לוחם מלחמת הקודש
הרב אביחי רונצקי הוא איש רב פעלים. הוא בין מייסדי ומנהיגי ההתנחלות איתמר שבלב הגדה המערבית, שממנה יוצאים לא פעם אנשים חמושים לביקורי לילה לא ידידותיים בכפרים הפלסטינים הסמוכים.
באיתמר הקים הרב רונצקי ישיבה גבוהה ועמד בראשה והעמיד כמה מחזורים של תלמידים, אבל בשנים האחרונות לא היה לו הרבה זמן להקדיש לה. מדינת ישראל גייסה אותו לצבאה בדרגת תת אלוף והעמידה אותו בראש הרבנות הצבאית הראשית. לתפקיד זה הכניס הרב רונצקי גישה חדשה. לא עוד תתמקד הרבנות הראשית בשמירת הכשרות במטבחים הצבאיים, כפי שעשתה בימיהם של קודמיו בתפקיד. הרב רונצקי הלך עם החיילים באימונים ביום וישן ביניהם בלילה, עשה מאמץ עילאי לחנך אותם ולנטוע בהם ערכים ולהסביר להם כי השירות בצבא הוא מעשה חשוב ונעלה, לאומי וגם דתי. הלא זוהי עבודת קודש ממש, לשמור על הארץ שהיא ארצם של היהודים ורק שלהם כי הרי כאן גרו אבות אבותינו וגם אלוהים הבטיח ובכלל.
במיוחד התעלה הרב רונצקי לפני שנה וחצי, כאשר ניהל שיחות נפש עם החיילים הפורצים לתוך רצועת עזה ונתן להם הדרכה והסבר בדיני מלחמת הקודש: "אנחנו שעוסקים בעניינים של קודש, אמורים לדעת שיש עת מלחמה ויש עת שלום. עכשיו שאנחנו נמצאים בעת מלחמה, אז מי שלא נלחם בכל ליבו ובכל נפשו יש עליו קללת ארור אם הוא מונע חרבו מדם, כשהוא חס על אויב במקום שלא צריך לחוס על האויב". אם לשפוט לפי הממצאים שאסף אחר כך השופט גולדסטון הידוע, כנראה החיילים שמעו היטב למשנתו של הרב רונצקי.
היו אז כל מיני שמאלנים אשר מחו וצעקו על המשנה שהרביץ הרב רונצקי הנכבד בחיילים וטענו שהוא חרג מסמכותו, וכמה מהם אפילו העזו לדרוש את פיטוריו. אבל תודה לאל הרמטכ"ל גבי אשכנזי העניק לרב רונצקי גיבוי מלא והסערה חלפה והרב רונצקי המשיך בעבודת הקודש המסורה ונשאר למלא את מלוא ארבע שנות כהונתו. רק בימים אלה הוא עומד לפרוש מן הצבא ולחזור אל ישיבתו ותלמידיו הנאמנים בהתנחלות איתמר המשגשת.
בראיון פרידה שנתן לעיתון מעריב מספר הרב רונצקי על הסיפוק הרב שהיה לו במלאכת הקודש והרבצת התורה בחיילים, אבל גם יש לא מעט דברים שמצערים ומדאיגים אותו. למשל, בעוד הייתה לו הצלחה רבה בכל הקשור להפחתת ערך חייהם של פלסטינים, עדיין נותרה עבודה רבה באשר להתעסקות המוגזמת בשמירה על חיי החיילים אשר פשתה בצבא בשנים האחרונות. "כשחייל אחד נפגע כל ההתקדמות נעצרת. ברשת הקשר, במקום שיעסקו בהתקדמות, עסקו בנפגע. כך לא מבצעים משימה. יש פצוע? יגיעו כוחות רפואה אחר כך ואם הוא ימות הוא ימות. אבל קודם כל יש לחיילים משימה וצריך לבצע אותה".
ועוד כואב לרב רונצקי שהקיבוצניקים כבר לא רוצים לקבל תפקידי פיקוד בצה"ל. "בקיבוצים זו תופעה גורפת, הם אומרים כאילו 'אני עושה את החובה שלי'. מוכנים ללכת לסיירת, אבל כשמגיע קורס קצינים לא רוצים להמשיך. הולכים לקרבי, אבל לא מוכנים להמשיך לפיקוד. ביניהם להיות קצין זה נהיה לא מקובל. חצי פראייר כזה. כך לא צריך להיות, אם הצבא חושב שאתה מתאים להיות קצין חובתך ללכת. דיברתי השבוע עם חייל מקיבוץ בצפון ושאלתי אותו כמה קצינים יצאו מהשכבה שלו בבית הספר. הוא אמר לי 'אחד'. שאלתי אותו איך זה קורה. הוא אמר לי 'היום הקיבוץ מופרט והשיח הוא שיח כלכלי."
ובתל אביב המצב עוד יותר גרוע בעיניו של הרב רונצקי. בבתי הספר אין חינוך לציונות ולרוח לחימה, התלמידים לא לומדים לאהוב את הארץ ולדעת שהיא שייכת רק ליהודים. בגימנסיה הרצליה אפילו סרבו במפורש לתת לקצינים להיכנס לבית הספר כדי שיוכלו להכניס בתלמידים קצת רוח צבאית. לא פלא שהתל אביבים מתחמקים משירות קרבי ובכלל משירות צבאי.
ומי כן הולך לצבא, והולך ליחידות קרביות, ומתחיל בהתלהבות בקרירה צבאית ונכנס לקורס קצינים ועולה ומטפס בסולם הפיקוד? בודאי, הדתיים הלאומנים והמתנחלים וחבריו לדת ולדעה של הרב רונצקי. "תראה את חטיבת הצנחנים. בקיץ הקרוב ארבעת הסמג"דים, הקאדר הבא של המג"דים, כולם דתיים. תלמידי ישיבות. אותו דבר בגולני, בעוד חודש המח"ט, הסמח"ט וארבעת המג"דים יהיו כולם דתיים. שני שלישים ממפקדי הצוותים בסיירת שלד"ג דתיים." מגלה הרב רונצקי, וכל זה בהחלט לא מוצא חן בעיניו. "ש כאן חוסר איזון חברתי. הצבא אמור להיות ראי של החברה הישראלית. אני רואה את הנוכחות הגדולה של דתיים בפיקוד כדבר עצוב מאוד."
באמת עצוב מאד. למה אנחנו, הציבור הישראלי הגדול והרחב, עושים להם את זה? למה אנחנו משאירים את הדתיים והלאומנים והמתנחלים לבד, בודדים בצריח, בודדים בפיקוד? למה אנחנו לא מצטרפים אליהם ומתחלקים איתם בנטל? למה אין לנו ממש חשק להקדיש את חיינו ולהקריב את חיינו בעמדות פיקוד בצבא הנהדר הנלחם את מלחמת הקודש ולא חס על האויב ואינו מונע חרבו מדם ומגונן בחירוף נפש ביום ובלילה על שלטון העם היהודי בארץ ישראל השלמה והגדולה והנהדרת שהבטיח אלוקים לאבותינו?
באמת, למה?
