להיקבר בקבר יוסף
קבר יוסף. שוב קבר יוסף. המקום הארור שכבר גרם סבל כה רב, שכבר גבה את חייהם של כה רבים, ישראלים ופלסטינים. המקום המושך אליו כמגנט את כל ההוזים החולמים לתקוע יתד התנחלותית ישראלית בלב העיר שכם הפלסטינית.
עוד מוות אחד טפשי ומיותר. בן יוסף לבנת המכונה "בניו" – מתנחל, חסיד ברסלב, אחיין אהוב של מי שמכהנת כשרת התרבות בממשלת ישראל. אדם אשר, לפי כל מה שסופר עליו בימים האחרונים, התחתן והביא לעולם ארבעה ילדים מבלי שהספיק להתבגר בעצמו. ועכשיו כבר לא יתבגר לעולם.
במקרה, רק לפני מספר ימים יצא העיתונאי עקיבא נוביק, למסע הרפתקני אל קבר יוסף בחברתם של בן יוסף לבנת וחבריו, במה שהתברר כשבוע האחרון בחייו של הצעיר הזה. היום מפרסם נוביק מעל דפי "ידיעות אחרונות" תיאור חי ומלא פרטים של האירוע: "בסרט הוידאו שצילמתי במערה הוא שר ורוקד בפנים זורחות ובהתלהבות לא-טבעית עם חיוך רחב על פניו", "הוא וחבריו הקיפו את המצבה במעגל מהיר, בריקוד ואקסטזה", "בנסיעה ברחובות שכם בלילה הגענו למהירות של 140 קילומטר לשעה, כאשר מגיע איתם הרב ברלנד מגיעים לעיתים גם ל180 קמ"ש", "יושבי המכונית החלו לשיר 'כי תלך במו אש לא תכבה, ולהבה אל תבער בך' "כששאלתי 'אתם יודעים שצה"ל נכנס לפה רק בשיירות ממוגנות?' הם ענו בבטחון מלא 'לצה"ל להם יש את השכפ"ץ, ולנו יש את התפילות ואת הזכות אבות". האם רבותיהם של הצעירים האלה לא לימדו אותם כלל חשוב מאד ביהדות: אין סומכים על הנס.
חיילים במחסום והרוגי מלכות
"הם התנהגו בצורה חשודה. הם ניסו לפרוץ את המחסום בכח. צעקנו להם לעצור והם לא עצרו, ירינו באויר והם לא עצרו. לא הייתה לנו ברירה וירינו על הרכב המתפרץ לעברנו".
הטענות האלה והתירוצים האלה נשמעים קצת מוכרים. מתי שמענו את זה מקודם? יותר מפעם אחת, בעצם.
כאשר החיילים במחסום שפתחו באש היו ישראלים והנוסע ההרוג במכונית היה פלסטיני, איש בממשלת ישראל או בפיקוד צה"ל לא הטיל ספק בגרסתם של החיילים. בודאי לא לימור לבנת, שרת התרבות, דודתו האוהבת של בניו הרוקד בקבר יוסף. מעולם לא היה לה ספק בדבריהם של החיילים שאותם הציבה מדינת ישראל במחסומים בכל הדרכים מחברון בדרום ועד ג'נין בצפון. כשהם ירו, בודאי ובודאי שהיה צורך לירות, וכשנהרג מישהו אז חבל אבל כנראה לא היתה ברירה אחרת.
כאשר היה זה מחסום פלסטיני, לשרת התרבות שלנו יש גרסה קצת אחרת: "בן אחי נרצח על ידי מחבל במסווה של שוטר פלסטיני, רק משום שערב חג הפסח קם להתפלל" אמרה השרה לבנת הבוקר. "בניו היה אב לארבעה חף מכל פשע, שרק רצה לעשות טוב. הוא נקרא על שם שלמה בן יוסף, הרוג המלכות שמסר נפשו על ארץ ישראל. עכשיו גם בניו מסר את נפשו."
רק למען הדיוק ההיסטורי, כדאי להזכיר כי הרוג המלכות שלמה בן יוסף שמסר נפשו על ארץ ישראל, ואשר על שמו נקרא בן יוסף לבנת, הוא האיש אשר ביום 21 באפריל 1938 ירה והשליך רימון לעבר אוטובוס אזרחי ליד צפת במטרה ברורה ומוצהרת לגרום להתדרדרותו לתהום ולהרג כל נוסעיו. אוטובוס ערבי, כמובן.
כן, הבחור הצעיר עם העיניים הבורקות, שנהרג מירי על מכונית, נקרא על שמו של שלמה בן יוסף שירה על אוטובוס. ולא רק הוא. גם הרבה רחובות בהרבה ערים ישראליות נקראים על שמו של שלמה בן יוסף, וכל מיני מוסדות ציבור. גם על בול דואר ישראלי מתנוססת תמונתו של בן יוסף. בארץ הזאת צריך לדעת על איזה כלי רכב לירות כדי להפוך לגיבור והרוג מלכות.
הקבר של מי?
"קבר יוסף הוא שלנו, של העם היהודי. של מדינת ישראל. זה הקבר של יוסף שלנו. קנינו אותו בכסף מלא לפני 3000 שנה. זה כתוב בתנ"ך. צריך לאפשר לכל יהודי לבוא להתפלל שם בכל זמן." גם זאת אמרה היום לימור לבנת. לא כל כך בתפקידה כדודה שכולה כואבת ודואבת על אבדנו של אחיין אהוב. יותר בתפקידה הקבוע כשרת החינוך האמונה על הנחלת ערכי הזכות הטריטוריאלית ההיסטורית והתנ"כית הנצחית בליבם של היהודים אזרחי ישראל.
אבל מי באמת נקבר שם?
יוסף – הנער שהתגרה באחיו והרגיז אותם, ונמכר לעבדות במצרים ועלה שם מאד לגדולה – הוא אחת הדמויות המרתקות בתנ"ך, וסיפורו נכתב בכישרון ספרותי לא קטן. אבל האם באמת היה אדם כזה? והאם באמת עשה את הדברים המסופרים עליו? וגם אם כן, האם הוא קבור בדיוק מתחת לאותו מבנה שבעיר שכם הפלסטינית? . (הפעם הראשונה שהמקום הזה זוהה כקברו של יוסף התנכ"י הייתה בימי הביניים, כלומר לפחות שלושת אלפים שנה לאחר מעשה).
ואפילו אם יוסף באמת חי באותם הימים, ובאמת עשה את כל הדברים שסופרו עליו, ובאמת באמת קבור בדיוק נמרץ בנקודה הזאת – האם באמת הוא היה רוצה שקברו יהפך לאחר אלפי שנים לנקודת חיכוך ומתח בין ישראלים ופלסטינים, נקודת חיכוך שתביא שוב ושוב לעוד תקרית חדשה ועוד קברים חדשים?
ואולי בכל זאת?
ואולי בכל זאת, ביום שלאחר הכיבוש, ביום לאחר שהעיר שכם תהיה חלק ממדינת פלסטין, תוסר הקללה ומי שבאמת ירצה לבוא לקבר יוסף כדי להתפלל יוכל לעשות זאת בלי סיבוכים ובלי סיכונים ובלי תיאומים ביטחוניים מיוחדים?
חסידי ברסלב נוהגים לעלות לרגל לקבר רבם בעיר אומן שבאוקראינה. פעם, זה היה דבר קשה ומסובך וחשאי ודי מסוכן. היום הם טסים לשם בעשרות מטוסים חכורים ומקיימים הילולות על הקבר יומם ולילה כאוות נפשם. אחרי הכל, הם תורמים לא מעט לתעשיית התיירות המשגשגת במקום...
קבר יוסף. שוב קבר יוסף. המקום הארור שכבר גרם סבל כה רב, שכבר גבה את חייהם של כה רבים, ישראלים ופלסטינים. המקום המושך אליו כמגנט את כל ההוזים החולמים לתקוע יתד התנחלותית ישראלית בלב העיר שכם הפלסטינית.
עוד מוות אחד טפשי ומיותר. בן יוסף לבנת המכונה "בניו" – מתנחל, חסיד ברסלב, אחיין אהוב של מי שמכהנת כשרת התרבות בממשלת ישראל. אדם אשר, לפי כל מה שסופר עליו בימים האחרונים, התחתן והביא לעולם ארבעה ילדים מבלי שהספיק להתבגר בעצמו. ועכשיו כבר לא יתבגר לעולם.
במקרה, רק לפני מספר ימים יצא העיתונאי עקיבא נוביק, למסע הרפתקני אל קבר יוסף בחברתם של בן יוסף לבנת וחבריו, במה שהתברר כשבוע האחרון בחייו של הצעיר הזה. היום מפרסם נוביק מעל דפי "ידיעות אחרונות" תיאור חי ומלא פרטים של האירוע: "בסרט הוידאו שצילמתי במערה הוא שר ורוקד בפנים זורחות ובהתלהבות לא-טבעית עם חיוך רחב על פניו", "הוא וחבריו הקיפו את המצבה במעגל מהיר, בריקוד ואקסטזה", "בנסיעה ברחובות שכם בלילה הגענו למהירות של 140 קילומטר לשעה, כאשר מגיע איתם הרב ברלנד מגיעים לעיתים גם ל180 קמ"ש", "יושבי המכונית החלו לשיר 'כי תלך במו אש לא תכבה, ולהבה אל תבער בך' "כששאלתי 'אתם יודעים שצה"ל נכנס לפה רק בשיירות ממוגנות?' הם ענו בבטחון מלא 'לצה"ל להם יש את השכפ"ץ, ולנו יש את התפילות ואת הזכות אבות". האם רבותיהם של הצעירים האלה לא לימדו אותם כלל חשוב מאד ביהדות: אין סומכים על הנס.
חיילים במחסום והרוגי מלכות
"הם התנהגו בצורה חשודה. הם ניסו לפרוץ את המחסום בכח. צעקנו להם לעצור והם לא עצרו, ירינו באויר והם לא עצרו. לא הייתה לנו ברירה וירינו על הרכב המתפרץ לעברנו".
הטענות האלה והתירוצים האלה נשמעים קצת מוכרים. מתי שמענו את זה מקודם? יותר מפעם אחת, בעצם.
כאשר החיילים במחסום שפתחו באש היו ישראלים והנוסע ההרוג במכונית היה פלסטיני, איש בממשלת ישראל או בפיקוד צה"ל לא הטיל ספק בגרסתם של החיילים. בודאי לא לימור לבנת, שרת התרבות, דודתו האוהבת של בניו הרוקד בקבר יוסף. מעולם לא היה לה ספק בדבריהם של החיילים שאותם הציבה מדינת ישראל במחסומים בכל הדרכים מחברון בדרום ועד ג'נין בצפון. כשהם ירו, בודאי ובודאי שהיה צורך לירות, וכשנהרג מישהו אז חבל אבל כנראה לא היתה ברירה אחרת.
כאשר היה זה מחסום פלסטיני, לשרת התרבות שלנו יש גרסה קצת אחרת: "בן אחי נרצח על ידי מחבל במסווה של שוטר פלסטיני, רק משום שערב חג הפסח קם להתפלל" אמרה השרה לבנת הבוקר. "בניו היה אב לארבעה חף מכל פשע, שרק רצה לעשות טוב. הוא נקרא על שם שלמה בן יוסף, הרוג המלכות שמסר נפשו על ארץ ישראל. עכשיו גם בניו מסר את נפשו."
רק למען הדיוק ההיסטורי, כדאי להזכיר כי הרוג המלכות שלמה בן יוסף שמסר נפשו על ארץ ישראל, ואשר על שמו נקרא בן יוסף לבנת, הוא האיש אשר ביום 21 באפריל 1938 ירה והשליך רימון לעבר אוטובוס אזרחי ליד צפת במטרה ברורה ומוצהרת לגרום להתדרדרותו לתהום ולהרג כל נוסעיו. אוטובוס ערבי, כמובן.
כן, הבחור הצעיר עם העיניים הבורקות, שנהרג מירי על מכונית, נקרא על שמו של שלמה בן יוסף שירה על אוטובוס. ולא רק הוא. גם הרבה רחובות בהרבה ערים ישראליות נקראים על שמו של שלמה בן יוסף, וכל מיני מוסדות ציבור. גם על בול דואר ישראלי מתנוססת תמונתו של בן יוסף. בארץ הזאת צריך לדעת על איזה כלי רכב לירות כדי להפוך לגיבור והרוג מלכות.
הקבר של מי?
"קבר יוסף הוא שלנו, של העם היהודי. של מדינת ישראל. זה הקבר של יוסף שלנו. קנינו אותו בכסף מלא לפני 3000 שנה. זה כתוב בתנ"ך. צריך לאפשר לכל יהודי לבוא להתפלל שם בכל זמן." גם זאת אמרה היום לימור לבנת. לא כל כך בתפקידה כדודה שכולה כואבת ודואבת על אבדנו של אחיין אהוב. יותר בתפקידה הקבוע כשרת החינוך האמונה על הנחלת ערכי הזכות הטריטוריאלית ההיסטורית והתנ"כית הנצחית בליבם של היהודים אזרחי ישראל.
אבל מי באמת נקבר שם?
יוסף – הנער שהתגרה באחיו והרגיז אותם, ונמכר לעבדות במצרים ועלה שם מאד לגדולה – הוא אחת הדמויות המרתקות בתנ"ך, וסיפורו נכתב בכישרון ספרותי לא קטן. אבל האם באמת היה אדם כזה? והאם באמת עשה את הדברים המסופרים עליו? וגם אם כן, האם הוא קבור בדיוק מתחת לאותו מבנה שבעיר שכם הפלסטינית? . (הפעם הראשונה שהמקום הזה זוהה כקברו של יוסף התנכ"י הייתה בימי הביניים, כלומר לפחות שלושת אלפים שנה לאחר מעשה).
ואפילו אם יוסף באמת חי באותם הימים, ובאמת עשה את כל הדברים שסופרו עליו, ובאמת באמת קבור בדיוק נמרץ בנקודה הזאת – האם באמת הוא היה רוצה שקברו יהפך לאחר אלפי שנים לנקודת חיכוך ומתח בין ישראלים ופלסטינים, נקודת חיכוך שתביא שוב ושוב לעוד תקרית חדשה ועוד קברים חדשים?
ואולי בכל זאת?
ואולי בכל זאת, ביום שלאחר הכיבוש, ביום לאחר שהעיר שכם תהיה חלק ממדינת פלסטין, תוסר הקללה ומי שבאמת ירצה לבוא לקבר יוסף כדי להתפלל יוכל לעשות זאת בלי סיבוכים ובלי סיכונים ובלי תיאומים ביטחוניים מיוחדים?
חסידי ברסלב נוהגים לעלות לרגל לקבר רבם בעיר אומן שבאוקראינה. פעם, זה היה דבר קשה ומסובך וחשאי ודי מסוכן. היום הם טסים לשם בעשרות מטוסים חכורים ומקיימים הילולות על הקבר יומם ולילה כאוות נפשם. אחרי הכל, הם תורמים לא מעט לתעשיית התיירות המשגשגת במקום...
