יום חמישי, 18 במרץ 2010

האלוף והאנרכיסט

האלוף והאנרכיסט

ביום שישי שעבר העניק אלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי ראיון לבן כספית מ"מעריב", וסקר לפרטי פרטים את המצב ברחבי הגדה המערבית שתחת שלטונו הצבאי. באופן כללי, המצב טוב ושקט, אמר האלוף, אבל יש בעיה וקוראים לה... יונתן פולק. כן, יונתן פולק ושאר ה"אנרכיסטים נגד הגדר" באים כל שבוע לכפר בילעין ולכפר ניעלין ומפגינים ומפריעים לצבא לנהל בשקט את שלטון הכיבוש. לדעתו של האלוף בתי המשפט נוקטים נגד האנרכיסטים "יד רכה מדי".

ישנן מדינות בעולם הדמוקרטי הנאור בהן אסור בהחלט לגנרל לעסוק בפוליטיקה בכלל ובהשתלחות פומבית כנגד פעיל פוליטי בפרט. מדינת ישראל, מסתבר, אינה ביניהן.

האלוף מזרחי אינו ממהר לבצע את צו בג"צ, שהורה לשנות את נתיב "גדר ההפרדה" ולהחזיר לתושבי בילעין (חלק מן) האדמות שנגזלו מהם. לקח לצבא כמה שנים עד שהודיע על "תחילת עבודות התכנון לשינוי התוואי". התכנון הזה עוד נמשך ונמשך, אבל המלחמה שהכריז האלוף מזרחי על האנרכיסטים כבר נכנסה להילוך גבוה.

חיילים פשטו באישון לילה על הכפרים ותלו צו צבאי חדש על  הבתים. בילעין וניעלין הוכרזו כ"שטח צבאי סגור" והכניסה נאסרה על פעילי שלום ישראליים ובינלאומיים. הצבא מבטיח להפעיל כוח רב נגד יונתן פולק וחבריו.

אבי דיכטר – לשעבר ראש השב"כ, לשעבר שר, כיום חבר כנסת ממפלגת האופוזיציה הראשית "קדימה" – מיהר לברך את האלוף על יוזמתו. "הגיע הזמן לנקוט סוף סוף יד קשה בבילעין, להפסיק את המהומות שמתרחשות שם כל יום שישי. אולי עכשיו השם של בילעין סוף סוף יעלם ממהדורות החדשות" אמר האופוזיציונר הדגול דיכטר.

עם כל הכבוד למומחיותם ומקצועיותם של אבי מזרחי ואבי דיכטר, לכותב שורות אלה נדמה שדווקא עכשיו שמה של בילעין יעלה לכותרות גדולות במיוחד. במקום שהצבא מדבר על "צעדים קשוחים", אמצעי התקשורת מריחים רייטינג.

אפילוג  מה קרה ביום שאחרי

להלן תאורו של רועי וגנר על מה שקרה בפועל בבילעין, לאחר כל ההצהרות והצוים מצידו של הצבא.

מודאגים עקב הנסיון לעצור את ההתנגדות העממית על ידי הכרזה מתוקשרת על אזור ההפגנה כשטח צבאי סגור, כמעט 50 ישראלים ויותר מ 25 בינלאומיות הצטרפו לתושבי ולתושבות בילעין להפגנה השבועית נגד האפרטהייד וגזל האדמות. על אף העובדה שהצו איננו חדש, ושצווי שטח צבאי סגור שנועדו למנוע את הזכות להפגין נפסלו על ידי בתי המשפט הישראליים, היח"צון של הצוים על ידי הצבא הוביל את המפגינים לתהות אם להתכונן למעצרים המוניים. נחושים לחוות את התשובה על בשרם, המפגינים צעדו אל הגדר בשירה ובקריאת סיסמאות, הגיעו אל השער, הפגינו, הסירו את השלט שמכריז על שטח צבאי סגור, וטלטלו את הגדר עד שקרעו את אחד העמודים התומכים. לתדהמת הנוכחים החיילים לא ירו דבר מלבד צרורות של איומים. השבאב הפגין בדרכו לאורך הגדר במרחק מה מהמהפגנה המרכזית, ומסר לחיילים אבנים תמורת רימוני הגז שהורעפו עליהם. לאחר שהוכרז על סיום ההפגנה פלשה קבוצת חיילים לכפר והסלימה את העימותים העם השבאב, אבל נסוגה לאחר זמן קצר. נותרנו תוהים האם התגובה ה"מתונה" יחסית של החיילים מצביעה על מדיניות חדשה, על נוכחות עיתונאים לצידם של החיילים, או על נסיון לגרום לשאננות בקרב המפגינים לקראת השבוע הבא.