מלה של אולמרט
אויבי השלום מצאו טיעון חזק ומוחץ: ההצעות הנדיבות של אולמרט, שהחליפו את ההצעות הנדיבות של ברק.
בן דרור ימיני, שנמנה פעם על השמאל הישראלי לפני שחצה את הקווים ועבר לשורות הימין הקיצוני, תמצת את הטיעון בטורו האחרון ב"מעריב": אהוד אולמרט, בימיו כראש ממשלת ישראל, הציע לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לא פחות מ-97% משטח הגדה המערבית - ועבאס דחה את ההצעה הנדיבה. המסקנה ברורה – הפלסטינים לא רוצים שלום, אין לנו פרטנר, הפלסטינים אשמים בהמשך הכיבוש והם אשר הביאו על עצמם את כל הדיכוי והסבל שעובר עליהם, ומי שמעז לאמר אחרת הוא אנטישמי או סתם בוגד.
אבל מה באמת הציע אולמרט? על איזה חלק מהשטח הוא באמת היה מוכן לוותר? האם היו כל מיני תנאים נלווים ואותיות קטנות שמבטלות למעשה את מה שהובטח? (כבר היו לנו מקרים כאלה, בשלבים קודמים של הדיפלומטיה הישראלית כלפי הפלסטינים). לפי מה שפורסם, אהוד אולמרט הראה לאבו מאזן לרגע אחד איזה מסמך ומיד חטף אותו בחזרה. שחס וחלילה הפלסטינים לא ישימו עליו יד ולא יבדקו אותו לעומק. היו שם ויתורים נדיבים, בהחלט היו, מלה של אהוד אולמרט.
מלה של אהוד אולמרט? כרגע, המעמד שיש למלה של אהוד אולמרט, במדינה שאהוד אולמרט היה פעם ראש ממשלתה, לא כל כך טוב. בבית המשפט בירושלים כבר נמצאים בדיון משפטי כמה כתבי אישום נגדו באשמת שחיתות, ופרקליטות המדינה לא כל כך מאמינה למלה של אהוד אולמרט שטוען שהוא חף מכל פשע. ועכשיו, כמו שיודע כל קורא עיתונים בארץ הזאת, המשטרה מחפשת נגדו עדויות והוכחות בפרשה שכבר כונתה "השחיתות החמרה בתולדות המדינה".
כשרוצים לנגח את הפלסטינים, מלתו של אהוד אולמרט עדיין טובה ואמינה.
