ענני עמימות
פעם הייתה מדינה במזרח התיכון שהחליטה להשיג לעצמה בכל מחיר נשק גרעיני, ובנתה בחשאי מתקנים להעשרת אורניום, וגם החלה לפתח טילים משוכללים שיוכלו לשגר את הנשק הזה למרחקים גדולים. אבל כל זה הוכחש בתוקף ולחלוטין.
בעיני נשיא ארצות הברית העניין בהחלט לא מצא חן. הוא חשב שארצות הברית צריכה להתערב ולהפסיק את התכנית הגרעינית הזאת. הנשיא, ששמו היה ג'ון פיצגרלד קנדי, הפנה מסרים חריפים חוזרים ונשנים אל המנהיג שיזם את התכנית הגרעינית, ששמו היה דוד בן גוריון, וגם אל הממונה על התכנית הגרעינית, שנקרא בשם שמעון פרס. הנושא כמעט לא התפרסם אז באמצעי התקשורת, אבל מאחורי הקלעים העימות הלך והתגבר. האמריקאים דרשו לבדוק מה בדיוק מתרחש במתקן הגרעיני בדימונה, וממשלת ישראל מצאה כל מיני תכסיסים יצירתיים להתחמק ולמנוע ביקורת אמריקאית.
לאחר שהנשיא קנדי נרצח, הגיע יורשו לינדון ג'ונסון להסכמה חשאית ושקטה עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול. ממשלת ישראל הצהירה כי "מדינת ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון" ועל זאת חזרו כל ראשי ממשלת ישראל מאז ועד היום, וגם הערב חזר הנשיא פרס, מייסד הכור בדימונה, על ההצהרה הזאת. וארצות הברית מצידה כבר מזמן הפסיקה להטריד את מדינת ישראל בנושא הגרעיני.
מה בדיוק עומד מאחורי ההצהרה הסתומה הזאת, שעליה חזרו שוב ושוב כל כך הרבה פעמים? לפי חלק מן הדיווחים בתקשורת הבינלאומית, מדינת ישראל באמת לא מחזיקה בנשק גרעיני. מדינת ישראל בסך הכול מחזיקה מלאי של חלקים ורכיבים של נשק גרעיני, שכל אחד מהם לבדו לא יכול להתפוצץ ולא יכול לגרום שום נזק לאף אחד. נכון שאם אי פעם תיתן ממשלת ישראל את ההוראה, אפשר תוך שעה או שעתיים להרכיב את כל החלקים ולהפוך אותם לפצצות של ממש, ועוד חצי שעה תידרש להעלות את הפצצות על טילים ולשגר אותן לכל מקום שרוצים. אבל בינתיים, זה לא קרה. בינתיים, אכן, מדינת ישראל לא הייתה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. לזה קוראים "עמימות גרעינית".
ואולי כאן הפיתרון, הדרך לסיים את ההסלמה ולמנוע את המלחמה שכבר כל כך הרבה דיברו עליה. פשוט מאד, האיראנים צריכים ללמוד מישראל. גם הם ינקטו במדיניות של עמימות גרעינית, יצהירו ויבטיחו חגיגית שגם איראן לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. זה הכול - עמימות תמורת עמימות, וכך נחיה כולנו בעושר ואושר לעולמי עד.
