החג הלא חגיגי
"יום ירושלים" אף פעם לא היה חג אמיתי, חג שסתם אנשים חוגגים. מה הטעם לצאת לרחובות ולחגוג את יום השנה ל"איחוד ירושלים" כאשר האיחוד לא היה ולא נברא ואיש לא מרגיש שהוא חי בעיר מאוחדת? כאשר כל ירושלמי מרגיש שמעבר לכביש מספר 1 מתחילה חוץ לארץ, ששם נמצא שטח פלסטיני שהוא בהחלט לא מדינת ישראל? "יום ירושלים" היה תמיד חגם של המתנחלים, שמצאו בו עוד הזדמנות לצעוד עם ים של דגלים דרך השכונות הפלסטיניות ולהפגין בעלות ואדנות. וגם חגם של אמצעי התקשורת הממלכתיים והכתבים מטעם שמשמיעים נופת צופים דביקה על "יום חגה של הבירה".
בשנה הזאת, התפאורה מתפוררת, ואל "יום ירושלים" מגיעה ממשלת ישראל בבלבול ומסרים סותרים. איך להבטיח לאמריקאים שלא תהיה יותר בניה במזרח ירושלים, ולהבטיח לימין הקיצוני שתהיה גם תהיה? פעם קראו לנתניהו "הקוסם" אבל גם לקוסם נגמרים בסוף השפנים בכובע.
השנה, מגיע "יום ירושלים" כאשר תשומת הלב הציבורית מתמקדת בשכונת שייך ג'ראח וגירוש תושבים פלסטינים מבתיהם והכנסת מתנחלים במקומם. פעילי המחאה, שהשבוע הועמדו שמונה מהם למשפט על החטא והפשע להשמיע את קולם במחאה, יהיו שם גם ב"יום ירושלים" – ולא כדי לחגוג.
כשירות לציבור אביא כאן את נוסח הקריאה שהגיע אלי הבוקר:
על איזו עיר מאוחדת אתם מדברים?
אין קדושה בעיר כבושה
ירושלים לא מאוחדת!
36% מתושבי העיר חיים תחת משטר דיכוי ואפליה
משמרת מחאה בשיח ג'ארח, ביום ירושלים
יום ד' 12/5 בשעה 4 אחה"צ
לפרטים נוספים: 052-5596500 או 054-6543955
