רגע של היסטוריה
השבוע צוין בארץ יום הולדתו המאה וחמישים של האיש שנקרא במדינת ישראל בנימין זאב הרצל, (בחייו בדרך כלל קרא לעצמו בשם "תיאודור"). חוזה המדינה, האיש שעמד בתמונה המפורסמת על המרפסת המפורסמת בבאזל ואמר את המלים המפורסמות "אם תרצו אין זו אגדה". האיש שחזה כי מדינה יהודית קום תקום, חמישים שנה לפני שקמה, אם כי טעה בכמה פרטים מהותיים. למשל, בהנחה כי תושבי הארץ הערבים לא יגלו כל התנגדות למימוש מטרות הציונות, ולכן מדינת היהודים לא תידרש להקים ולקיים צבא משלה. או שבמדינת היהודים יוכלו העובדים להסתפק בשבע שעות עבודה ביום כדי להתפרנס בכבוד.
"הרצל ראה את פרשת דרייפוס בצרפת, והוא הבין שלא רוצים אותנו בשום מקום בעולם ושאנחנו צריכים להקים מדינה בארץ ישראל" אמרה ברדיו תלמידת תיכון העוסקת עם חבריה בהכנת פרוייקט לימודי על מפעלו של הרצל.
הסיפור ידוע היטב: במהפכה הצרפתית הגדולה הייתה צרפת המדינה הראשונה באירופה (ובעולם) שהעניקה שוויון זכויות לאזרחיה היהודים. במשך מאה שנה אחר כך, יהודים בארצות אחרות (למשל באוסטריה) קיוו להשיג זכויות דומות גם הם. תיאודור הרצל, עיתונאי יהודי צעיר מוינה, הגיע אל פאריז בדיוק כאשר קצין יהודי צרפתי בשם אלפרד דרייפוס הואשם בריגול ובגידה, ובחוצות בירת צרפת השתוללו הכנופיות האנטישמיות וקראו "מוות ליהודים". הרצל הסיק כי אם כך יכול להתרחש במולדת המהפכה הצרפתית, כנראה שליהודים אין סיכוי להיות אזרחים ושווי זכויות בשום מקום. הרצל חזר לוינה ושקע כל כולו בהקמת התנועה הציונית וטיפוח חזון המדינה היהודית.
משהו בכל זאת חסר בסיפור הזה: היהודים שחיו באותו זמן בצרפת עצמה. מעטים מהם, אם בכלל, החליטו כי המסקנה מהסתה וכנופיות אנטישמיות ברחובות היא לברוח מצרפת ולהקים מדינה יהודית בפרובינציה נידחת של האימפריה העותמנית. יהודי צרפת נשארו בארצם ויצאו למאבק נגדי בברית הדוקה עם צרפתים לא יהודים שהתנגדו לאנטישמיות – דמוקרטים וליברלים ורדיקלים וסוציאליסטים וסתם אנשים הגונים. ולאחר מאבק איתנים ששיסע את החברה הצרפתית במשך שנים, הם ניצחו, דרייפוס שוחרר וזוכה והאנטישמים הוכו מכה ניצחת.
ומה אילו היה הרצל נשאר בצרפת עוד כמה שנים?
