ממשלה עם סדר יום אזרחי
אז כנראה שיש לנו ממשלה. לאחר כל המשא ומתן המתיש והארוך תקום במדינת ישראל ממשלה, ממשלה עם סדר יום אזרחי שתתרכז בעניני פנים. בעיקר בהנחתת מהלומה על החרדים.
ומה עם הכיבוש? ובכן, הפלסטינים אמורים לחכות לממשלה אחרת.
ואם הם לא יחכו?
ביום שלישי בבוקר הכריזו הכותרות בעיתונים על השגו האדיר של יאיר לפיד, אשר אילץ את ראש הממשלה נתניהו להסכים שבממשלה הבאה יהיו רק 21 שרים ולא 30. ובדיוק בזמן שהכותרות האלה יצאו אל דוכני העיתונים ברחבי מדינת ישראל יצא איש בטחון מן המאחז ההתנחלותי הנקרא "אביגיל" בדרום הר חברון. . איש הביטחון שאת שמו איננו יודעים תקף את הרועה נע'אל אבו אראם מהכפר סוסיא, הכה אותו באגרופים ובעט בו והפיל אותו על הארץ ואחר כך רץ אל עדר הכבשים שלו וצעק בקולי קולות והבהיל את הכבשים ופיזר אותן לכל הכיוונים. ואחר כך איש הביטחון חזר אל המאחז ומי יודע, אולי ישב שם לשתות קפה ולעקוב אחר המשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה. אגב, המאחז אביגיל נחשב בלתי חוקי גם לפי החוק הישראלי ועוד ראש הממשלה אריאל שרון לפני שנפלה עליו תרדמת הבטיח לפרק אותו. בינתיים אף אחד לא דאג לממש את ההבטחה הזאת. גם הממשלה החדשה שיקימו לפיד ובנט ונתניהו כנראה לא תעשה זאת.
וביום שלישי בערב התמלאו אמצעי התקשורת בדיווחים על משבר של הרגע האחרון שמתפתח במשא ומתן ועל מאבק שעלה לטונים גבוהים מאד על השאלה מי יקבל את תיק החינוך. מי מתאים יותר לעמוד בראש החץ של חינוך ילדי ישראל? האם יהיה זה גדעון סער אשר שיגר תלמידים למסעות חינוכיים בחברון כדי שידעו שזאת היא ארץ אבותינו ולכן היא שלנו לנצח? או אולי מתאים יותר לתת את התפקיד לרב שי פירון שלפני עשר שנים הביע את חוות הדעת ההלכתית המוסמכת כי ליהודים אסור להשכיר דירות לערבים, אבל מאז הספיק לשנות את דעתו ולהפוך לרב מתון וליברלי ומתנגד מושבע לגזענות? ובדיוק באותו זמן שהתפתח המשבר האדיר הזה בשיחות הקואליציה פרצו חיילי צבא ההגנה לישראל, בחורים צעירים שרק לפני כמה שנים עברו את מערכת החינוך הישראלית אל מחנה הפליטים אל פוואר שליד חברון. החיילים התעמתו עם צעירי המחנה ופתחו באש חיה וירו והרגו את מחמוד אל טיטי ופצעו כמה מחבריו. מחמוד א-טיטי היה בן עשרים ושתיים, הוא כבר הספיק לבלות שנתיים מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא של השלטון הישראלי ולאחר שחרורו מהכלא למד לימודי תקשורת ועיתונות במכללה הטכנולוגית של ערוב. הוא כבר לא ישמע את נאומו של הנשיא ברק אובמה שיגיע לכאן בשבוע הבא ולא ידע אם ביקורו של אובמה מעניק לפלסטינים מידה כלשהיא של תקווה להשתחרר מן הכיבוש הישראלי. אבל ככל הנראה אל טיטי, כמו רבים מן הפלסטינים הצעירים, ממילא לא תלה שום תקווה בביקור הזה. ובודאי לא בממשלה החדשה העומדת לקום בישראל.
ביום רביעי בבוקר התמלאו אמצעי התקשורת בדיווחים על הסלמת המשבר בשיחות הקואליציה ועל האיומים והאולטימטומים החריפים שהציבו מנהיגי המפלגות זה לזה. וזה היה בדיוק באותו הזמן שכח צבא הגיע אל הכפר הקטן מג'רייר אל עביד בדרום הר חברון ומסר לתושבי הכפר צו המורה להם להרוס בעצמם מיד את מערכת החשמל הסולארית שהקים בכפרם ארגון סיוע הנקרא שביט- מזרח תיכון. השביט הזה הוא מלכ"ר ישראלי-פלסטיני המוקדש לאספקת חשמל באמצעים סביבתיים לקהילות שאינן מחוברות לרשת החשמל – פעילות שאותה מחשיב הממשל הצבאי כבלתי חוקית בעליל. בכלל, מבחינתו של השלטון הצבאי הישראלי הכפר מג'רייר אל עביד בכלל לא צריך להיות שם, הוא כמו עוד כמה כפרים קטנים בסביבה נדונו לההרס ולהמחק ולפנות מקום ל"שטח אש 918" הדרוש לאימוניו של צבא ההגנה לישראל ולכן להתרחבותן של כמה התנחלויות בסביבה. מרבית תושבי ההתנחלויות האלה הצביעו בבחירות האחרונות עבר נפתלי בנט שהבטיח חגיגית ש"משהו חדש מתחיל". אבל כשהוא דיבר על דבר חדש שמתחיל הוא בהחלט לא התכוון לארגון בינלאומי שפתאום מופיע בפינה נידחת ונשכחת ומספק מערכת חשמל סולארי לכפר פלסטיני אשר אינו מחובר למערכת החשמל העניפה המשרתת את ההתנחלויות הפורחות ומתרחבות לידו ובסביבתו.
ובשעות אחר הצהרים, בדיוק בזמן שנפתלי בנט יצא למשימת תיווך כדי להביא קץ למשבר בשיחות הקואליציה, התקיימה במחנה הפליטיפ פוואר הלוויתו של מחמוד אל טיטי. כמעט כל תושבי המחמנה השתתפו בהלוויה, והניפו דגלים פלסטיניים וקראו קריאות זועמות. צוות הטלויזיה הישראלית שסיקר את ההלויה לא שכח להזכיר לצופים בביתכי מה שהם רואים אלה צעירים מוסתים ולכן הם צועקים צעקות לא סימפטיות כאלה. ובינתיים הצליח נפתלי בנט במשימתו, והביא לפשרה המוסכמת על פיה תזכה מפלגתו של לפיד במשרד החינוך ומפלגתו של נתניהו תקבל את משרד הפנים. ולמפלגתו שלו השיג בנט דמי תיווך נאים בדמות ראשות ועדת הכספים של הכנסת – הנחשבת כשיבר הראשי דרכו זורמים כספי המדינה, ובנט כמובן ידאג שחלק נאה מאד מהם יגיע אל חבריו המתנחלים. לא שזה ממש דבר חדש, גם ממשלות קודמות הזרימו הרבה כספים להתנחלויות ונתנו הרבה הטבות לאזרחים ישראלים שעברו לגור בהן.
בין השאר, ההטבות הכספיות שהציע ממשלת ישראל כבר בעבר שכנעו אשה בשם אדווה ביטון החליטה לעבור לגור בהתנחלות שנקראת יקיר ולגדל שם את ילדיה ולזכות בהטבות האלה. ביום חמישי אחר הצהרים, בזמן שכבר הובטחה הקמת הממשלה הבאה בישראל ונשארו רק פרטים קטנים אחרונים, יצאה אדווה ביטון לנסיעה שגרתית עם בנותיה בכביש חוצה שומרון, הכביש המודרני ורב המסלולים שנבנה לשימושם ותועלתם של המתנחלים. מכוניתה היתה בתוך שיירה גדולה של מכוניות אשר עברה ליד הכפר כיפל חארס, שם יצאו צעירים וידו אבנים במכוניות המתנחלים הנוסעות בכביש המתנחלים שנסלל על אדמות כפרם. אבן פגעה במשאית שלפני המכונית בה נסעה, ונהג המשאית לא נפגע אבל האט בפתאומיות, ומכוניתה של אדווה ביטון התנגשה במשאית, ובתה הקטנה נפצעה ונלקחה במצב קשה לבית החולים. ומכיון שמדובר בילדה ישראלית הגיע המקרה לכותרות הראשיות בעיתוני ישראל. והמקרה האחר שקרה בדיוק באותו הזמן, כאשר חיילים פתחו באש חיה בפעם השניה תוך יומיים ופצעו קשה נער פלסטיני, נדחק לקרן זווית. ובלי קשר לכל זה, המשא ומתן להקמת הממשלה התקדם בהצלחה והתגבר גם על נקודות המחלוקת המעטות האחרונות.
ובדיוק כאשר ראשי המפלגות ברכו על המוגמר ובאו לחתום על ההסכמים הקואליציוניים שסוף סוף הושלמו עלה ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, לדבר בכנס הרצליה ולהתיחס למציאות בגדה המערבית. והוא אמר כי "כולנו רואים את הבועות שעולות ומבעבעות מהרחוב הפלסטיני בחודשים האחרונים" והוסיף כי "המצב הכלכלי הוא מניע מרכזי בסוגיה הזו, לצד סוגיית האסירים שמייצרת דלק שגורם לבערה. גם פעולות 'תג מחיר' בגדה והקיפאון בתהליך המדיני תורמים לבעבוע ותסיסה". אבל, הוסיף האלוף והרגיע, התסיסה ברחוב הפלסטיני היא "בעוצמה מוגבלת" ובהחלט לא מדובר באינתיפאדה שלישית. אז אם כך, אין מה לדאוג.
ובקיצור, למדינת ישראל יש ממשלה חדשה, בדיוק בזמן שלכנסיה הקתולית יש אפיפיור חדש. עם הכנסו לתפקיד, האפיפיור החדש בחר לעצמו שם חדש, שם המעיד על כוונותיו ושאיפותיו. הוא בחר את השם פרנציסקוס, האפיפיור הראשון המשתמש בשם הזה.
פרנציסקוס מאסיזי היה מחשובי הקדושים בהיסטוריה של הכנסיה הקתולית, וידוע היטב גם מחוץ לכנסיה הזאת. בין המעשים המסופרים על אודותיו בולטת יוזמת שלום אישית יחודית. בעיצומם של מסעי הצלב, כאשר עיקר התקשורת בין נוצרים ומוסלמים התנהלה באמצעות החרב, פרנציסקוס מאסיזי יצא לבדו, לא חמוש, לפגוש את המלך המוסלמי של מצרים, והתקבל שם בכבוד רב.
אין מה לדאוג. זהו מקור השראה לאפיפיור החדש ברומא, לא לממשלה החדשה בירושלים.
אז כנראה שיש לנו ממשלה. לאחר כל המשא ומתן המתיש והארוך תקום במדינת ישראל ממשלה, ממשלה עם סדר יום אזרחי שתתרכז בעניני פנים. בעיקר בהנחתת מהלומה על החרדים.
ומה עם הכיבוש? ובכן, הפלסטינים אמורים לחכות לממשלה אחרת.
ואם הם לא יחכו?
ביום שלישי בבוקר הכריזו הכותרות בעיתונים על השגו האדיר של יאיר לפיד, אשר אילץ את ראש הממשלה נתניהו להסכים שבממשלה הבאה יהיו רק 21 שרים ולא 30. ובדיוק בזמן שהכותרות האלה יצאו אל דוכני העיתונים ברחבי מדינת ישראל יצא איש בטחון מן המאחז ההתנחלותי הנקרא "אביגיל" בדרום הר חברון. . איש הביטחון שאת שמו איננו יודעים תקף את הרועה נע'אל אבו אראם מהכפר סוסיא, הכה אותו באגרופים ובעט בו והפיל אותו על הארץ ואחר כך רץ אל עדר הכבשים שלו וצעק בקולי קולות והבהיל את הכבשים ופיזר אותן לכל הכיוונים. ואחר כך איש הביטחון חזר אל המאחז ומי יודע, אולי ישב שם לשתות קפה ולעקוב אחר המשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה. אגב, המאחז אביגיל נחשב בלתי חוקי גם לפי החוק הישראלי ועוד ראש הממשלה אריאל שרון לפני שנפלה עליו תרדמת הבטיח לפרק אותו. בינתיים אף אחד לא דאג לממש את ההבטחה הזאת. גם הממשלה החדשה שיקימו לפיד ובנט ונתניהו כנראה לא תעשה זאת.
וביום שלישי בערב התמלאו אמצעי התקשורת בדיווחים על משבר של הרגע האחרון שמתפתח במשא ומתן ועל מאבק שעלה לטונים גבוהים מאד על השאלה מי יקבל את תיק החינוך. מי מתאים יותר לעמוד בראש החץ של חינוך ילדי ישראל? האם יהיה זה גדעון סער אשר שיגר תלמידים למסעות חינוכיים בחברון כדי שידעו שזאת היא ארץ אבותינו ולכן היא שלנו לנצח? או אולי מתאים יותר לתת את התפקיד לרב שי פירון שלפני עשר שנים הביע את חוות הדעת ההלכתית המוסמכת כי ליהודים אסור להשכיר דירות לערבים, אבל מאז הספיק לשנות את דעתו ולהפוך לרב מתון וליברלי ומתנגד מושבע לגזענות? ובדיוק באותו זמן שהתפתח המשבר האדיר הזה בשיחות הקואליציה פרצו חיילי צבא ההגנה לישראל, בחורים צעירים שרק לפני כמה שנים עברו את מערכת החינוך הישראלית אל מחנה הפליטים אל פוואר שליד חברון. החיילים התעמתו עם צעירי המחנה ופתחו באש חיה וירו והרגו את מחמוד אל טיטי ופצעו כמה מחבריו. מחמוד א-טיטי היה בן עשרים ושתיים, הוא כבר הספיק לבלות שנתיים מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא של השלטון הישראלי ולאחר שחרורו מהכלא למד לימודי תקשורת ועיתונות במכללה הטכנולוגית של ערוב. הוא כבר לא ישמע את נאומו של הנשיא ברק אובמה שיגיע לכאן בשבוע הבא ולא ידע אם ביקורו של אובמה מעניק לפלסטינים מידה כלשהיא של תקווה להשתחרר מן הכיבוש הישראלי. אבל ככל הנראה אל טיטי, כמו רבים מן הפלסטינים הצעירים, ממילא לא תלה שום תקווה בביקור הזה. ובודאי לא בממשלה החדשה העומדת לקום בישראל.
ביום רביעי בבוקר התמלאו אמצעי התקשורת בדיווחים על הסלמת המשבר בשיחות הקואליציה ועל האיומים והאולטימטומים החריפים שהציבו מנהיגי המפלגות זה לזה. וזה היה בדיוק באותו הזמן שכח צבא הגיע אל הכפר הקטן מג'רייר אל עביד בדרום הר חברון ומסר לתושבי הכפר צו המורה להם להרוס בעצמם מיד את מערכת החשמל הסולארית שהקים בכפרם ארגון סיוע הנקרא שביט- מזרח תיכון. השביט הזה הוא מלכ"ר ישראלי-פלסטיני המוקדש לאספקת חשמל באמצעים סביבתיים לקהילות שאינן מחוברות לרשת החשמל – פעילות שאותה מחשיב הממשל הצבאי כבלתי חוקית בעליל. בכלל, מבחינתו של השלטון הצבאי הישראלי הכפר מג'רייר אל עביד בכלל לא צריך להיות שם, הוא כמו עוד כמה כפרים קטנים בסביבה נדונו לההרס ולהמחק ולפנות מקום ל"שטח אש 918" הדרוש לאימוניו של צבא ההגנה לישראל ולכן להתרחבותן של כמה התנחלויות בסביבה. מרבית תושבי ההתנחלויות האלה הצביעו בבחירות האחרונות עבר נפתלי בנט שהבטיח חגיגית ש"משהו חדש מתחיל". אבל כשהוא דיבר על דבר חדש שמתחיל הוא בהחלט לא התכוון לארגון בינלאומי שפתאום מופיע בפינה נידחת ונשכחת ומספק מערכת חשמל סולארי לכפר פלסטיני אשר אינו מחובר למערכת החשמל העניפה המשרתת את ההתנחלויות הפורחות ומתרחבות לידו ובסביבתו.
ובשעות אחר הצהרים, בדיוק בזמן שנפתלי בנט יצא למשימת תיווך כדי להביא קץ למשבר בשיחות הקואליציה, התקיימה במחנה הפליטיפ פוואר הלוויתו של מחמוד אל טיטי. כמעט כל תושבי המחמנה השתתפו בהלוויה, והניפו דגלים פלסטיניים וקראו קריאות זועמות. צוות הטלויזיה הישראלית שסיקר את ההלויה לא שכח להזכיר לצופים בביתכי מה שהם רואים אלה צעירים מוסתים ולכן הם צועקים צעקות לא סימפטיות כאלה. ובינתיים הצליח נפתלי בנט במשימתו, והביא לפשרה המוסכמת על פיה תזכה מפלגתו של לפיד במשרד החינוך ומפלגתו של נתניהו תקבל את משרד הפנים. ולמפלגתו שלו השיג בנט דמי תיווך נאים בדמות ראשות ועדת הכספים של הכנסת – הנחשבת כשיבר הראשי דרכו זורמים כספי המדינה, ובנט כמובן ידאג שחלק נאה מאד מהם יגיע אל חבריו המתנחלים. לא שזה ממש דבר חדש, גם ממשלות קודמות הזרימו הרבה כספים להתנחלויות ונתנו הרבה הטבות לאזרחים ישראלים שעברו לגור בהן.
בין השאר, ההטבות הכספיות שהציע ממשלת ישראל כבר בעבר שכנעו אשה בשם אדווה ביטון החליטה לעבור לגור בהתנחלות שנקראת יקיר ולגדל שם את ילדיה ולזכות בהטבות האלה. ביום חמישי אחר הצהרים, בזמן שכבר הובטחה הקמת הממשלה הבאה בישראל ונשארו רק פרטים קטנים אחרונים, יצאה אדווה ביטון לנסיעה שגרתית עם בנותיה בכביש חוצה שומרון, הכביש המודרני ורב המסלולים שנבנה לשימושם ותועלתם של המתנחלים. מכוניתה היתה בתוך שיירה גדולה של מכוניות אשר עברה ליד הכפר כיפל חארס, שם יצאו צעירים וידו אבנים במכוניות המתנחלים הנוסעות בכביש המתנחלים שנסלל על אדמות כפרם. אבן פגעה במשאית שלפני המכונית בה נסעה, ונהג המשאית לא נפגע אבל האט בפתאומיות, ומכוניתה של אדווה ביטון התנגשה במשאית, ובתה הקטנה נפצעה ונלקחה במצב קשה לבית החולים. ומכיון שמדובר בילדה ישראלית הגיע המקרה לכותרות הראשיות בעיתוני ישראל. והמקרה האחר שקרה בדיוק באותו הזמן, כאשר חיילים פתחו באש חיה בפעם השניה תוך יומיים ופצעו קשה נער פלסטיני, נדחק לקרן זווית. ובלי קשר לכל זה, המשא ומתן להקמת הממשלה התקדם בהצלחה והתגבר גם על נקודות המחלוקת המעטות האחרונות.
ובדיוק כאשר ראשי המפלגות ברכו על המוגמר ובאו לחתום על ההסכמים הקואליציוניים שסוף סוף הושלמו עלה ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, לדבר בכנס הרצליה ולהתיחס למציאות בגדה המערבית. והוא אמר כי "כולנו רואים את הבועות שעולות ומבעבעות מהרחוב הפלסטיני בחודשים האחרונים" והוסיף כי "המצב הכלכלי הוא מניע מרכזי בסוגיה הזו, לצד סוגיית האסירים שמייצרת דלק שגורם לבערה. גם פעולות 'תג מחיר' בגדה והקיפאון בתהליך המדיני תורמים לבעבוע ותסיסה". אבל, הוסיף האלוף והרגיע, התסיסה ברחוב הפלסטיני היא "בעוצמה מוגבלת" ובהחלט לא מדובר באינתיפאדה שלישית. אז אם כך, אין מה לדאוג.
ובקיצור, למדינת ישראל יש ממשלה חדשה, בדיוק בזמן שלכנסיה הקתולית יש אפיפיור חדש. עם הכנסו לתפקיד, האפיפיור החדש בחר לעצמו שם חדש, שם המעיד על כוונותיו ושאיפותיו. הוא בחר את השם פרנציסקוס, האפיפיור הראשון המשתמש בשם הזה.
פרנציסקוס מאסיזי היה מחשובי הקדושים בהיסטוריה של הכנסיה הקתולית, וידוע היטב גם מחוץ לכנסיה הזאת. בין המעשים המסופרים על אודותיו בולטת יוזמת שלום אישית יחודית. בעיצומם של מסעי הצלב, כאשר עיקר התקשורת בין נוצרים ומוסלמים התנהלה באמצעות החרב, פרנציסקוס מאסיזי יצא לבדו, לא חמוש, לפגוש את המלך המוסלמי של מצרים, והתקבל שם בכבוד רב.
אין מה לדאוג. זהו מקור השראה לאפיפיור החדש ברומא, לא לממשלה החדשה בירושלים.
