היום הראשון של שעון הקיץ בבילעין
רועי וגנר שלח לי את הדיווח שלהלן, שאותו רציתי לחלוק אתכם:
מעל 30 ישראליות וכ 50 בינלאומיים הצטרפו לתושבי בילעין לחגוג את היום הראשון של שעון הקיץ בעודם מוחים נגד הגדר, מתנגדים לכיבוש ומביעים סולדריות עם העם הסורי.
מוסטפה ברגותי קפץ לביקור מוקף בדגלי מובדרה, אבל גם דגלי פתח ומרוואן ברגותי הפגינו נוכחות. לאורך הגדר הצפונית התפתחו מיד חילופי גז ואבנים, אבל בשער הראשי החיילים העדיפו להשתמש בבואש וברימוני הלם, ואילצו שני מפגינים שספגו מי חרא תוך נסיון לחצות את הגדר להמשיך את ההפגנה עירומים למחצה.
החיילים השעו את השימוש בגז לזמן מה, ככל הנראה בגלל רוח ידידותית למפגינים, או בגלל שהם נהנו מהמוזיקה הערבית העממית שהתנגנה ממערכת הגברה שהרוכבה על גבי מכונית, או בגלל שהם גילו את כוחה של ההימנעות-מהסלמה ונהיו היפים (היפים מהסוג שמשפריץ חרא וזורק רימוני הלם). בכל מקרה, בסופו של דבר הגיעו גם רימוני הגז, אולי בגלל שרימוני ההלם החרידו ממקומן להקה של חסידות שחגו מעל ההפגנה, פגעו באיזון העדין של אמא אדמה הציונית, וחרגו מהקוד האקולוגי של ידידי כדור הגומי.
באחת ההפוגות בין מטחי הגז הדלילים הגיע אוטו גלידה אדום ומנגן, ומכר גושי שומן צמחי קפוא ומתקתק בצבעים רדיואקטיביים, שבגלל החום הפילו בפח כמה מפגינים תמימים. כאשר השבאב כמעט סיימו להביע את המחאה שהם ניסו לבטא ברגימת משאית הבואש באבנים, החיילים חצו את הגדר כדי להבריח אותם.
אבל בעוד חלק מהמפגינים נסוגו, אחרים ניצלו את ההזדמנות כדי לתת להם הרצאה של 30 דקות על עוולות הכיבוש, לפרט בקול רם את מגרעותיהם של החיילים, להעיר כמה הערות על אמא שלהם ולדחוף את גופותיהם ספוגות מי החרא מתחת לאפים שלהם. הטקטיקה הזו גרמה לחיילים לסגת, להתחרט, ולהבטיח לסיים את הכיבוש.
אם כי ייתכן שהחרטה וסיום הכיבוש היו הזיית חום או מתיחת אחד באפריל. שני מפגינים נזקקו לעזרה ראשונה בגלל חשיפה לגז ובגלל פגיעת כדור גומי..
מעל 30 ישראליות וכ 50 בינלאומיים הצטרפו לתושבי בילעין לחגוג את היום הראשון של שעון הקיץ בעודם מוחים נגד הגדר, מתנגדים לכיבוש ומביעים סולדריות עם העם הסורי.
מוסטפה ברגותי קפץ לביקור מוקף בדגלי מובדרה, אבל גם דגלי פתח ומרוואן ברגותי הפגינו נוכחות. לאורך הגדר הצפונית התפתחו מיד חילופי גז ואבנים, אבל בשער הראשי החיילים העדיפו להשתמש בבואש וברימוני הלם, ואילצו שני מפגינים שספגו מי חרא תוך נסיון לחצות את הגדר להמשיך את ההפגנה עירומים למחצה.
החיילים השעו את השימוש בגז לזמן מה, ככל הנראה בגלל רוח ידידותית למפגינים, או בגלל שהם נהנו מהמוזיקה הערבית העממית שהתנגנה ממערכת הגברה שהרוכבה על גבי מכונית, או בגלל שהם גילו את כוחה של ההימנעות-מהסלמה ונהיו היפים (היפים מהסוג שמשפריץ חרא וזורק רימוני הלם). בכל מקרה, בסופו של דבר הגיעו גם רימוני הגז, אולי בגלל שרימוני ההלם החרידו ממקומן להקה של חסידות שחגו מעל ההפגנה, פגעו באיזון העדין של אמא אדמה הציונית, וחרגו מהקוד האקולוגי של ידידי כדור הגומי.
באחת ההפוגות בין מטחי הגז הדלילים הגיע אוטו גלידה אדום ומנגן, ומכר גושי שומן צמחי קפוא ומתקתק בצבעים רדיואקטיביים, שבגלל החום הפילו בפח כמה מפגינים תמימים. כאשר השבאב כמעט סיימו להביע את המחאה שהם ניסו לבטא ברגימת משאית הבואש באבנים, החיילים חצו את הגדר כדי להבריח אותם.
אבל בעוד חלק מהמפגינים נסוגו, אחרים ניצלו את ההזדמנות כדי לתת להם הרצאה של 30 דקות על עוולות הכיבוש, לפרט בקול רם את מגרעותיהם של החיילים, להעיר כמה הערות על אמא שלהם ולדחוף את גופותיהם ספוגות מי החרא מתחת לאפים שלהם. הטקטיקה הזו גרמה לחיילים לסגת, להתחרט, ולהבטיח לסיים את הכיבוש.
אם כי ייתכן שהחרטה וסיום הכיבוש היו הזיית חום או מתיחת אחד באפריל. שני מפגינים נזקקו לעזרה ראשונה בגלל חשיפה לגז ובגלל פגיעת כדור גומי..
