קם, אני נאלץ קצת לבלבל אותך עם העובדות: אף אחד לא טען שהאנשים שנסעו במכונית האופל אשר אותה חיל האוויר שלנו פיצץ מהאוויר היו בדרכם לבצע פיגוע. הם כשלעצמם לא היו "פצצה מתקתקת".
דובר צה"ל טען שאחד מהם, מפקד ועדות ההתנגדות העממיות, היה מעורב בתכנון פיגוע מגבול סיני. ועכשיו, כשביצעו בו "חיסול ממוקד" ועברנו את כל הסבב ותושבי הדרום ישבו במקלטים כמעט שבוע (וגם תושבי עזה), האם הפיגוע בגבול סיני נמנע? לא בדיוק – בשיחה עם עיתונאים לסיכום הסבב המוצלח, אישר הרמטכ"ל בני גנץ שההתראות על פיגוע בגבול סיני בעינן עומדות.
בני הדוד ברצועה חושבים כמונו
האם חיסול מפקדם האהוב ירתיע את לוחמי הסיירת המהוללת מלבצע את הפעולה שתוכננה, או להפך, יוסיף להם מוטיבציה לבצע אותה על אחת כמה וכמה? והאם לא מן הנמנע שגם בני דודינו שם ברצועה חושבים ופועלים בצורה כזאת?
נ.ב.: אני ממליץ בחום גם על מאמרו של מתי גולן, "את מה בדיוק חיסלנו בעזה?"
